40. סיכומו של דבר, המערער הפר את תנאי השימוש פעם אחר פעם באופן אשר הקים למשיבה זכות להפסיק את חשבונו, ולא נפל פגם באופן בו הדבר נעשה על ידה.
על תנאי השימוש וחופש הביטוי
41. פתחנו את הדברים בכך שתביעתו של המערער היא תביעה חוזית במהותה, שנקודת המוצא בה הייתה כי תנאי השימוש תקפים אך המשיבה הפרה אותם. לא בכדי העיר בית המשפט בפסק דינו, כי השאלה שהעלה המערער בשולי ההליך לגבי אפשרותה של המשיבה לקבוע בתנאי השימוש כללים שיש בהם משום הגבלה על חופש הביטוי – אין מקומה להתברר באכסניה זו. יחד עם זאת, אבקש לייחס מספר מילים לעניין זה, אשר תפס נפח רב בערעורו של המערער.
42. אין צורך להכביר מילים על חשיבותו הרבה של חופש הביטוי בשיטתנו המשפטית ובתפיסתנו החברתית והערכית. חופש הביטוי נתפש כאחד מהערכים המרכזיים במשטר דמוקרטי, והוא נועד להבטיח את זכותו של הפרט לבטא בחופשיות את השקפותיו ודעותיו. חיוניותו הרבה של חופש הביטוי הקנתה לו את מעמדו הרם במארג זכויות היסוד. בית משפט זה עמד על כך לא אחת, ובין היתר ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר [פורסם בנבו] (12.11.2006) (להלן: עניין בן גביר) בציינו את הדברים הבאים:
"הזכות לחופש ביטוי היא מן החשובות שבזכויות האדם. היא נועדה להבטיח את זכותו של הפרט לבטא בחופשיות את השקפותיו ותפיסת עולמו כחלק מההכרה בזכותו לאוטונומיה אישית; היא מקרינה הקרנה ישירה על אופייה של החברה ועל הליכי המשטר הדמוקרטי בהגנה שהיא נותנת לזרימה חופשית של דעות, השקפות, זרמים פוליטיים ואידיאולוגיות חברתיות. היא משרתת את תכלית גילוי האמת בחיים החברתיים... חיוניותו של חופש הביטוי להגשמת כל אחד מהערכים המצויים בבסיסו, היא שהקנתה לו את מעמדו הרם במארג זכויות היסוד של האדם... במישור הפרט, נתפסת זכות האדם לחופש ביטוי כחלק מכבוד האדם. ההגנה החוקתית הניתנת לה מבטיחה את חירותו האישית של הפרט לפתח את אישיותו, ולהביע את השקפת עולמו ואת תפיסתו הרעיונית; קיומה חיוני להגשמתו העצמית של האדם ומיצוי אישיותו... במישור הכלל, חופש הביטוי חיוני להגנה על התהליך הדמוקרטי בחברה חופשית... הוא מבטיח חופש השמעת דעות ומחשבות שבאמצעותו מתגבש רצון העם ונקבעים מהלכי השלטון. הפן האחר של חופש הביטוי הוא החירות לדעת, ולקלוט מידע, ומיגוון מסרים של מחשבה ודעה..." (שם, פסקה 13 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה; וראו גם: שם, פסקאות 11-10 לפסק דינו של השופט א' ריבלין; בג"ץ 316/03 בכרי נ' המועצה לביקורת סרטים, פ"ד נח(1) 249, 277 (2004); ע"א 8345/08 בן נתן נ' בכרי, פ"ד סה(1) 567, 591-589 (2011); בג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל, פ"ד סב(1) 200, 217-215 (2007-2006); בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת, פסקאות 5-3 לפסק דינו של השופט י' דנציגר [פורסם בנבו] (15.4.2015)).