47. תקנת הציבור שולחת זרועותיה לתוך החוזה האחיד באמצעות סמכותו של בית המשפט לשנות או לבטל תנאי מקפח בחוזה (על היחס בין תקנת הציבור לבין תנאי מקפח בחוזה אחיד ראו: ע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433, 468-465 (1997); ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600, 612-611 (1999); ע"א 672/96 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' רכטמן, פ"ד נג(5) 25, 41 (1999)). "תנאי מקפח" מוגדר בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 כתנאי שיש בו, בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות, משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות. בפסיקה נקבע כי המבחן שלפיו יש להכריע בשאלה אם תנאי מסוים הוא מקפח אם לאו, הוא מבחן ההגינות והסבירות. וכך נאמר למשל בעניין חברת קדישא:
"תנאי הוא מקפח, אם יש בו הגנה על אינטרס (כלכלי או אחר) של ספק מעבר לנתפס כראוי בסוג זה של התקשרות. תנאי אינו מקפח, אם הוא 'נועד לשמור על האינטרס הלגיטימי והסביר של הספק'... חוסר ההגינות של התנאי המקפח הוא בהגנת היתר שהוא נותן לספק לעומת הלקוח, 'המצוי במצב כוח נחות'... אכן, ה'קיפוח', שחוק החוזים האחידים אוסר עליו, הוא קיפוח הנגזר מחוסר השוויון שביחסי הכוחות בין הצדדים... ואשר נוצר 'בעיקרו על רקע היחסים הבלתי-שווים בין הספק לבין לקוחו, היוצרים מעין תלות או העדר ברירה בהיזקקותו של הלקוח אל הספק'... בבסיסו של ה'קיפוח' בחוק עומד הרצון למנוע 'בליעת יתר' של הספק, כלומר הגנה על האינטרסים שלו מעבר לנתפס כראוי, וזאת בחוזה שבו הוא קובע את תוכן התניות. עניין לנו אפוא ב'יתרון בלתי הוגן באמצעות הכתבת תנאים'... יתרון זה נקבע על בסיס תפיסה כוללת של החוזה כולו, ועל רקע איתור מכלול החובות והזכויות הקבועים בו" (שם, עמ' 526).
במסגרת בחינת הגינותו וסבירותו של התנאי הנדון, ניתנת הדעת לא רק ליחסי הצדדים, אלא גם "לתפיסות המוסריות והחברתיות הנוהגות בחברה חופשית בעלת משטר חוקתי וחברתי כשלנו, ובהתאם למה שנתפס כהתנהלות בלתי הוגנת בחברה הישראלית בזמן נתון" (רע"א 5860/16 Facebook Inc נ' בן חמו, פסקה 22 [פורסם בנבו] (31.5.2018); ראו גם: רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון המנוחה מילגרום הינדה ז"ל נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 165-164 (1998)). בתוך כך ניתן גם לקחת בחשבון את השאלה אם יש בתניה הנדונה משום הגבלה או פגיעה בחירויות הפרט (ראו למשל: עניין חברת קדישא, עמ' 529-525; עח"א 1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לד(3) 365, 375 (1980)). עם זאת, כאמור, מדובר בבחינה הכוללת שיקולים שונים והעובדה שתניה מסוימת מגבילה או פוגעת בזכות יסוד אינה מביאה בהכרח למסקנה כי היא מהווה תניה מקפחת שדינה בטלות.