58. לבסוף, הפסיקה שהתובע מתייחס אליה ביחס להסכמי הפצה, מתייחסת לסיטואציה של הבאת הסכם לסיומו שלא עקב הפרה ובמצב שהצדדים לא קבעו מראש את משך ההודעה שתינתן. אין שום קשר בין הסיטואציות הנ"ל ולבין המצב שלפנינו, בו ההסכם בוטל עקב הפרה יסודית שלו מצד הנתבע ואשר מצדיק לפי ההסכם עצמו ביטול לאלתר.
59. הנתבעת ביטלה אפוא את ההסכם כדין.
האם זכאי התובע בנסיבות שבהן בוטל ההסכם כדין על ידי הנתבעת לפיצוי/תשלום כפי שתבע
אובדן הכנסה
60. משביטלה הנתבעת את ההסכם כדין, פשיטא שאין התובע זכאי לפיצוי על כך שנותר ללא הכנסה עקב כך ועל כן אינו זכאי לסכום שתבע בגין כך על סך 346,680 ₪.
יתרת חוב בגין עמלות
61. בכל הנוגע ליתרת החוב בגין עמלות בסך של 40,000 ₪, נחה דעתי כי התובע לא הוכיח רכיב זה בתביעתו.
62. התובע טען לכך בסעיף 50 לתביעה, שם טען בצורה לאקונית כי הנתבעת טרם שילמה לו שתי עמלות המגיעות לו בסך כולל של 40,000 ₪. הנתבעת הכחישה טענה זו בסעיף 42 לכתב ההגנה שלה. העובדה שהעלתה לחילופין טענת קיזוז אינה גורעת מההכחשה. ויודגש – הכחשת הנתבעת הייתה אמנם הכחשה כללית, אולם כאשר מדובר בטענה ליתרת חוב, איני סבור שנתבע אשר מסתפק בהכחשה כללית, ייחשב כמי שלא ממלא אחר החובה להגיש כתב הגנה מפורט, בפרט כאשר התובע עצמו לא מפרט את טענתו לחוב.
63. הכחשת הנתבעת את הטענה בדבר זכאות התובע לעמלות, חייבה אפוא את התובע להביא ראיות להוכחת טענה זו. כל שעשה התובע בהקשר זה הנו לחזור בתצהירו (ס' 60), על אותה טענה סתמית וכללית בדיוק שהועלתה בשורה אחת בודדת ומבלי להביא כל ראיה ממשית לגביה, כגון לציין בגין אילו עבודות שביצע ומתי בוצעו, הוא תובע את העמלות וכגון להביא את החישוב המראה כי קיימת יתרה כנטען.
64. הסכום לו זכאי התובע מדי חודש מורכב מחישובים שיש לבצע לפי הנספח להסכם, שקובע את התמורה המגיעה לתובע בגין חלוקת מיכלי הגז בגדלים שונים. צריך היה ויכול היה התובע להוכיח את החוב הנטען בגין העמלות, על ידי הבאת החישובים לפי הנספח להסכם שיכללו את כמות המיכלים שחילק גודלם והסכום המגיע.
65. זאת ועוד, כל שנטען בסיכומיו של התובע בעניין זה הנו כי הנתבעת לא הכחישה בכתב טענותיה ובתצהיריה את רכיב הנזק האמור, אלא שבכתב הגנתה הנתבעת כן הכחישה את הטענה, כמפורט לעיל. הנתבעת טענה בסעיף 29 לסיכומיה כי התובע לא עמד בנטל הבאת הראיות בנושא זה.
66. הנתבעת אמנם לא התייחסה בתצהיריה לסכום העמלה הנטען, בסך של 40,000 ₪, אולם שעה שנטל הבאת הראיות חל על התובע והוא כאמור לא עמד לדידי במינימום הנדרש מבחינת ראיות שהיה עליו להביא, כדי שנטל הבאת הראיות לסתור תועבר לכתפי הנתבעת, אין בעובדה שהנתבעת בחרה שלא להתייחס לנושא בתצהיריה ונקטה בגישה של "no case to answer", כדי לגרוע מהמסקנה כי לא עמד התובע בנטל השכנוע לשכנע כי הנתבעת נותרה חייבת לו את העמלות הנ"ל ובפרט שבא כוח התובע לא מצא לנכון לחקור את עדי הנתבעת בנושא.