52. גם העובדה שהתובע התקשר למי שנכנס במקומו כמחלק ואיים עליו שלא יבצע את עבודת החלוקה משום שהקו אינו שלו, מעידה על דפוס התנהגות בעייתית וספק אם נורמטיבית. לפי התרשומת שערך בן ברוך בעקבות שיחה שלו עם המחלק החדש, עולה כי האחרון חש מאוים וטען כי התובע איים עליו שלא יעיז לעבוד בבני ברק וכי אם הוא ו/או אמישראגז רוצים לעבוד שם, עליהם לשלם לו את שווי הקו. המחלק החדש ציין כי הוא מוטרד מהמצב ולא מתכוון להתעמת עם עבריינים.
53. לפיכך, לדידי ברור כשמש כי ההתנהלות של התובע בחודש ספטמבר 2020, בו הפר את הוראות ההסכם ואת חובותיו כלפי הנתבעת בארבעה מקרים נפרדים, יש לראות בה משום הפרה של ההסכם ואף הפרה יסודית ובפרט (אולם לא רק), אם לוקחים בחשבון את צבר המקרים מן העבר.
54. סעיף 21.2 להסכם קובע מקרים של הפרה יסודית שבגינם רשאית הנתבעת לבטל את ההסכם מיידית ובהם סעיף 3 להסכם, אשר סעיף משנה 3.7 שלו קובע "מובהר כי אי קיום השירות במלואו ו/או בחלקו ו/או שלא לפי על פי הנחיות אמישראגז על ידי המחלק בהתאם להוראות הסכם זה יהווה הפרת הסכם זה ואמישראגז תהיה רשאית לבטל לאלתר הסכם זה ו/או לפי שיקול דעתה הבלעדית לבצע את העבודות במקום המחלק והמחלק ישפה את אמישראגז בגין כל נזק שיגרם לה עקב כך".
55. משמע, בגין סירובו של התובע לבצע את הקריאות הדחופות ביום שישי הייתה רשאית הנתבעת לבטל את ההסכם עמו לאלתר. האיום והתקיפה של התובע את בן ברוך מהווה לדעתי גם הוא הפרה יסודית של ההסכם וזאת מכוח סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971, שעה שמדובר בהפרה שניתן להניח לגביה כי הנתבעת לא הייתה מתקשרת עם התובע בהסכם, לו ידעה מראש כי התובע יתקוף את מי ממנהלי הנתבעת ויאיים עליו בצורה כה בוטה.
56. הנתבעת, אשר נמנעה אמנם מלבטל את ההסכם עם התובע חרף צבר המקרים מן העבר, תוך מתן הזדמנויות חוזרות לתובע לחזור לדרך הישר, בין אם עשתה כן מתוך התחשבות בתובע ובין אם בשל הקושי למצוא עובדים בתחום זה, כפי שהעיד בן ברוך כי קיים (עמ' 29 ש' 20; עמ' 30 ש' 24 – 32), הייתה אפוא רשאית, בפרט לאחר שהבליגה פעמים כה רבות, לראות בצבר האירועים של חודש ספטמבר 2020 בבחינת "הקש ששבר את גב הגמל" ולבטל את ההסכם עם התובע ואף לבטלו לאלתר.
57. די בכל אחד מארבעת האירועים בנפרד שאירעו בספטמבר 2020 לבדם ובוודאי בחלקם או בכולם במצטבר, כדי להקנות לנתבעת את הזכות לבטל את ההסכם לאלתר. ביחס לאירועים אלה, בוודאי שאין לקבוע כי מאז אירעו ועד למשלוח הודעת הביטול בסוף החודש, חלף זמן העולה על הסביר, שכן חודש ימים (או פחות מכך, אם מתייחסים לאירועים מיום 11.9 ומיום 20.9), הנו זמן סביר לכל הדעות.