מ"ט 165/06(10) מיום 15.12.06-
ארתור: "תקשיב לי. אתה לאט לאט... אתה תקשיב לי, אתה לאט לאט תברר... תברר
רומן: "איך רצחו אותה בשביל שכאילו להגיד את זה בחקירה, כאילו אני עשיתי את זה, כן?
ארתור: "לא שאני, אני לא אומר לך כאילו שאתה עשית, אני מתכוון.. אתה צריך לברר בדיוק, אם יש אונס או אין.
רומן: יש אונס. למה?
ארתור: זה אתה חושב ככה. זה אתה חושב ככה. שיש.
רומן: תראה אה... כשקרה הרצח, השמועות רצו מהר. אני שמעתי מלא סיפורים. אני שמעתי שאנסו אותה, אני שמעתי הכל".
ארתור אומר לו שאנשים משקרים אבל רומן מספר, שגם הפסיכולוגית שאלה אותו איך
חיי המין שלו עם אשתו וניסתה לבדוק אם הוא פדופיל וגם החוקר שאל אותו אם אנס
אותה כך שהוא מסיק שהיה גם אונס .
מ"ט 165/06(15) מיום 16.12.06- רומן אומר לארתור "אם יש שם אונס זה מה שילבין אותי ושהם יחפשו את מי שעשה את זה... כשהוא [הרוצח + האנס] הכניס לה [למנוחה] ברור שהיה שם משהו". ארתור אומר בתגובה "אולי לא היה שם כלום. אולי היה שם רק קונדום?" הנאשם משיב "לא, לא חושב (לא ברור) הכל יכול להיות. בכל זאת, אפילו אם זה קונדום היה צריך להשאיר אולי שער או משהו ששייך לו. אף על פי שאם זה קטין מה יכול להישאר שם. יש לו איזה פוך (קללה) כוס אמק, זה ממש תיק קשה" .
עוד אפנה שוב למה שכבר נכתב בסעיף 309 לעיל, לעניין השאלה האם הנאשם אמר ליבגני שהיה אונס, וסופו של דבר הוסכם כי הנאשם אכן אמר "...הוא ידקור אותה פעמיים יאנוס אותה וילך..." [אעיר לעניין זה במאמר מוסגר, כי אם המאשימה ביקשה ללמוד ממשפט זה שהנאשם ידע שהיו שני חתכים בצוואר, אזי ממילא צריכה היא גם להסכים שהנאשם סבר שהיה אונס, ומשכך מדובר "בדבר מה סותר"]. לא נעלמה מעיניי טענת המאשימה, כך בעמ' 86 לסיכומיה, ולפיה, הנאשם אמר לארתור: "...אני עשיתי טעות, פלטתי, הכל רק לא אונס, לא היה אונס" וכן הציטוט שם בהמשך שהנאשם אומר "לא היה אונס, אונס לא היה", לטענת המאשימה הנאשם "מוסיף זאת בבטחון ומבלי שנשאל", ואולם צפיה מדוקדקת מראה שלא כך הם פני הדברים, ארתור הוא זה שאומר לנאשם כמעט הסגרת את עצמך... על ידי מה? ואז משיב לו הנאשם על ידי אונס שלא היה ומכאן ראייה לשיטתה, שהנאשם ידע שאכן לא היה אונס. אכן, מדובר באמירה בודדה שאין לה הסבר ברור. אולם ועיקר, עשרות רבות של אמירות הפוכות בדיוק היו לנאשם גם לפני מועד זה וגם לאחריו ורק חלקן הוצגו לעיל.
זאת ועוד, ארתור עצמו הודה, סופו של דבר, שהנאשם אכן חשב שהמנוחה נאנסה (ראה עמ' 895 שורות 31-29).
צודק לעניין זה ב"כ הנאשם שהמאשימה לא חקרה את ארתור בחקירה חוזרת, לעניין זה.
עוד אפנה לכך שלמעשה, בחקירתו הנגדית הארוכה של הנאשם, לא הטיחה בו את המאשימה את המשפט שצוטט לעיל, שממנו למדה המאשימה, כך בסיכומיה, שהנאשם כביכול ידע שהמנוחה לא נאנסה, וזאת בניגוד גמור לכל אמירותיו האחרות של הנאשם. משכך אפוא, וככל הנראה, גם לעניין זה צודק ב"כ הנאשם, שאכן עד שלב מסויים (לפחות) סברה המאשימה שהנאשם אכן חשב שהמנוחה נאנסה.
הנה כי כן, ולאור האמור דומה שהוכח ברמה הנדרשת לנאשם, שהנאשם לא ידע שלא היה אונס, ולמעשה הנאשם היה משוכנע שהמנוחה נאנסה, וארתור הוא זה שניסה לשכנע אותו שההיפך הוא הנכון.