574. כדברי המאשימה, אכן תיק זה מלווה את המערכת הציבורית, את התקשורת ואת מערכת המשפט 16 שנה. ואכן, ההתייחסות הציבורית והתקשורתית בתיק זה הייתה חריגה בכל קנה מידה ואולי אף חסרת תקדים.
חברי המותב הקודם, שדנו בתיק זה סיימו את הכרעת דינם בביקורת על התקשורת (ראה פרק כ"ב להכרעת הדין מיום 14.09.10).
כידוע גם בהליך זה חדרו או ניסו לחדור "רוחות רעות" לחללו של אולם בית המשפט.
"רוחות רעות", אשר למיטב הבנתי פעלו בניגוד להוראות חוק מפורשות. כך לגבי ההוראה בדבר "סוב-יודיצה" (סעיף 71 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984), ודומה, שהפכה ל"אות מתה". אותם גורמים ניסו במפורש "להשפיע על עניין תלוי ועומד בבית המשפט ..." ובניגוד כאמור לסעיף 71 הנ"ל.
חלק מאותם גורמים אלו הגדילו לעשות ולעיתים שעה שהדיון טרם הסתיים או, מיד בסמוך לסיומו ועוד טרם שפורסם הפרוטוקול שלו, כבר ציטטו חלקים הימנו ובאופן מסולף משהו, ואף הקרינו שוב ושוב מתוך חקירת עדים מסוימים במשטרה, דבר האסור בהתאם לסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) התשס"ב – 2002, ללא קבלת היתר מפורש בהליך זה מבית המשפט.
בשלב מסויים אף התרעתי מפני מעשים אשר לא ייעשו. לכך כיוונתי, כמו גם לעובדה שכלי תקשורת מסוימים ציטטו גורמים בפרקליטות המדינה, אשר לא פחות ולא יותר, קבעו כי דעתנו, או למצער דעתי, הייתה מוטה מתחילת הדיון, שכן כבר בדיון המכין הצעתי לב"כ המאשימה לחזור בהם מכתב האישום.
מדובר בסילוף עובדות של ממש. כפי שפירטתי לעיל, במועד הגשת כתב האישום, כמו גם במועד הדיון המכין ואף במועד תחילת ההוכחות, טרם הושלמו כל פעולות החקירה הנדרשות. בצדק זעק הסנגור, שמרשו אינו במעצר "ימים" והוא אינו יכול לנהל הוכחות כאשר פעולות החקירה טרם הסתיימו. על רקע זה בלבד הצעתי למאשימה לפעול בהתאם לאמור בסעיף 94(ג) לחוק סדר הדין הפלילי,[נוסח משולב], התשמ"ב-1982 לאמור, ניתן יהיה להגיש את כתב האישום מחדש ולעניין זה ניתנה הסכמת הסנגור.
צר לי על שכך פורסמו הדברים בשם גורמים בפרקליטות המדינה, שאינם כמובן הפרקליטים שהופיעו בפני;
גם אני, כמו ב"כ המאשימה וכמו גם חבריי השופטים, פעלנו אך ורק על מנת להגיע לחקר האמת, השתדלנו כפי שהתחייבנו מלכתחילה להפוך כל אבן על מנת להגיע לחקר האמת.
במהלך הדיונים בתיק זה הרגשתי כמאמר חז"ל ולפיו, "לעולם יראה דיין את עצמו כמי שחרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, אם יסטה משורת הדין" (סנהדרין דף ז' ע"א). כך חשתי, כך פעלתי והכל על מנת שלא לסטות משורת הדין.
סופו של הליך מקווה אני, שהתקיים בי ובחבריי מאמר חז"ל האחר, האומר, "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית" (שבת י, ע"א)
מקווה אני, כי דיני דין אמת הוא.
מילה אחרונה לאילנה ראדה, אמה של המנוחה תאיר ז"ל. ניסינו לפתור את התעלומה, בחלקה אולי צלחה דרכנו ובחלקה לא, ויכול שתאיר ז"ל, שנקטפה בדמי ימיה ושהאירה בחייה הקצרים את העולם, לקחה את סודה אלי קבר.
לא נותר לנו אלא לסיים בדברי הנחמה העתיקים, תאיר יקרה, נוחי בשלום על משכבך ותהא נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים, ובלע המוות לנצח ומחה השם אלוקים דמעה מעל כל פנים.
תם ולמרבה הצער, לא נשלם.
אשר קולה, שופט
סגן הנשיא