83. עד התביעה קובי סומברנו - סומברנו שימש כאמור כאב בית בבית הספר. לדבריו, לאחר שאחד המחפשים (ככל הנראה חוטר) צעק, כי מצא את המנוחה והצביע על מתחם השירותים, הוא נכנס למתחם, הצמיד כיסא לתא שבו נמצאה המנוחה והביט מלמעלה אל תוך התא (עמ' 679- 683 לפרוט').
לאחר שנגלה לעיניו המראה הקשה של המנוחה, ירד מהכיסא ועל פי גרסתו ניסה לפתוח את
דלת התא באמצעות הכנסת מפתח רב בריח לחריץ המנעול, ברם החריץ נשחק ולא ניתן היה
לפתוח את הדלת (ראו תצלומי חריץ המנעול שהוגשו וסומנו ת/166 תמונות 4 ו- 5).
סומברנו המשיך והעיד, כי מיהר להביא "שפיץ פלייר" ממשרדו (ראו תצלום "שפיץ פלייר"
ת/169), לצורך פריצת דלת התא, אולם נוכח המראה הקשה אליו נחשף, ידיו רעדו והוא לא
הצליח לפרוץ את הדלת. סופו של דבר, חוטר פרץ את דלת התא, ומי מהנוכחים במקום (דאודי, חדד, חוטר), אמר שהוא מזעיק את כוחות ההצלה (עמ' 684 -685 לפרוט').
סומברנו סיפר, כי, יצא לפתוח את השער האחורי של בית הספר למד"א וכשחזר חזרה, היו ברחבה מחוץ למתחם השירותים (הדגשה בקו שלי- א"ק) שוטרים ואנשים נוספים- כעשרה נשים בערך. בתוך מתחם השירותים היו להערכתו שני שוטרים (עמ' 686- 687 לפרוט').
בחקירתו הנגדית אישר סומברנו, כי לאחר שפתח את השער לאמבולנס וחזר לתוך מבנה בית הספר, השוטרים שהספיקו כבר להגיע לזירה לא אפשרו את כניסתו חזרה למתחם השירותים (עמ' 691 לפרוט'). עניין שמלמד על השמירה הקפדנית שהיתה במקום מיד עם גילוי הגופה.
84. עד התביעה מרדכי בו צור - מרדכי בן צור (להלן: "בן צור") אף הוא חבר של שמואל
ראדה ז"ל, סיפר בחקירתו הנגדית (עמ' 1062 לפרוט'), כי השתתף בחיפושים בבית הספר עם חדד ודאודי והגיע גם השרת (סומברנו) עם צרור מפתחות. בן צור היה עם השרת בקומה התחתונה ופתאום הם שמעו את חוטר צועק והבינו שמצאו משהו. בן צור אישר שטיפס מהתא הראשון והציץ לתא השני. הדגיש שלא נכנס לתא של תאיר ז"ל וגם לא ראה מישהו אחר נכנס. נכון הוא, שכדברי המאשימה בן צור שהה במקום זמן קצר ביותר, ואולם מכל מקום, בזמן הזה, לא ראה אף אחד שנכנס לתא.
85. עד התביעה מאיר אמסלם - מאיר אמסלם (להלן: "מאיר") עבד כאב בית במתנ"ס בקצרין במועדים הרלוונטיים. הוא התבקש לסייע בחיפושים וחבר בבית הספר אל סומברנו והם החלו לחפש את המנוחה בשטח בית הספר, לרבות במקלטים. מאיר אישר, כי סומברנו עדכן אותו שהמנוחה נמצאה בשירותים במצב לא טוב. הוא נכנס למתחם השירותים, דלת התא הייתה פתוחה כבר, הוא הציץ לשבריר שנייה ויצא ממתחם השירותים (עמ' 784). מאיר הוסיף ומסר, כך בת/312 "...ישר ירדתי לכיוון אביה של תאיר כי פחדתי שהוא יראה את המראה המזעזע...".