127. לצורך המשך הדיון, חשוב להביא את רקע הדברים וכדלהלן.
בסוף חודש מאי 2020 במהלך הרצאת "זום" של מי המשמש כיום כמנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל (להלן-ד"ר קוגל), לפני סטודנטים של שנה ב' בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב ולשאלת אחד המשתתפים, אמר ד"ר קוגל, כי אם הדימום שנגרם לגופה הוא "חיצוני", אזי לא יזוב ממנה דם אם יזיזו אותה לאחר מספר שעות. כשנשאל אם הדבר נכון גם למקרה תאיר ראדה ז"ל, סירב ד"ר קוגל להתייחס באופן ספציפי, אך השיב באופן כללי, כי ניתן להסיק מכך מסקנות גם לאותה פרשה (ת/499.( לימים הסתבר, כי אותה הרצאה הוקלטה ועוררה הדים רבים, שהביאו, בין היתר וסופו של יום, להחלטת כב' השופט מלצר.
128. לטענת ההגנה, לא ייתכן ש"מחלץ אלמוני" הטביע את טביעת הנעל שעל מכסה האסלה, שכן נזילת דם מגופה לאחר פרק זמן של כ-5 שעות (ממועד המוות המשוער ועד למועד מציאת הגופה) כלל איננה אפשרית ומשאין חולק, כי העקבה הוטבעה לפני שדם המנוחה זלג עליה, הרי שזו נוצרה בהכרח על ידי הרוצח, שאינו הנאשם שלפנינו וזאת משאין התאמה בין העקבה לבין נעלי ה"סלמנדר" שנעל.
129. מנגד טוענת המאשימה, כי פעולות הפרמדיקים, לרבות הדבקת ארבע מדבקות ה-ECG לשם חיבור המנוחה ל"מוניטור", יכולות היו להביא לזליגת הדם על גבי העקבה שעל מכסה האסלה, אף מספר שעות לאחר ביצוע הרצח וכי קיימת אפשרות שכמות דם מסוימת נשארה לחה גם באחד מקפלי בגדיה של המנוחה או בשיער ראשה, כך שעם הזזת הגופה, על ידי הפרמדיקים, זלג הדם מגופתה או מבגדיה או משיערה של המנוחה אל מכסה האסלה וממילא גם על טביעת הנעל.
יוער כבר עתה לעניין זה, כי סופו של יום לא עמדה המאשימה על טענתה בדבר היתכנות של זליגת דם מהגופה ישירות על גבי העקבה וטענה, כי דם נקווה בקפל של המעיל ומשם זלג על גבי העקבה ועל כך להלן.
130. לעניין זה נשמעה מטעם ההגנה עדותו של ד"ר קוגל ומטעם המאשימה נשמעה עדותו של פרופ' Markus Rothschild (להלן: "פרופ' רוטשילד"), ראש המכון לרפואה משפטית בבית החולים האוניברסיטאי בקלן, גרמניה.
131. יוער גם, כי מר פול קיש שהובא כמומחה מטעם ההגנה, לעניין כתמי דם, נחקר על ידי ב"כ המאשימה באשר לאפשרות זו. להלן אתייחס לתוכן חוות הדעת המומחים הרפואיים הנ"ל באשר לסוגיית זליגת הדם.
132. אעיר כבר כאן, טרם ניתוח עדויות המומחים, כמפורט לעיל, כי המאשימה בפתח סיכומיה לעניין זה (עמ' 518) טענה, כי "תחום הרפואה המשפטית אינו רלוונטי לסוגיה זו" האומנם? ומדוע אם כן פנתה המאשימה לפרופ' רוטשילד מטעמה בעניין זה? ומדוע על כך נסוב השיח בטיעוני הצדדים לעניין המשפט החוזר? זאת ועוד, המאשימה טוענת, כי מדובר במומחיות של מומחה זירה אלא, שאיש ממומחי הזירה שהעיד לפנינו לא נתן דעתו כלל לסוגיה זו. כך לגבי אפיון הכתם (עמ' 518 לסיכומים) שעל גבי העקבה שעל מכסה האסלה מנסה המאשימה לשכנע בסיכומיה, כי מדובר "בדם שנזל בחלקו העליון של מכסה האסלה והתקדם בצורה טבעית..." וזאת מניין לנו? כלום מומחי זירה אנו? כלום מומחה זירה העיד לפנינו על כך? כלום אין בתיאוריות אלו משום שינוי חזית? המאשימה ממשיכה ובעמ' 520 לסיכומיה טוענת לשני מנחים שהיו של המנוחה. מנח ב', בו היא נמצאה ומנח א' קודם לכך, ושוב דבר מזה לא נשמע בעדויות לפנינו; איש מן המומחים לא נשאל על כך ומדובר בתיאוריה הניתנת להפרכה ולסתירה. כך למשל יכול שמנחי א' ו-ב' (ככל שהיו כאלה) היו במהלך המאבק שהיה בתא (והיה מאבק!) או במהלך הנחת הגופה על ידי הרוצח על מושב האסלה שאז תחילה גררו אותה למנח א' ואח"כ למנח ב', ואולי גם ג' ו-ד'? כיצד נדע? ואולי במהלך הנחת הגופה, הניח הרוצח רגלו על האסלה על מנת להקל עליו למשוך את הגופה אל מעל האסלה? ואולי במהלך זה או מיד לאחריו זרם הדם מגרונה של המנוחה וכיסה את העקבה, ואם אשתמש בלשונה של המאשימה (בעמ' 541 וכדי להרשיע את הנאשם!), לפיכך, לא מן הנמנע ואף סביר להניח, כי במהלך הנחת הגופה/המאבק, דרך הרוצח על מושב האסלה ומיד לאחר מכן זלג הדם "... או כל מצב סביר והגיוני אחר בזירה כאוטית כל כך". ואולי תוך כדי טיפוס של הרוצח עת הרים את רגלו הימנית (בהנחה שזו השמאלית הטביעה את העקבה על גבי מכסה האסלה) נתן הרוצח דחיפה לראשה של המנוחה שהיה שעון, כך לטענת המאשימה במנח א' על גבי מיכל הניאגרה, ובכך גרם הן לזליגת הדם, והן להטחת ראשה של המנוחה אל עבר הקיר שבין תא 2 לתא 3?