ובהמשך עדותו –
"לא יכול לזלוג דם מהגופה באופן אקטיבי או פסיבי בצורה הזאת, אין אפשרות כזאת שזה יקרה, זה יכול לקרות כמו שאמרתי בדקות הראשונות לאחר המוות בגלל שעדיין יש ניקוז מתוך דם שנשאר בכלי דם, לאחר חמש שעות אין דרך בגופה הספציפית של המנוחה הזאת שזה יקרה" (עמ' 4191, ש' 12-9).
וביחס לפעולות הפרמדיקים –
"אלו לא פעולות מספיק משמעותיות כדי לגרום לתזוזה כל כך גדולה לשינוי מפלס הדם שהצטבר למטה באזור הגפיים התחתונות של המנוחה, בשביל לעשות נזילה של גם במקרה שלפנינו היה צריך להזיז את המנוחה תזוזה מאד משמעותית כמו להשכיב אותה לדוגמה ואפילו מעבר להרים את רגליה בצורה מסוימת" (עמ' 4191, ש' 22-18).
147. יוער שוב, כי פול קיש שלל לחלוטין אפשרות שהדם שזלג היה דם שנצבר בקפל מעיל או במקום אחר, וגם פרופ' רוטשילד אישר לבסוף שנוכח התנהגות החובשים בזירה, הרי שהסבירות ולפיה זלג דם מהשיער או מהבגד הופכת להיות פחות ופחות סבירה.
148. המאשימה בסיכומיה מאריכה לטעון, כי האפשרות הסבירה ביותר היא היקוות דם בבגדי המנוחה "כגון באחד מכפלי המעיל... (הטעות במקור א"ק) ולאחר גילוי הגופה בשל נגיעה קלה בבגדים...." בכל הכבוד הראוי, קיימת וכמפורט לעיל אפשרות אחרת סבירה לא פחות ואף משתלבת היטב עם השכל הישר ולפיה, הדם זלג מיד לאחר ביצוע הרצח!
המאשימה מאריכה לטעון, כי ניתן לראות בתמונות ש"במעיל של המנוחה נוצרו כפלים..." (עמ' 525 ש' ראשונה ושוב הטעות במקור – א"ק) לשם כך, מפנה המאשימה לתמונות שונות (ושוב לשכל הישר...) אלא שבכל הכבוד הראוי, דבר מזה לא הוצג בבית המשפט. המומחה לא אומת ולא עומת עם הנחות אלו, וקשה להתייחס אליהן עתה בסיכומים. מה גם שלא נערך ניסוי כלשהו על ידי המאשימה כגון הטבלת המעיל בדם ובדיקת כמות הדם שנשאר בקפלים, אם בכלל, או כל בדיקה מדעית קבילה אחרת. לעניין זה ובאותו עמוד (528) מציינת המאשימה ומפנה לעדותו של פרופ' רוטשילד, כי "תנועה של דם לאחר מוות היא דבר שקורה חדשות לבקרים..." אלא שאיש לא חלק על כך, הדבר מותנה במיקום הפציעה ובכמות הדם שנשארה בגוף. כל שנטען ונאמר הוא, כי שעה שהלב חדל מלפעול, דם לא יכול לזרום מחתך שנמצא במקום גבוה בגוף. ברור הוא שכשגופה מוזזת, שארית הדם יכולה בהחלט לזרום גם מהגופה עצמה. ברור גם, שבמקרה שכזה אכן יכול שלא יתגלו סימני קרישה, שכן הדם היה אגור בתוך הגוף. לפיכך, הפניית המאשימה לכתמי דם או לדם שזלג על היריעה הלבנה שעליה הונחה המנוחה או מתחת לספסל, אם נקבל את עדותו של מנשה יצחק (עמ' 755- 756 לפרוט'), שהעיד שדם טפטף מגופת המנוחה לאחר שהונחה, עטופה בשקית ניילון, מתחת לספסל במבואה (ולמה שנקבל 15 שנה אחרי? הוא כן זוכר? עדותו כן אמינה? ולמה? כי הוא תומך ב"תזה" של המאשימה?) אינה אפשרות שיש בה כדי לסתור את דעתו של קיש לעניין "קרישת הדם", שכן קיש, התייחס לאפשרות זליגת דם מהגופה בסמוך לרצח, היקוותו במעיל (או בבגד אחר) וזליגתו לאחר 5 שעות! לעניין זה קבע את שקבע. לעומת זאת, שעה שמדובר בדם שהיה עדיין בתוך הגופה וברור הוא, גם לדעתו של ד"ר קוגל, שדם יכול להיוותר בגופה ולצאת כאשר מטלטלים את הגופה, הרי שעניין הקרישיות כלל לא רלוונטי.