152. לעניין מועד כניסתה של תאיר ז"ל לבית הספר ופגישתה עם מי מהתלמידים בתוך בית הספר, יש לפנינו שלוש עדויות מרכזיות וכפי שיפורט להלן. אולם, טרם שאדרש לעדויות אלו, אבקש לקבוע את המוסכם והוא, שבאותו יום תאיר ז"ל הייתה אמורה ללמוד בשתי השעות האחרונות בכיתת תיאטרון, המצויה בקומה הראשונה של מבנה בית הספר ובמסדרון הממשיך מהמקום בו ישבו עגור אלון וחבריו (ועל כך להלן).
עוד אבקש להפנות ואולי בבחינת רמז מטרים, לנ/131, הודעתה של התלמידה טטיאנה בלוצרקובסקי, אשר בה מסרה ש"לתאיר לא היה מצב רוח באותו היום". טטיאנה, לא העידה בפנינו ואיני יודע האם הודעתה זו נלקחה בחשבון, על ידי גורמי החקירה.
153. השעה השישית ליום הלימודים, שהיא השעה שלפני האחרונה באותו יום לימודים, הסתיימה בשעה 12:50. בשיעור זה נכחה תאיר ועל כך אין מחלוקת (ראה לעניין זה לוח הצלצולים (ת/202), תרשים בית הספר בשעות הרלוונטיות (ת/203), עדות רכזת השכבה הגב' גילה ביטון (ת/207) ועדות חברתה לכיתה נופר בן דוד (ת/429) שם אישרה, שביום האירוע ראתה את תאיר בשעה השישית בכיתת התיאטרון).
השעה השביעית, אליה לא נכנסה תאיר ז"ל (ראה שוב עדות רכזת השכבה והמורה לתיאטרון) מתחילה בשעה 13:05 ומסתיימת ב-13:50.
154. על פי עדות התלמידה שי יפרח (להלן-"שי") שלמדה בכיתה ט', היא פגשה את תאיר בתחילת ההפסקה שבין השיעור השישי לשיעור השביעי, הן ישבו יחד על הספסל בפרגולה, שמחוץ לבית הספר ותאיר אמרה לשי, שהיא לא רוצה להיכנס לשיעור האחרון במגמת התיאטרון (שיעור שכאמור התחיל בשעה 13:05).
על פי עדותה של שי, הן ישבו על הספסל, שיחקו זו בשערות ראשה של זו, תאיר הניחה ראשה על כתפה של שי, הוציאה מסטיקים מהתיק של שי, לקחה אחד לעצמה ואחד נתנה לשי.
כעבור כ-20 דקות, עזבה תאיר את הספסל ואמרה לשי " שיוש', אני שתי שניות חוזרת, אני כבר באה, אני שתי שניות חוזרת. אני הולכת לשתות ובאה" (עמ' 1643 ש' 15- 16; ראו גם הודעתה של שי במשטרה מיום 6.12.06 נ/35א).
שי עקבה אחריה במבטה וראתה אותה נכנסת לתוך בית הספר בכניסה, אשר שימשה דרך כלל את תלמידי כיתות ט'.
שי הצביעה, כך במהלך השחזור וכך הבהירה בעדותה לפנינו, על פח ירוק, שמצוי בתוך בית הספר כמטר וחצי – שניים מהכניסה.
כעבור 10 דקות ומשתאיר לא חזרה, קמה שי לחפש אותה בתוך בית הספר.
שי ראתה על הספסל (שעליו ישבו קודם לכן עגור אלון וחבריו, ועל כך להלן) תלמידות ועוד קודם לכן ובזווית עינה, ראתה אדם הסוחב משא כבד בשתי ידיו.
שי ציירה קלסתרון ואף תיארה תיאור מפורט (למדי, יש לומר) של הדמות שראתה. (להלן אחזור לעדותה של שי).