כאמור לעיל, צפייה חוזרת ונשנית בשחזור מעידה בבירור, כי מדובר בפעולות דקירה, "שלאחריה" לכל היותר חיתוך מינורי וזאת בניגוד לקביעת ד"ר זייצב שמדובר למעשה בחתך לכל רוחב הצוואר ובניגוד לפעולת השיסוף שהודגמה על ארתור בתא המעצר, שלוותה בהנפה משמעותית שגררה בעקבותיה וכתיאור הנאשם עצמו, נפילה מיידית של המנוחה. (יוער לעניין זה, כי בביקור השופטים בבית הספר, הדגים ב"כ הנאשם היטב מדוע התיאור בין כותלי הכלא של הנפת היד ושיסוף הגרון, לא היה ישים בזירת הרצח עצמה, שכן לו כך היה מנסה הנאשם להדגים, ידו הייתה נתקלת בדפנות התא, או בדלת וראה בדיסק צילום השופטים בבית הספר, ת/427).
- גם בשחזור הדקירות, שחזר על עצמו כאמור לעיל 3 פעמים (ועוד פעם חלקית לאחר השחזור, בתחנת המשטרה) לא רואים פעולה של שני חיתוכים בצוואר.
- לאורך כל הדרך טען הנאשם ל4-3 דקירות, אחת בצוואר (ומצד ימין ועל כך להלן) אחת בחזה, אחת בבטן ואחת ביד.
- הנפילה המודגמת הייתה כאשר המנוחה מוטה קדימה, לאמור בהכרח היא נפלה כשפניה וראשה כלפי הרצפה, ואילו בתא הכלא הדגים הנאשם (על ארתור) שהמנוחה נפלה על גבה.
- הנאשם נכנס לתא, לגירסתו שלו, רק אחרי שהמנוחה כבר נפלה על הרצפה.
184. כאן גם המקום להידרש לטענת המאשימה ולפיה, קשה ללמוד מהשחזור, שכן ידיו של הנאשם היו אזוקות (עמ' 555 לסיכומי המאשימה), אלא, שכמפורט לעיל, בהדגמה השלישית, כבר שוחררו האזיקים ומדוע אפוא קשה ללמוד מן השחזור?
יב. דו"ח הנתיחה (ת/442) - עדות ד"ר זייצב ועדות ד"ר קוגל
185. מדוח הנתיחה עולות המסקנות הבאות:
- מות המנוחה נגרם מאיבוד דם חיצוני בעקבות פצעי חתך בעורק התרדמה ובווריד היוגולארי משמאל (מפצעי חתך בצוואר- שני פצעי חתך מתלכדים).
- נמצאו פצעי חתך בפנים מימין, בבית החזה ובאצבעות כפות הידיים.
- נמצא פצע חתך בשורש כף היד השמאלית שנגרם, קרוב לוודאי, לאחר המוות.
- פצעי החתך באצבעות כפות הידיים יכולים להתיישב עם "פצעי הגנה".
- פצעי החתך נגרמו באמצעות חפץ מושחז כגון להב של סכין או חפץ דומה.
- נמצאו לפחות 7 מוקדי דימומים בשכבה הפנימית של הקרקפת שנגרמו מחבלות קהות ישירות (מכות) או בלתי ישירות (נפילות) סמוך למוות וללא קשר סיבתי בינם לבין המוות.
- בפות ובפי הטבעת לא נמצאו סימני חבלה טרייה.
- כיס השתן היה ריק.
186. כאמור לעיל, בדו"ח הנתיחה נקבע על ידי ד"ר זייצב באופן ברור, כי החתך בשורש כף יד שמאל נגרם קרוב לוודאי לאחר המוות או זמן קצר לפניו. חרף האמור, הרי שבמהלך עדותו בעל פה של ד"ר זייצב לפנינו, חזר בו ד"ר זייצב ממסקנה נחרצת זו, וטען, כי יש היתכנות גבוהה ולפיה, פצע החתך בשורש כף יד שמאל, הינו פצע התגוננות, במהלך המאבק של המנוחה ברוצח.
עוד לטענתו, יכול גם שבשלב מסויים ובתנועת "רפלקס", גם לאחר איבוד דם רב, הרימה המנוחה את ידה, ואז בוצע בה החתך.