266. נוכח כל האמור, אך ברור הוא שמשקלן של ההודאות הינו נמוך ואולי אף נמוך מאוד, הן לוקות ב"דבר מה חסר" באופן מהותי, ולעיתים גם "בדבר מה סותר", אינן מפורטות דיין בוודאי לא זו שבפני המדובב וגם לא זו שבשחזור (לשאלת הפרטים המוכמנים ולמבחן החיצוני של דבר מה נוסף אדרש להלן).
יח. החקירות שטרם ההודאה (חלקן)
267. על מנת להבין אל–נכון את התהליך, שבסופו ניתנו הודאות הנאשם ואת משקלן הכולל של אלו (לבד מאי ההתאמה וכמפורט לעיל) יש לשוב למה שקדם להודאת הנאשם.
268. תחילתו של סיפור, אם אפשר להתבטא כך, הינו בחקירתו הראשונה של הנאשם, עת נחקר ביום 10.12.06 (ת/1) במסגרת חקירת כלל העובדים בבית הספר.
269. עוד קודם לכן, ועל כך אין מחלוקת, ביום 7.12.06 הגיע הנאשם יחד עם אשתו לבית הספר, על מנת לקחת את הציוד אשר השאיר שם יום קודם (ראו הודעתה של אולגה זדורוב- ת/248א עמ' 1, ש' 23- 25). לטענת הנאשם ואשתו, ואין על כך כאמור מחלוקת, שוטר שהוצב בזירה, אמר להם שאי אפשר להיכנס לבית הספר.
אעיר כבר עתה שתי הערות מטרימות:
א. יורם העיד בעל פה, כי זכר את הנאשם עת זה בא לקחת את הציוד ועל כך להלן, ואולם מזכר שכזה אין לפנינו.
ב. מה הגיון שהנאשם, אם הוא הרוצח, יחזור למחרת בבוקר, לזירת הפשע ויבקש לקחת משם את ציודו? וגם על כך להלן.
270. מכל מקום, שעה שנאסר על הנאשם ליטול את ציודו, שב הוא למחרת וראה זה פלא, בזאת הפעם, איש לא מנע ממנו להיכנס באין מפריע לתחומי בית הספר, לרדת למקלט שבו עבד וליטול משם את ציוד העבודה, שכלל בתוכו גם תיק ובו בגדי העבודה שלו! ושוב הערה מטרימה, איך ייתכן ש"הזירה" ולעניין זה גם המקלט שבו עבד הנאשם, נותרה פתוחה לחלוטין? איך יתכן שהמשטרה ולאחר שמנעול המקלט נפרץ, לא לקחה באופן מיידי את תיק כלי העבודה? גם על כך להלן.
271. כאמור לעיל, הנאשם נחקר, שלא באזהרה, ביום 10.12.06 (ת/1). כבר במועד חקירה זו הודיע הנאשם, כי שמע שהמנוחה נרצחה בקומה השנייה (ידיעה שכאמור לעיל, ועוד ייאמר להלן, הייתה מנת חלקם של מרבית תושבי קצרין).
בסוף הודעתו זו הסכים הנאשם, אשר נחקר כאמור שלא באזהרה ומבלי שנועץ בעו"ד, למסירת דגימות ד.נ.א, טביעות אצבע ולבדיקת פוליגרף. עוד באותו יום ניטלו ממנו דגימות ד.נ.א. וט"א. ושוב ישאל השואל – כלום רוצח מתוחכם, יסכים כך סתם לביצוע הבדיקות הנ"ל? כלום ניתנה לו אפשרות להיוועץ בעורך דין, טרם ביצוע הבדיקות הנ"ל?