58. יש להזכיר, כי נציגי הקיבוץ הקליטו את השיחה ללא ידיעתו של נתבע 3, כאשר יש להניח שבעוד הם נזהרים בלשונם, נתבע 3 אינו נוהג כך. עולה באופן ברור כי אף שנתבע 3 אמר להם שניתן לפנות להסדרת אותו לבוש משפטי להמשך ההתחייבות אליו או ישירות לבעלים, לא היה ניתן להמשיך את ההתדיינות עמו באותו מועד, שכן הוא עדיין לא היה מעורה מספיק במערכת ההסכמית ולא הכיר את הסכם המכר החדש לפרטיו. נציגי הקיבוץ פנו להליך של פירוק מידית לאחר אותה פגישה, ולא מיצו ולו ניסיון לשיחה אחת עם הנתבע 1. נראה כי גם קיום הפגישה היה חלק ממתווה בו בחרו עוד טרם לכן לפנות להליך של פירוק. לא רק שבקשת הפירוק הוגשה בסמיכות רבה, המלמדת על כך שיתכן והחומר הנדרש לה הוכן מבעוד מועד, אלא שגם לוטם אמר במפורש בשיחה - "אנחנו גם מן הסתם בהתייעצויות עם עורכי דין מטעמנו וזה, כדי להבין מה אנחנו יכולים..." (ר' שם, עמ' 26 ש' 21-20). נתבע 3 שב ואמר לנציגי הקיבוץ מספר פעמים שצריך למסד את האופן בו יבוצעו התשלומים לתובעים. הוא הבהיר למעשה כי יש לפעול בדחיפות, שכן הכוונה היא לסיים את הפעילות היצרנית באוגוסט ובד בבד אמר באופן ברור: "ויש בכוונת הבעלים לשלם לכם את החוב" (ר' שם, עמ' 27 ש' 8). הוא אמר כי זוהי הדקלרציה הפורמלית, אך הבהיר שצריך להסדיר אותה ואף אמר: "יש טעם לעשות את זה מהר, אני חושב שזה יהיה יותר אפקטיבי אם אנחנו את ההתדיינות בינינו נסיים כל זמן שפי.וי.רן עדיין עובדת. יהיה לזה, יהיה לזה יתרון. זה לא דרמה אבל זה יותר נוח" (ר' שם,
--- סוף עמוד 34 ---
בראש עמ' 28). הצדדים דיברו גם על נתבע 4, כאשר היה ברור ששני הצדדים מבינים שהמפעל מהווה את "מפעל חייו" ולכן הוא סנטימנטלי ולמעשה מדובר בסוף תקופה. הובהר כי קשה לנתבע 4 עם העניין מאוד גם ברמה האישית וכי הוא מקבל באופן קשה את ההחלטה להפסיק את הפעילות במקום.
59. העדים מטעם הנתבעים הבהירו כי בחירת הקיבוץ לפנות מיד לאחר מכן לפירוק, הפתיעה אותם. נתבע 3 הבהיר כי לא הייתה לו התרשמות בסוף הפגישה שפני הקיבוץ להליך זה. עם זאת, היה ניכר כי משהחליט הקיבוץ לפנות להליך של פירוק, חש נתבע 1 נבגד וגם אם הייתה נכונות אמיתית לפרוע לתובעים את החוב, או חלקו, בדרך שתימצא (באותה הידברות עתידית שלא קוימה) - הרי שלאחר הפניה להליך הפירוק הייתה תחושה ש - "פירוש הדבר שזה מחק כל אפשרות לפתור את הבעיה. היו לי לקוחות שפשטו את הרגל, ואני יודע שכאשר תהליך הפירוק מתחיל זה חד סטרי" (ר' דבריו בעמ' 115 לפרוטוקול ש' 26-25). היה ניכר כי הוא סבור שלאחר שהתובעים פנו באופן חד צדדי להליך של פירוק ואיינו כל אפשרות לקבל תשלומים נוספים באמצעות החברה, אין מקום כעת, לפנייה של התובעים להגיע עמו להסכמות באשר לחוב של חב' מידל איסט. נתבע 3 הבהיר כי אם התובעים לא היו פועלים כפי שפעלו - "אני הייתי מפסיד הרבה פחות כסף. אני הפסדתי מיליונים בפירוק הזה" (ר' עמ' 116 ש' 25-24).