56. ביחס לתשלומי שכר הדירה הוא הסכים שחלק מהווה תשלום שכר דירה רגיל וחלק מהווה תשלום בגין החוב. בד בבד הוא אמר כי אף אחד לא ישלם שכ"ד במשך עשר שנים כאשר בפועל הוא לא שוכר. אבל - "את החלק השני יצטרכו לשלם זה חלק מהעסקה" (ר' שם, בשולי עמ' 14). נתבע 3 אמר באופן ברור כי החברה תהיה מחוץ לשטח הקיבוץ בתוך מספר חודשים והוא שב והבהיר מספר פעמים במהלך השיחה כי יש כוונה לעמוד בהתחייבויות של רכישת החברה. הוא הסביר שלא צריך להיות קשר בין הדברים וצריך לטפל בעניין זה לחוד. הוא למעשה דחק בנציגי הקיבוץ לפנות לייעוץ משפטי כדי להידבר עם הבעלים ולהגיע להסכמות בעניין. הוא ציין כי סרג'יו מודע לכך שעליו לעמוד בהתחייבויות, ונקודות מבט שונות יהיו ממוקדות לנושא שכר הדירה ולאור זה יתכן והפתרונות יהיו חלקיים. הוא אף אמר באופן ברור - "חלק מהמכונות אין להן שימוש. חלק יכול להיות שאפשר להעביר אותן, יש איזה מחשבה למכור את המכונות, את הציוד" (ר' שם, עמ' 16 ש' 17-15). הוא ציין כי בוחנים אפשרויות שונות כדי לפתור את העניין, לרבות אפשרות של העברת חלק מהמכונות להפעלה באמצעות פלסטינים.
57.
--- סוף עמוד 33 ---
במילים אחרות - לא הוסתר דבר מהקיבוץ. מיותר לציין, שאם הייתה כוונה להברחת נכסים, לא הייתה מתקיימת כלל אותה פגישה. הנתבעים היו יכולים לשלם עוד תשלומים ספורים על חשבון החוב כדי להטעות או "להרדים" את התובעים ובמקביל להבריח רכוש וכספים, ללא שהם מיידעים במקביל את התובעים על המצב. קיום הפגישה והצגת הדברים בה - מלמדים שאין יסוד לחלק מהטענות שהעלו התובעים. כאשר נאמר באופן מפורש כי יש כוונה להוציא את הציוד מהמפעל (כלומר למוכרו והכסף יכנס לכיס החברה) וכאשר נמסר באופן מפורש לוח זמנים משוער לביצוע הפסקת הפעילות הייצרנית, ברי כי אין יסוד לטענה בדבר הברחת מכונות בחשכת הליל משטח הקיבוץ. בהמשך לשאלת הנציגים על החלופה של פירוק, הבהיר נתבע 3 כי מבחינת הבעלים זה היה עושה - "בעצם את החיים כאילו יותר קלים ברמה מסוימת. מפני שאז הכל היה עובר למישור פורמלי" (ר' שם, עמ' 19 ש' 12-11). בכך כיוון שאם החברה תיכנס לפירוק, הרי שהמפרק הוא שמכנס את הנכסים ומעביר לכל בעל חוב חלק יחסי לפי מדרג החובות ולמעשה בדבר שלא נותר לו כיסוי, מופטרת החברה מחובותיה. בעוד כאן מבקשים הבעלים לנסות לפעול בדרך חלופית אשר יש תקווה שתאפשר לשלם תשלומים נוספים על חשבון החוב לתובעים. יוער כי בשיחה זו ציין לוטם פראן פרח כי נכון לאותו מועד גם אם יש פיגור לגבי שכר הדירה, מדובר בפיגור "לא גדול" (ר' שם, בראש עמ' 21). כלומר, לאחר שנחתם הסכם המכר החדש, בפועל פעלו בהתאמה לו במשך השנה שחלפה. דבר המלמד כי אכן באותה עת סברו שיהא בכך כדי לאפשר את המשך תשלומי החוב. עלה מהשיחה שהתקיימה באופן ברור, כי נתבע 3 סבור שבדיעבד התשלום ששולם עבור רכישת החברה לא היה שווה את המחיר (ר' שם, עמ' 24 ש' 11). ואכן, לוטם פראן פרח הסכים - "בדיעבד קיבוץ נערן יצא בזמן מהמפעל הזה" (ר' שם, עמ' 24 ש' 14).