מכלל האמור נגזר המשקל המוגבל עד מאוד שיש להעניק לשאלונים בהקשר הנדון. איכותם כראיה לעניין זה – מוטלת בספק; והתערבות בקביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי רק על בסיס התשובות לשאלונים – אינה מוצדקת לטעמי.
8. אשלים ואומר, כי עמדה זו מתיישבת היטב עם עקרונות בסיסיים בדיני הראיות, אשר אינם מחייבים אימוץ עדות עד כמקשה אחת ומאפשרים לפצלה
--- סוף עמוד 59 ---
ולהתחשב רק בחלקה (ע"פ 7637/05 יוסף נ' מדינת ישראל, פסקה ז(6) [פורסם בנבו] (5.7.2007)). באופן דומה, העובדה כי המשיבה היא ששלחה את השאלונים והיא שביקשה להגישם, חרף התנגדות המערער, אין משמעותה כי היא מנועה מלטעון ביחס למשקל שראוי ליתן לתשובה כזו או אחרת במסגרתן.
9. יוצא אפוא, כי אין להסיק באופן אוטומטי על סמך השאלונים כי לא מתקיים קשר סיבתי בין המרמה לקבלת ה'דבר'. מסקנה שכזו אינה מתיישבת עם התשתית הראייתית שלפנינו. לא מן הנמנע שהגורם לערך הראייתי המועט של תשובה שלילית לשאלה 16 נעוץ באופי השאלה – המשיבים נתבקשו להשיב על תרחיש עובדתי היפותטי ועל ההשפעה שתהיה לו על בחירותיהם הסובייקטיביות להשקיע את כספיהם. מדובר בשאלה מורכבת שעלולה בהחלט לעורר קושי להשיב עליה באופן מדויק וממצה במסגרת שאלון, על מגבלותיו של כלי זה כמתואר לעיל.
10. סיכומו של דבר: אני מצרף כאמור את דעתי לעמדת חברי, השופט א' שטיין.
ש ו פ ט
הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט א' שטיין, כנגד דעתו החולקת של השופט י' כשר.
ניתן היום, י"ז בתמוז התשפ"ג (6.7.2023).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט