תע (קריות) 43432-06-18 פלונית נ' אלמוני (המנוח)

בית משפט לענייני משפחה בקריות

ת"ע 43432-06-18
ת"ע 44601-06-18
ת"ע 42818-06-18
ת"ע 42937-06-18
ת"ע 19275-07-18
תמ"ש 19058-09-21

לפני כבוד השופטת ליאת דהן חיון
תובעת פלונית
באמצעות ב"כ עו"ד עואד חליל
נגד
נתבעים 1. אלמוני (המנוח)
2. אלמונית
באמצעות ב"כ עו"ד אביב בכר
3. אלמוני ואח'
ע"י ב"כ עוה"ד שמואל בן חיים

פסק דין

עניינו של פסק הדין בבקשה לקיום צוואת המנוח והתנגדות לקיומה; בבקשה למתן צו ירושה והתנגדות לה, ותביעה לסעד הצהרתי וכספי.
רקע עובדתי :
1. המנוח, מר*** ז"ל הלך לבית עולמו בתאריך.1.2018 (להלן:"המנוח"); בחייו היה גמלאי של ***, התגורר בעיר ***, והוא אביהם של הגב' 'ו' (להלן: "הנתבעת 5 או 'ו'") בתו מנישואיו הראשונים, ושל הגב' 'כ' (להלן: "הנתבעת 2 או 'כ'"), ע1 ו- ע2 (להלן:"ע1 או ע2") ילדיו מנישואיו השניים. התובעת (להלן: "התובעת") טוענת שהיא והמנוח ניהלו מערכת יחסים משך שנים והיו ידועים בציבור.
2. בשנת 2017 פנה המנוח לעוה"ד א.ד. מ*** שרת ב*** וביקש שיערוך עבורו צוואה. המנוח חתם על הצוואה ביום 23.2.17 בנוכחות העדים *** ועוה"ד נ.ס., ומהלך החתימה הוסרט בווידאו (להלן: "הצוואה"). בצוואתו, הורה בין היתר כדלקמן;
"הנני מצווה בזה כל רכושי מכל סוג , מקרקעין (דירה המוכרת בגוש *** חלקה *** תת חלקה 4 מיטלטלין, ניירות ערך וכספים, ביטוח חיים וזכויות, מכל סוג ומין שהוא לביתי היקרה 'כ' ת.ז. *** מ***.
המונח רכוש בצוואתי זו יכלול את כל רכושי ונכסיי עלי אדמות מכל סוג ומין שהוא לרבות נכסי ניידי ודלא ניידי, מטלטלין, חשבונות בנק, תוכניות חיסכון, כספים במזומן, עו"ש נכסים ו/או מזומנים וכן זכויות מכל סוג שהוא הנמצאים בבעלותי ושיגיעו לי ו/או לעזבוני בעקבות מותי או לאחריו. "
3. 'כ', הזוכה על פי הצוואה עתרה לקיומה לפני רשמת הירושה. 'ו' והתובעת הגישו התנגדות לביצועה, ובמקביל עתרה התובעת בבקשה למתן צו ירושה בטענה שהיא ידועה בציבור של מנוח, ויורשת על פי דין.
4. משך ההליך התקיימו שלושה קדמי משפטי בנוכחות הצדדים ושני דיוני הוכחות. משלא גובשה הסכמה, הוגשו סיכומי הצדדים ומכאן פס"ד זה.
ההליכים לפניי:
• ת"ע 42818-06-18 בקשה למתן צו ירושה שהוגשה ע"י התובעת.
• ת"ע 44601-06-18 בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 23.2.17 שהוגשה על ידי 'כ'
• ת"ע 42849-06-18 בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 23.2.17 שהוגשה ע"י ע1; במהלך דיון מיום 22.1.2020 הודיע על הסתלקותו לטובת 'כ'. בהתאמה, ניתן פס"ד המורה על דחיית בקשתו לקיום הצוואה.
• ת"ע 42937-06-18 התנגדות התובעת למתן צו קיום צוואה לו עתרו 'כ' וע1.
• ת"ע 43432-06-18 – התנגדותה של 'ו' לבקשת התובעת למתן צו ירושה, ולבקשתו של ע1 לקיום צוואה.
• ת"ע 19275-07-18 – התנגדותה של 'כ' לבקשת התובעת למתן צו ירושה.
• תמ"ש 19058-09-21 – תביעת התובעת לסעד הצהרתי וכספי; להכיר בה כידועה בציבור של המנוח, כמו גם שזכאית למחצית משווי רכושו החל מחודש מרץ 2001 ועד ליום פטירתו, ולחילופין לפסוק לזכותה סך 62,000 ₪ עבור השקעותיה בשיפוץ דירת המנוח.
עיקר טענות הצדדים בהליכים לפניי:
5. התובעת טוענת בתצהירה (שהוגש ביום 16.12.2021 בתיק 19058-09-21) שהייתה בת הזוג של המנוח והצדדים היו ידועים בציבור החל מחודש מרץ 2001 ועד ליום פטירתו בתאריך 00.00.2018. לדבריה, מערכת היחסים עם המנוח התאפיינה בניהול משק בית משותף, בשותפות מלאה ברכוש, בטיולים משותפים ברחבי הארץ וכן במפגשים ואירועים משפחתיים אצל בני משפחה וחברים. לתמיכה, צירפה לתצהירה תמונות מהן ניתן ללמוד לגרסתה על כך שהתגוררה עם המנוח תחת קורת גג אחת במשך שנים רבות. בנוסף, צירפה תצהירי עדים שם הצהירו שהמנוח היה בן זוגה משך כ – 17 עד 20 שנה (ראה סעיף 1 לתצהירו של העד ב.ס.; סעיף 2 לתצהירה של הגב' ש.ס.; סעיף 2 לתצהירה של הגב' ג.ל.), וכן שבמהלך תקופה זו אף רכשו רכב ודירה חדשה וצברו כספים משותפים בחשבונות בנק. עוד מציינת התובעת בסיכומיה שמהעדויות עלה בבירור שהיא והמנוח הוצגו במפגשים חברתיים ומשפחתיים כזוג, והמנוח נהג לבקר דרך קבע בדירת מגוריה השנייה בה סעדה את אמה בשנותיה האחרונות, ורכש עבורה מוצרי אוכל וחשמל לצורך מגורים משותפים. בנוסף, היא סייעה למנוח עת היה על ערש דווי.
6. לגרסתה, סייעה למנוח בשיפוץ ורכישת דירת המגורים אותה רכש באמצעות העברת כספים במזומן בסכום כולל של 62,000 ₪. כמו כן, השתתפה ברכישת מוצרי חשמל לדירתו, התנהלות המלמדת על כך שמעולם לא נהגו בהפרדה רכושית.
7. התובעת סבורה שזכאותה למחצית מרכושו של המנוח נובעת מעקרונות הלכת השיתוף, ונישולה מהצוואה נבע מכך שסמוך לפטירתו 'כ' השפיעה עליו באופן בלתי הוגן על אף שבפועל כמעט ולא שמרה עמו על כל קשר. לעניין זה מציינת בסיפא לתצהירה שבמהלך השנים 2006, 2011, 2014 ו – 2016 המנוח פנה בכתב ארבע פעמים למחלקת הגמלאים של **** בבקשה להעניק לה את הזכויות המגיעות לה על פי דין כבת זוג של *** שהלך לעולמו. בסיכומיה מוסיפה וטוענת שבמכלול הנתונים שהובאו לפניי עלה ש'כ' הציגה עובדות מסולפות בכל הנוגע למערכת היחסים בינה לבין המנוח שעה שהתגוררה במשך שנים רבות באזור *** הארץ, כמו גם בחירתה המודעת לבקר את המנוח רק לעיתים רחוקות, וזאת בניגוד ל'ו' שהרבתה לבקרו ביחד עם ילדיה.
8. הנתבעת 2- 'כ' , טוענת שהתובעת והמנוח מעולם לא היו ידועים בציבור, ואין להכיר בה ככזו ולהעניק לה זכויות כספיות וקנייניות בעיזבונו. עוד לטענותיה בתצהירה וסיכומיה, נסיבות המקרה אינן מקיימות את דרישת הוראות סעיף 55 לחוק הירושה שעה שמעדות התובעת ותצהירה וכן מעדותו של מר ב.ס. עלה בירור שהיא והמנוח חיו בשתי דירות מגורים נפרדות ולכן לא ניהלו משק בית משותף, אלא נשאו בנפרד בהוצאות אחזקת דירותיהם. עוד עלה בבירור מעדות התובעת שהמנוח ציין בפניה שיש בכוונתו להוריש את הדירה אותה רכש לילדיו. מוסיפה וטוענת בתצהירה ובסיכומיה שהתובעת לא הוצגה בפני צדדים שלישיים כבת זוגו של המנוח, ולכל היותר הם נצפו יחד במהלך מפגשים חברתיים.
9. לגרסתה, המנוח והתובעת ניהלו קשר זוגי שהופסק מעת לעת והתאפיין במגורים בשתי דירות נפרדות ללא שיתוף כלכלי או רכושי, ומבלי שהשניים ניהלו חשבון בנק משותף, כאשר כל אחד מהם נשא בתשלומים נפרדים עבור הוצאות אחזקת מדור. למעט בילויים ולינות משותפות מעת לעת, לא ניתן לקבוע שהשניים התנהלו כידועים בציבור. עוד לדבריה, התובעת קיבלה שכר בתמורה לניקוי דירת המנוח, ונהגה להתארח בביתו כאורחת ארעית ולא כבת זוג מן המניין. פרט להפרדה הרכושית והכספית המוחלטת שהייתה נהוגה בין הצדדים, התובעת הרבתה לנסוע לחופשות ללא המנוח, דבר המלמד על כך שלא ניהלו משק בית משותף.
10. מטעימה וטוענת, ש*** לא הכירה בתובעת כידועה בציבור של המנוח, והיא לא נתנה הסבר המניח את הדעת בכל הנוגע לכך שלא הגישה ערעור על ההחלטה. עוד לדבריה, מעדותה של התובעת עלה שבניגוד לטענתה לפיה חיה עם המנוח משך 17 שנים, בפועל התגוררה עמו משך כשנה וחצי בלבד. עוד עלה מעדות התובעת שנמנעה מלהירשם כבעלים במשותף בדירת המגורים אותה רכש התובע ואף לא ידעה באיזה בנק התנהל חשבונו. כך גם העובדה שהמנוח לא טרח לכלול את שמה כנהנית בצוואתו מעידה אף היא על כך שלא הייתה לו כל כוונה לשתפה בנכסיו ולהעניק לה זכויות בנכסיו כשילך לעולמו.
11. במענה להתנגדות למתן צו קיום צוואה טוענת שהמנוח ניתק באופן מוחלט את קשריו עם 'ו' ובני משפחתה לאחר ששמע שיחה שהתקיימה בינה לבין בעלה בעת שהתארח בביתם, מהלכה השניים תכננו להוליך אותו שולל ולממן מכספו הפרטי את צרכיהם האישיים ובכלל זה טיסה לחו"ל, כיסוי חובות לנושים ומימון ניתוח פלסטי. לגרסתה, ניסתה לפייס בין המנוח לבין 'ו', אולם המנוח סירב לסלוח לה.
12. בנוסף, נוכח המרחק הגיאוגרפי הרב בין מקום מגוריה ב*** הארץ לבין מקום מגוריו של המנוח בעיר *** ומיעוט המפגשים ביניהם, אין זה סביר שהיה תלוי בה בצורה כזו או אחרת, וכן לא קיימת כל אפשרות לכך שהשפיעה עליו בצורה בלתי הוגנת.
13. לעניין אופן עריכת הצוואה סבורה שהעובדה כי המנוח נראה בסרטון כשהוא מדלג על שורה כזו או אחרת במהלך שלב הקראת הצוואה אינה מעלה או מורידה מהבנתו את תוכן האמור בה, בעיקר מקום ששמה של 'ו' מצוין באופן מפורש בצוואה. עוד גורסת, שחרף טענותיה של 'ו' בהתנגדותה לקיום הצוואה, לא עתרה למינוי מומחה רפואי או מומחה לבחינת כתבי יד.
14. הנתבעת 5 – 'ו' טוענת שהצוואה אשר נערכה כשנה לפני מותו של המנוח והוקלטה על ידי עוה"ד עורך הצוואה, רוויה בפגמים צורניים; בכתב ההתנגדות גורסת ששמו של המנוח אמנם מופיע, ברם בפועל הוא לא חתם על גבי הצוואה בחתימת ידו, מה גם שהחתימה לא התבצעה בפני העדים. עוד לדבריה, מעיון בצוואה עולה שעורך הצוואה, עו"ד 'ד', חתם עליה בנוסף לשני העדים וכן חתימתו של המנוח לא הופיעה במקום המיועד לכך; שבצוואה לא מצוינים פרטיהם האישיים העדים וכן שנוסח הצהרתם ערוך בלשון לא ברורה, שעה שבמסגרת הצהרתם ישנה התייחסות להוראה העיקרית של הצוואה, להוריש ל'כ' את כלל רכושו. פגמים אלה מעידים על חוסר האותנטיות של הצוואה ומצריכים את ביטולה.
15. עוד גורסת 'ו' שמצפייה בסרטון המתעד את המנוח בשעת הקראת הצוואה, ניתן ללמוד שהיה מבולבל מאוד ולא הבין את תוכן הצוואה שאותה קרא מן הכתב. בנוסף, עו"ד 'ד' לא ידע להסביר בעדותו מדוע המנוח לא ציין בסיום הקראתו את המילים "זו צוואתי"; מדוע לא צילם את המנוח בשעת החתימה על הצוואה; מדוע לא הסביר למנוח את המונחים המפורטים בצוואה בשל שליטתו הדלה בשפה העברית; ומדוע לא דרש מהמנוח להציג בפניו אישור רפואי בדבר כשרותו חרף מצבו הרפואי הבעייתי והתרופות הרבות אותן נטל. כן, לדבריה ניתן ללמוד מהסרטון שהמנוח חסר ביטחון, לא הבין באופן הנדרש את הטקסט אותו קרא ואף שאל את עו"ד 'ד' בסיום השיחה האם "יצא טוב? ".
16. בנוסף, הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת מצדה של 'כ' על אף שמערכת היחסים בינה לבין המנוח הייתה בעייתית מאז ומעולם, והתאפיינה ביחס קר ומנוכר מצידה כלפיו. הדרתה מהצוואה נעוצה בהתנהלותה המניפולטיבית של 'כ' ובעובדה שניצלה לרעה את הסכסוך שהתגלע בינה לבין המנוח, על אף שמערכת היחסים ביניהם השתפרה מאוד מהלך שלושת החודשים שקדמו למותו. עוד מתארת שמהלך התקופה בה היה המנוח חולה, 'כ' ביקרה אותו בבית החולים פעם אחת, ולאחר מותו, 'כ' נמנעה מלשבת עליו שבעה, ומיד לאחר טקס הקבורה בחרה לצפות במשחק כדורגל שהתקיים באצטדיון הכדורגל ב*** ואף ללוות את אחיה, ע1 לתחרות ספורט בעיר אילת. מכאן, שצוואת המנוח אינה משקפת את רצונו, שכן התחייב לחלק את רכושו באופן שווה בין ארבעת ילדיו, כפי שאף עלה מעדות התובעת.
17. מכל אלה סבורה 'ו' שמתקיימים כלל התנאים אשר נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון בעניין דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם בנבו] הכוללים את מבחן התלות והעצמאות, מבחן התלות וסיוע וקשרי המצווה עם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה, באופן בו 'כ' ניצלה לרעה את הסכסוך אשר התגלע בינה לבין המנוח טרם עריכת הצוואה והשפיעה עליו לערוך צוואה שמטיבה עמה באופן מוחלט. כמו כן, 'כ' ניצלה לרעה את הבעיות הגופניות והנפשיות מהן סבל המנוח, ופקדה את ביתו באופן תכוף במהלך החודשים האחרונים לחייו וכך השפיעה עליו לרעה והפעילה עליו לחץ נפשי, ובכך הפך המנוח תלוי בה לחלוטין.
דיון והכרעה:
18. עניין לנו במספר תביעות, מסגרתן אדרש לבחון באם יש להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח. ככל ואמצא את התשובה בחיוב, אדרש לטענותיה בדבר חלקה בעיזבון כיורשת אחריו, כמו גם לטענת שיתוף. בנוסף, אבחן את טענות התובעת בדבר זכותה להשבת כספים אשר לגרסתה הלוותה למנוח עבור רכישת ושיפוץ דירתו. בסיום אלה, אדרש לשאלת תוקפה של צוואת המנוח והטענות שעלו במסגרת ההתנגדות לקיומה, ובכלל זה, פגמים צורניים והשפעה בלתי הוגנת.
האם התובעת והמנוח היו ידועים בציבור?
19. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בסיכומים ובכלל המוצגים שהובאו לפניי, ושמעתי את בעלי הדין והעדים, הגעתי לכלל מסקנה שהתובעת והמנוח ניהלו מערכת יחסים חברית שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, ואינה מביאה לכדי הכרה בהם כמי שניהלו מערכת יחסים במעמד משפטי של ידועים בציבור. כפועל יוצא, דין התנגדות התובעת למתן צו קיום צוואת המנוח, בקשתה למתן צו ירושה, ותביעתה למתן סעד הצהרתי לפיו זכאית למחצית מרכושו, להידחות. אפרט נימוקיי.
המתווה הנורמטיבי;
20. בנוסף להסדר הירושה של בני זוג נשואים מכח הוראת סעיף 10 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), קבע המחוקק הסדר כמפורט בהוראת סעיף 55 לחוק. וזו לשונה:
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
המחוקק בחר שלא להשתמש במושג "ידוע בציבור" ביחס לבן זוג שאינו נשוי, אולם הפסיקה וספרות המלומדים עשתה שימוש במונח בהתייחס למקרים בהם נדרש יישום של הוראת סעיף 55 לחוק, המעניקה זכויות ירושה גם לידועים בציבור (ראה: שוחט, פיינברג ופלומין , דיני ירושה ועיזבון , מהדורה שביעית-2014, עמ' 64). בפסיקה נקבעו ארבעה יסודות מצטברים בעת בחינת הוראת סעיף 55 לחוק הירושה; "חיי משפחה" במשך תקופת חיים משמעותית; "משק בית משותף", קרי, ניהול כלכלי של יחידת מגורים משותפת; הצדדים אינם נשואים זה לזה או לאחר; העדר צוואה. מבחנים מצטברים אלה יבחנו ערב מותו של המנוח (ראה ת"ע (קרית-גת) 40500-08-22 א.ר. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז דרום ואח' [פורסם בנבו] מיום 10.7.2023).
21. הוראת סעיף 55 לחוק הירושה אינה קובעת מה פרק הזמן הנדרש כדי שחייהם של בני הזוג יוכרו כחיי משפחה במשק בית משותף, אולם נפסק שלצורך כך יש לבחון האם תנאי הסעיף התקיימו במהלך התקופה הסמוכה למות בן הזוג המוריש, וכן באם בן הזוג הנהנה היה מבקש מבן הזוג המוריש במהלך ימי חייו לצוות לו את כל נכסיו או חלקם חלק מנכסיו, האחרון היה נענה לכך (ראה: תמ"ש (משפחה נצרת) 7911-12-18 מ.ש. נ' ו.ק. ואח' [פורסם בנבו] מיום 14.8.2022).
22. עוד נקבע בפסיקה כי "חיי משפחה במשק בית משותף" יבחנו על פי קריטריונים סובייקטיביים, כלומר כיצד ראו בני הזוג את עצמם ואת מערכת היחסים ביניהם, כאשר כל מקרה יבחן לגופו, לפי נסיבותיו המיוחדות ומתוך ראיה כוללת של מרכיבי הקשר ומאפייניו; בכל אותם מקרים בהם בני זוג לא עיגנו בהסכם מפורש את רצונם ומערכת היחסים הרכושית, השאלה תבחן על ידי התחקות אחר כוונותיהם ואומד דעתם, מתוך ראיה כוללת של העובדות, וסקירת מערכת היחסים על פי המרכיבים השונים והמאפיינים המתקיימים בהם. קרי, יש לבחון כיצד ראו שני בני הזוג הקונקרטיים את מערכת היחסים שביניהם (ראה רע"א 5096/21 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] מיום 15.12.2021).
23. בכל אותם מקרים בהם בן הזוג הנטען אינו בין החיים וההליך מנוהל כנגד חלפיו, או אז הנטל הרובץ על הטוען למעמד של ידוע בציבור הינו נטל ראייתי מוגבר (ראה ע"א 5997/92 דוד מלק נ' מנהל העיזבון הרב יהושע דויטש ז"ל, פ"ד מא (5), 1 ). כך גם, בשל ההשלכות המשמעותיות בהכרת בני זוג כידועים בציבור, על בית המשפט לנהוג בזהירות [ראה עמ"ש (מחוזי ת"א) 36971-03-11 ב.ד נ' ש. [פורסם בנבו] מיום 17.1.2013).
ומן הכלל אל הפרט:
24. בענייננו, לא עלה בידי התובעת להוכיח את קיומם של התנאים המצטברים הקבועים בפסיקה, ובכלל זה שהייתה בת זוגו של המנוח בעת פטירתו, או בסמוך למועד זה. עיון מדוקדק בראיות אותן צירפה מלמד שאלה אינן עדכניות ביחס למועדים הצריכים, ואינן מעידות על כך שהייתה בת זוגו של המנוח עובר למועד פטירתו. כך למשל, על גבי חלקן הארי של תמונות מהמפגשים החברתיים והמשפחתיים אשר צורפו לתצהירה ולתצהיר הנוסף של הגב' ט.ו., לא מוטבע מועד צילום, ופרט זה לא הושלם גם בחקירתה. בעדותה לפניי לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע לא מפורטים התאריכים בהם התקיימו אותם מפגשים, ובאם צולמו בשלהי שנת 2017 או בתחילת שנת 2018 וזאת חרף כך שבתצהירה של גב' ט.ו., בתה של התובעת ואשר על עדותה ויתרו הנתבעים, נטען שצולמו בשנת 2017 (ראה לעניין זה עדות התובעת בעמוד 29 שורות 21-22 ובעמוד 32 שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 9.5.2022; עמוד 19 שורות 11-12 לפרוטוקול מיום 9.5.2022; סעיף 6 לסיכומי התשובה של התובעת מיום 27.3.23; תצהיר הגב' ו' בנספח ג' / עמוד 23 לתצהיר התובעת).
25. גם בשאר הראיות אליהן מפנה התובעת לא היה בכדי ללמד על זוגיות בסמוך למועד פטירת המנוח. "פתקי האהבה" אשר צורפו לתצהירה, נערכו על ידי המנוח בשנים 2006 , 2007 ו – 2013; פוליסות ביטוח הרכב אשר צורפו לתצהירה נערכה בשנת 2004 ו – 2006; העתקי חשבוניות מוצרי החשמל מלמדות על רכישות שבוצעו בין השנים 2013 ועד 2015; פניית המנוח למדור הגמלאים ב**** נעשתה בשנת 2006, ויוער שנדחתה.
26. התובעת הצהירה בחקירתה הנגדית שבמהלך השנה האחרונה לחיי המנוח התגוררה בדירתו באופן קבוע (ראה עדותה בעמוד 25 שורות 18-19 לפרוטוקול מיום 9.5.22); דא עקא, בהמשך חקירתה הנגדית הציגה גרסה שונה לפיה בין השנים 2017-2018 התגוררה לסירוגין הן בדירת המנוח והן בדירת אימה שנפטרה שנה לפני שהמנוח הלך לבית עולמו (ראה עדותה בעמוד 30 שורות 23-30 לפרוטוקול מיום 9.5.2022). יתר על כן; טענתה זו לא מצאה את מקומה באופן מפורש בתצהירה, ובנוסף, נסתרה על ידי העדים מטעמה, אשר הצהירו שהשניים התגוררו בנפרד. כך גם בתצהירה ודבריה שלה בדיון המקדמי מיום 22.1.2020, טענה התובעת שהתגוררה עם המנוח רק במהלך השנה וחצי - שנתיים הראשונות של מערכת היחסים (ראה לעניין זה סעיף 7 לתצהירה; דבריה בעמוד 12 שורה 3 לפרוטוקול; עדות מר ב.ס. בעמוד 20 שורה 7 לפרוטוקול; עדות הגב' ש' בעמוד 22 שורות 34-36 לפרוטוקול מיום 9.5.2022).
27. ודוק; מעדותה של התובעת וכך גם מגרסאות עדיה עולה שהיא והמנוח נהגו להתארח לסירוגין האחד בדירת האחר, כאשר התובעת התגוררה בדירת אמה אותה סעדה בשל גילה ומצבה הרפואי, בעוד שהמנוח התגורר בדירת מגוריו (ראה סעיף 7 לתצהיר התובעת; עדות הגב' ז.ל. בעמוד 24 שורות 1-4 לפרוטוקול; עדות הגב' ש' בעמוד 21 שורות 12-13 ובעמוד 22 שורות 11-16 לפרוטוקול מיום 9.5.2022). מכאן, לא מצאתי לקבל וליתן אמון בגרסת התובעת לפיה התגוררה יחד עם המנוח במהלך שנת חייו האחרונה. כמו כן, מהעדויות שהובאו לפניי עולה שהמנוח נשא בהוצאות המחייה בדירתו מכספו ללא השתתפות מצד התובעת (ראה עמוד 26 שורה 16 לפרוטוקול מיום 9.5.2022) ואף סבר שמן הראוי שילדיו יירשו אותו על פני התובעת, חרף יחסיו הבעייתיים עימם (ראה עדות התובעת בעמוד 28 שורות 12-14 לפרוטוקול מיום 9.5.2022).
28. בנוסף; ממכלול העדויות שהובאו עלה שהתובעת והמנוח ניהלו חשבונות בנק נפרדים, ועובדה זו נימקה התובעת בכך שלא ידעה שניתן לפתוח חשבון בנק משותף (ראה עמוד 26 שורות 19-20; עמוד 36 שורות 27-28 לפרוטוקול מיום 9.5.2022). יוטעם לעניין זה, שבקשת התובעת ל*** להכיר בה כידועה בציבור, נדחתה מן הטעם השניים לא ניהולו חשבון בנק משותף והתובעת לא נתנה הסבר המניח את הדעת בעניין הימנעותה מלהשיג על החלטה זו (ראה עמוד 30 שורות 12-17 ובעמוד 31 שורות 11-16; עמוד 37 שורה 30; עמוד 38 שורה 3 לפרוטוקול מיום 9.5.2022).
29. התובעת אף התקשתה להסביר מדוע לא ביקשה מהמנוח להירשם כבעלים במשותף בזכויות בדירת המגורים, על אף שלטענתה זו נרכשה על ידי הצדדים במשותף. עוד התקשתה להסביר מדוע העדיף המנוח לבכר את כ' על פניה, חרף כך שבין השניים הייתה מערכת יחסים בעייתית (ראה עמוד 25 שורה 33; עמוד 26 שורה 3; עמוד 28 שורה 35; עמוד 29 שורה 20; עמוד 34 שורות 24-34 לפרוטוקול מיום 9.5.2022), ואף אמר באוזניה כי מן הראוי שילדיו יירשו אותו חרף יחסיו הבעייתיים עימם (ראה עדות התובעת בעצמה בעמוד 28 שורות 12-14 לפרוטוקול מיום 9.5.2022).
30. מכל המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת לעמוד במבחנים שנקבעו ולהוכיח שהצדדים קיימו חיי משפחה ומשק בית משותף משך תקופה משמעותית, ולמצער בסמוך למועד פטירתו. כן לא עלה בידי התובעת להוכיח שהצדדים ניהלו יחידה כלכלית אחת. עוד אין חולק שהמנוח השאיר אחריו צוואה, ואשר לתוקפה אדרש בהמשך הכרעתי. ממכלול הראיות והעדויות, התרשמתי שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית-חברית, התגוררו בנפרד וניהלו שני משקי בית אגב לינה משותפת מידי פעם, החזיקו בחשבונות בנק נפרדים בלבד, ומערכת היחסים התאפיינה בהפרדה רכושית מוחלטת. מכאן, אין מקום ליישום הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, ובהתאמה, יש לדחות את תביעת התובעת למתן צו ירושה, וכן את התנגדותה למתן צו קיום צוואת המנוח.
עתירת התובעת לסעד הצהרתי לפיו זכאית למחצית מהזכויות בדירת המגורים של המנוח, ולחילופין, החזר השקעותיה בדירה;
31. התובעת הצהירה בעדותה שסמוך למועד בו עבר המנוח לדירת המגורים הלוותה לו סך של 62,000 ₪. לגרסתה, בסופו של יום, התובע נמנע מלממש את התחייבותו להעניק לה מחצית מהזכויות בדירה בשל רצונו להעניק את הדירה לילדיו לאחר פטירתו (ראה סעיף 28 לתצהירה; עמוד 28 שורות 12-14; עמוד 28 שורה 27; עמוד 29 שורה 26; עמוד 33 שורה 1 – 33 לפרוטוקול מיום 9.5.2022). מכאן, לגרסתה, למצער יש לחייב את העיזבון להשיב לידיה את הסך של 62,000 ₪ אותו הלוותה למנוח; כ' חולקת על טענת התובעת, וגורסת שהמנוח ציין בפניה כי הסכום הושב לתובעת (ראה סעיף 10 לתצהירה; עמוד 32 שורות 27-28 ובעמוד 33 שורות 14-16 לפרוטוקול מיום 4.7.2022); ו' טענה בסיכומיה שאין זה סביר שהתובעת השתתפה ברכישת הדירה רק בסכום של 62,000 ₪ (ראה סעיף 22 לסיכומיה).
32. בתאריך 10.8.2012 חתם המנוח על תצהיר שנערך ואומת על ידי עו"ד ז.ק., שם הצהיר:
" 1. תצהירי זה ניתן לצורך הגשתו לכל המעוניין.
2. הנני להצהיר בזה כי קיבלתי סך של 62,000 ₪ מבת זוגי הגב' ב.ז. ת.ז. **** וזאת לצורך רכישת דירה ברח' ***.
3. אני מתחייב להעביר 1/2 זכויות מהדירה במתנה לבת זוגי גב' ז' לאחר העברת זכויות בדירה הנ"ל על שמי. במידה ואני לא חותם על חוזה מתנה מסיבה כלשהי אז אני מתחייב להחזיר סכום האמור בסעיף 2 לעיל לבת זוגי תוך חודש ימים מיום דרישתה."
33. מלשון התצהיר שנחתם כחמש וחצי שנים עובר למועד בו נערכה הצוואה, עולה שהמנוח הגדיר שתי חלופות ביחס לסכום אותו קיבל מהתובעת; האחת, הענקת מחצית מזכויותיו במתנה לתובעת, והשנייה, השבת הסכום לידיה תוך חודש ימים למן המועד בו תדרוש ממנו לעשות כן. בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק המתנה תשכ"ח-1968, ועת המדובר בהענקת זכויות במקרקעין נדרשות הוראות סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 הקובעות כדלקמן:
“)א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה."
34. שילוב הוראות החוק כמפורט לעיל, משמעותן, שעסקת מתנה במקרקעין דורשת מסמך בכתב שיגדיר באופן מסודר ומפורט את תנאי העסקה. לפיכך, על נושאים שלא הוסדרו במסגרת דיני המתנה יש להחיל את דיני החוזים, בעיקר בכל הנוגע לאופן קשירת החוזה, בטלותו והזכות לביטולו, כמו גם באם עצם ההתחייבות להענקת המתנה, שבוצעה בכתב, מהווה אינדיקציה משמעותית לגמירת דעתו של נותן המתנה. כן יש לבחון באם בשעת ההתחייבות נותן המתנה הניח שיוכל לחזור בו מהתחייבותו להענקת המתנה (ראה ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] מיום 23.2.2020 ; ת"א (מחוזי תל-אביב) 132-01-21 מלכה מנחם עמותת "יד שרה" , ע"ר ואח' [פורסם בנבו] מיום 17.1.2022). עוד נקבע, שגם מקום בו נחתם הסכם מתנה, יש צורך בקיבול. לעניין זה קבע כבוד השופט עמית בע"א 3684/15 עזבון המנוח נדים כמאל ז"ל נ' עזבון המנוחה אניסה נחאס ז"ל (פורסם במאגרים [פורסם בנבו] 07.02.2017), כדלקמן:
"...ולהבדיל משליחות או צוואה, שאז מדובר בפעולה חד צדדית והצהרות הרצון הן מצד אחד – הרי שבחוזה מתנה יש צורך במפגש רצונות של נותן ומקבל."
ובהמשך:
" ...ודוק: ענייננו בחזקת הסכמה לקיבול, אך בלעדי קיבול – החוזה לא השתכלל. כך בחוזה רגיל וכך גם בחוזה מתנה. חזקת הקיבול, כשלעצמה, אינה יוצרת חוזה מתנה. פלוני שחותם על הסכם מתנה או הסכם התחייבות ליתן מתנה וטומן אותו במגירה, לא יוצר בכך הסכם מתנה... ".
35. בענייננו, לא נחתם הסכם מתנה כדרישת החוק ממנו ניתן ללמוד על תנאי העסקה; לצורך הדיון וגם ככל ואבקש לראות בתצהיר המנוח כהסכם מתנה, עדיין, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק המתנה, הרי שמדובר בהתחייבות להענקת מתנה ממנה היה רשאי לחזור שעה שטרם הושלמה ברישום, עת לא ויתר על זכותו זו, ולבטח מקום בו לא נטען ולא הוכח שהתובעת שינתה ממצבה על סמך התחייבות זו. ודוק, לשון התצהיר, מקנה למנוח אפשרות אחרת חלף הענקת הזכויות במתנה. משכך, מצאתי לקבוע שהמנוח היה רשאי לחזור מהצהרתו להעניק את זכויותיו בנכס, בין בחייו, ובין לאחר מותו, לכל אדם. בהתאמה לכך, דין טענת התובעת לפיה יש ליתן סעד הצהרתי הקובע שהיא זכאית למחצית מהזכויות בדירה, להידחות, וכך הנני מורה.
36. מכאן, אדרש לעתירת התובעת להשבת הסכום ששולם למנוח; המנוח אישר בתצהירו שקיבל מהתובעת סך של 62,000 ₪ אותם התחייב להשיב. משכך, נדחית לפניי טענתה של 'ו' כמפורט בסעיף 31 לעיל; גם את טענתה של 'כ' מצאתי לדחות. זו כאמור מאשרת את החוב, ברם גורסת שסולק. טענה זו הינה בבחינת "הודאה והדחה", המטילה עליה את נטל השכנוע בכל הנוגע להוכחת העובדות "המדיחות" אשר נטענות על ידה (ראה: רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ואח' נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; ע"א 11100/02 רונן חצור ואח' נ' עו"ד ניסים דותן ואח' [פורסם בנבו] מיום 16.2.2004), ובנטל זה לא עלה בידיה לעמוד; זולת העלאת הטענה בעלמא, 'כ' לא הציגה ולו ראשית ראייה, ומנגד, גרסת התובעת נתמכה בהצהרת המנוח בעצמו , ועדותה המהימנה לעניין זה לא נסתרה.
37. מכאן, אני מקבלת את טענת התובעת וקובעת שסך של 62,000 ₪ אותו העבירה למנוח לא הושב לידיה, והיא זכאית לקבלתו מעיזבונו. משלא הוכיחה התובעת שעובר לפטירת המנוח פנתה אליו בכל דרישה להשבת הסכום, אני קובעת שיישא הפרשי ריבית והצמדה על פי חוק, החל מיום הגשת התביעה (6.9.21) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
תוקפה של הצוואה;
38. כמפורט לעיל, 'ו' טוענת לשלוש עילות ביטול עיקריות: היעדר כשרותו של המנוח לערוך ולחתום על הצוואה בשל בעיות רפואיות מהן סבל עובר למועד עריכתה; פגמים צורניים אשר נפלו בעריכת הצוואה; השפעה בלתי הוגנת מצד 'כ'. אציין למען הסדר טוב ש'ו' לא הגישה התנגדות לקיום הצוואה במסגרת ההליך לו עתרה 'כ', אלא רק ביחס לבקשתו של ע1 לקיום הצוואה (ת"ע 43432-06-18). כמפורט לעיל, הליך זה נמחק עוד ביום 21.1.20, ומכאן, שבאופן פורמאלי לא מונחת לפניי כל התנגדות מטעמה. ואולם, מקום בו הצדדים לא העלו טענה זו, ובמסגרת ההליך כולו נדרשו באופן מלא לטענותיה, אראה בהן כאילו הועלו גם ביחס לבקשתה של 'כ'.
אדון בטענות ההתנגדות על פי סדרן.
כשרותו של המנוח לחתום על הצוואה:
39. עקרון על בדיני ירושה וצוואה הינו כיבוד רצון המצווה והאוטונומיה שלו לקבוע את תוכן צוואתו, ובכלל זה מה יעשה בהון אותו צבר בחייו, לאחר מותו (ע"א 896/75 בריל נ' היועץ המשפטי לממשלה). עקרון זה הינו הלכה למעשה מימוש זכות חוקתית הקבועה בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ראו בע"מ 6251/15 אווה דורית הופה נ' שמוליק קסוטו [פורסם בנבו] (07.08.16)). מכאן, קיום הוראת המצווה בצוואתו, היא הכלל, וסטייה ממנה, ולבטח, הכרזה על בטלותה, תהא מעשה כבד משקל.
40. כקבוע בסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, חזקה על אדם שבחייו היה כשיר לבצע פעולות משפטיות, ובכלל זה, לערוך צוואה. סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה" ו/או "החוק"), שעניינו "בכשרות לצוות" קובע:
"צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה."
"פרשנות התיבה להבחין בטיבה של צוואה" נבחן רבות בפסיקה ונקבע שזאת יעשה עפ"י שלושה רכיבים עיקריים: האחד, מודעות המצווה לעובדה שערך צוואה; השני, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו; השלישי, מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו (ראה ת"ע (משפחה חיפה) 13891-01-14 עזבון המנוח מ' ג' ז"ל נ' י' ג' [פורסם בנבו] מיום 31.01.2018 והאסמכתאות שם); נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת כושרו של המצווה להבחין בטיבה של צוואה היא "שעת עשייתה של הצוואה", ומכאן שזו תהא תקפה רק באם נעשתה בנקודת זמן בה ידע המצווה להבחין בטיבה, אף אם לפני כן או אחרי כן השתנה מצבו. לפיכך, אף אם המצווה סבל מערפול דעת קודם לעריכת הצוואה או לאחריה, אם בית המשפט ימצא לקבוע שהיה בעל כושר להבחין בטיבה במועד עשייתה, או אז תקוים. בנוסף לכך, על בית המשפט להתרשם שהצוואה נערכה בעת שדעתו של המצווה הייתה צלולה וכן שפירש נכונה את המציאות הסובבת אותו כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש וממחשבות שווא (ראה : ע"א 1212/01 קרן ליב"י נ' בינשטוק, פ"ד מ"ח(3) 723; דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש , פ"ד נ"ב(2) , 831).
41. אשר לנטל השכנוע שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה בשל פגם קוגניטיבי-רפואי, הרי שזה מוטל על הצד המתנגד לקיומה, בענייננו 'ו', באמצעות הסתייעות בעדות רפואית כלשהי (ראה ת"ע (משפחה טבריה) פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] מיום 24.10.2023 והאסמכתאות שם; בע"מ3539/17, פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (11.6.17)).
42. המנוח חתם על הצוואה כ- 11 חודשים טרם פטירתו, ולטענתה של 'ו', באותה העת סבל ממחלות רקע רבות ונאלץ ליטול תרופות אשר תופעות הלוואי שלהן השפיעו על צלילותו וגרמו לכך שהיה תשוש ונתון להשפעה (ראה עמוד 5 סעיף 14 לסיכומיה). טענה זו לא עלה בידיה להוכיח ולו בראשית ראייה; ביום 24.2.20 ניתן לבקשתה צו להסרת חיסיון רפואי מכוחו הייתה יכולה לפנות לכל גורם לקבלת מסמכים רפואיים. חרף זאת, לא הוצג כל מסמך רפואי ממנו עולה ולו חשד לכאורי המלמד על פגיעה ביכולתו הקוגניטיבית של המנוח, אי הבנה והתמצאות או כל אינדיקציה אשר יש בה בכדי ללמד על היעדר כשרות.
43. אכן, מתצהירה של 'ו' מיום 15.4.2018 עולה שבין השנים 2014 ועד 2017 סבל המנוח מבעיות בריאותיות, ברם לא היה בהן בכדי להשפיע על מצבו הנפשי או הקוגניטיביות (השמנת יתר חולנית (MORBID OBESITY), בעיות אורתופדיות בגב ואי ספיקת כליות (RENAL FAILURE CHRONIC). יתר על כן, מהעדויות אשר הובאו לפניי עולה שעובר למועד עריכת הצוואה המנוח ניהל אורח חיים עצמאי, היה פעיל חברתית, ולא סבל מהפרעות זיכרון או מקשיי הבנה בשעת שיחה עם אדם אחר (לעניין זה ראה סעיף 4 לתצהיר הגב' ס.ש. ובעדותה בביהמ"ש בעמוד 22 שורות 26-33; סעיף 3 לתצהיר הגב' ז.ל. ובעדותה בעמוד 24 שורות 26-29; עדות התובעת בעמוד 36 שורת 18-36 לפרוטוקול מיום 9.5.2022; עדות עו"ד 'ד' בעמוד 22 שורות 9-17 ובעמוד 23 שורות 3-7; בעמוד 25 שורות 22-25; עמוד 26 שורות 26-29 לפרוטוקול מיום 4.7.2022).
44. כידוע, טענות בדבר היעדר כשרות נהוג להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית הנסמכת בין היתר על מסמכים רפואיים (ראה לעניין זה עמ"ש 36529-11-10 ב.ש.מ נ' ב.ש.מ [פורסם בנבו] (28.2.12)). ל'ו' ניתנה הזכות לעתור למינוי מומחה רפואי לבחינת כושרו של המנוח במועד עריכת הצוואה, וחרף ארכה בת שלושת החודשים להודיע עמדתה, נמנעה מלעשות כן ועובדה זו יש לזקוף לחובתה. (לעניין זה ראה עמוד 12 סעיף 4 להחלטה מיום 22.1.2020; החלטה מיום 10.3.2020, החלטה מיום 7.7.21 מסגרתה ניתנה לצדדים הזכות להגיש רשימת בקשות מקדמיות).
45. יתרה מכך; לאחר צפייה בקלטת הווידיאו בה נראה המנוח מקריא את צוואתו, כמו גם מעדותו של עו"ד 'ד' (ראה סעיפים 13 ו – 14 לתצהירו ובעדותו בעמוד 22 שורות 1-13 לפרוטוקול מיום 4.7.2022), התרשמתי שבניגוד לנטען בסיכומי הנתבעת 5 (ראה סעיף 7.1 לסיכומים), המנוח הבין היטב את תוכנה של הצוואה. עוד ניכר שהמנוח הבין את תוכן הדברים אותם הקריא, ולא נראה שהוא מבולבל.
46. עוד מצאתי לדחות את טענתה של 'ו' לפיה היה מקום לקבל חוות דעת רפואית מקדימה טרם עריכת ואישור הצוואה על ידי המנוח; עו"ד 'ד' הצהיר שבשעת עריכת הצוואה היה מודע לכך שהמנוח נוטל תרופות, אולם לא מצא שיש צורך בחוו"ד רפואית לאחר שהתרשם כי המנוח היה צלול בדעתו בעת חתימתו על הצוואה שאותה ערך והדפיס טרם הגעתו לביתו (ראה עמוד 22 שורות 16-27 לפרוטוקול מיום 4.7.2022); אמנם, בפסיקת בתי המשפט קיימת המלצה לבקש ממצווה לעבור בדיקה רפואית מקדימה טרם עריכת הצוואה על מנת לוודא שהינו כשיר לצוות, ברם זאת בעיקר במקרים בהם מתעורר חשש שאינו כשיר לצוות עקב בעיות קוגניטיביות או סובל מבעיות רפואיות חמורות. ואולם, כל עוד שלא קיימת הוראת דין מחייבת, הרי שלא ניתן לקבוע שהיה על עוה"ד 'ד' לדרוש מהמנוח לעבור בדיקה רפואית מקדימה טרם עריכת הצוואה, לבטח מקום בו מצבו הרפואי לא השפיע על כשרותו (ראה : בע"מ 3777/12 פלוני ואח' נ' פלונית ואח' [פורסם בנבו] מיום 8.7.2012; ת"ע (משפחה פתח-תקוה) ט.פ. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי ואח' [פורסם בנבו] מיום 11.5.2023). מכל האמור מצאתי לדחות את טענתה של 'ו' לפיה המנוח לא היה כשיר לצוות.
פגמים בצוואה :
47. 'ו' טוענת לקיומם של ארבעה פגמים צורניים בצוואת המנוח: מיקום חתימת המנוח שלא במקום המיועד לכך; אי ציון פרטיהם האישיים של העדים (תעודות זהות וכתובות); נוסח הצהרה משובש וכולל בחובו את התייחסות העדים לתוכן הצוואה; צירוף חתימתו של עורך הצוואה, עו"ד 'ד', על גבי הצוואה בנוסף לחתימת בעדים.
בנוסף, מונה 'ו' שלושה פגמים מהותיים ביחס לאופן בו נערכה ונחתמה הצוואה כפי שנראה בסרטון שהוגש: היעדר צילום חתימת המצווה על גבי הצוואה; היעדר צילום העדים; היעדר הסבר של המנוח לסיבה בעטיה הדיר אותה מצוואתו.
48. סעיף 20 לחוק הירושה קובע תנאים לעריכת צוואה בעדים. וזו לשונו :
"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור."
49. הוראת הסעיף ביחס לדרישת העדים פורשה בספרות כדלקמן: "הדרישה להצהרת העדים שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו וחתם עליה באה כדי להעמיד את המצווה ואת העדים על רצינות המסמך והמעמד, ולהפנות את תשומת לב העדים שעליהם לוודא כי המוריש מבין היטב שהמסמך שעליו הוא חותם הוא צוואתו שלו והוא רוצה בו" (ראו: ספרם של ש' שוחט, מ' גולדברג, י' פלומין , "דיני ירושה ועיזבון" (2005), עמ' 75).
50. הוראת סעיף 25 לחוק הירושה קובעת שבית המשפט רשאי לקיים צוואה אף באם נפלו בה פגמים, ובלבד שהתרשם שהיא משקפת את רצונו החופשי והאמתי של המצווה. וזו לשונה;
“)א) התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור.
(ב) בסעיף זה "מרכיבי היסוד בצוואה" הם:
...(2) בצוואה בעדים כאמור בסעיף 20 – הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים;"
51. מכאן, אדרש לבחון באם נפלו פגמים בצוואת המנוח; כל ואמצא את התשובה בחיוב, אבחן באם ניתן לקיים את הצוואה חרף פגמים אלה, מכח הסמכות הקבועה בסעיף 25 לעיל, או שמא המדובר בפגמים מהותיים המביאים לכדי ביטולה.
מיקום חתימת המנוח ;
52. בכל הנוגע לטענה בדבר מיקום החתימות בצוואה, על פי לשון הפסיקה די בכך שהצוואה תיחתם בידי המצווה על גבי הדף האחרון אשר מיועד לחתימתו (ראה : ע"א 681/77 מרק נ' שאבי [פורסם בנבו] מיום 7.12.1978; ת"ע (משפחה פתח-תקוה) 32749-11-17 ר.ע. נ' כ.ב. ואח' [פורסם בנבו] מיום 20.8.2023). אכן, נפסק שמן הראוי שמנוח יחתום על כל עמודי הצוואה בכדי למנוע צירוף או גריעה של עמודים, כמו גם ששינוי סדר העמודים עלול להביא לשינוי בהוראותיה. ברם, היעדר חתימה על כל עמוד אינו פגם פורמלי בצוואה (פגמים בצוואות 42-41; ע"א 681/77 מרק נ' שאבי, פ"ד לג(1) 7; ע"א 297/87 נחושתן נ' נחושתן, פ"ד מג(2) 749; ע"א 564/71 אדלר נ' נשר, פ"ד כו(2) 745); בענייננו, עיון בנוסח הצוואה שהוגשה לאישור הרשם לענייני ירושה מלמד ששמו של המנוח מופיע באופן מלא, בסמוך לתאריך בו נחתמה, ובנוסף, חתימתו מתנוססת על גבי הצוואה. מכאן, דין הטענה להידחות.
פרטי העדים וחתימתו של עוה"ד 'ד' על גבי הצוואה:
53. הוראת סעיף 20 לחוק הירושה, היא הצריכה בשאלת התנאים אותם נדרשים העדים למלא; קיימת חשיבות רבה למילוי מדויק של ההוראות הפורמליות של הוראות הסעיף, וזאת על מנת להבטיח שהמצווה ייתן דעתו למעשיו, וכן שצוואתו תשקף את גמירות דעתו ומודעותו לרצינות המסמך (ראה: ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה [פורסם בנבו] מיום 30.04.01). אולם, לשון החוק אינה קובעת דרישה שהעדים יציינו על גבי הצוואה את פרטיהם האישיים, ובכלל זה כתובות מגורים ומספרי זהות, וזאת כפי שהשיב עו"ד 'ד' עורך הצוואה בחקירתו (ראה עדותו בעמוד 23 שורות 25-30 לפרוטוקול מיום 4.7.2022) . מכאן, מצאתי לדחות טענתה זו של 'ו'.
54. עוד מצאתי לדחות את טענתה של 'ו' בנוגע להוספת חתימתו של עו"ד 'ד' בציון שמו וחותמתו; מעיון בצוואה עולה שחתימתו זו, בעמוד השני, הינה בנוסף להצהרת העדים וחתימתם, ושם אישר עו"ד 'ד' שהמנוח חתם עליה מרצונו החופשי ללא כל כפייה. לעניין זה מקובלת עליי עדותו של עו"ד 'ד' (ראה עמוד 23 שורות 31-32 לפרוטוקול מיום 4.7.2022). מכאן, לא מצאתי בעובדה שגם חתימתו על עו"ד 'ד' מתנוססת על גבי הצוואה, בכדי להוות פגם, לבטח כזה המביא לביטולה.
התייחסות העדים לתוכן הצוואה:
55. נוסח הסעיף השנוי במחלוקת, כדלקמן: "... ושנינו חתמנו כעדים לחתימה ובנוכחות המצווה קניין גמור כל זכויות הנ"ל מהמצווה הנ"ל לטובת הבת המוזכרת בצוואה".
56. כידוע, תפקידם של העדים לצוואה, לקבל את הצהרת המצווה שזו צוואתו, לצפות במעשה ולאשר שחתם לפניהם על הצוואה לאחר שהצהיר באוזניהם שהצוואה שעליה חתם, היא צוואתו. אישור העדים על גבי הצוואה נועד להוכיח שמילאו את תפקידם, וכן שהמצווה הבין את תוכן צוואתו ואת המעמד (ש' שוחט, פגמים בצוואות (הוצאת סדן 2016) 43-42; ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (הוצאת נבו 1995) 197;עמ"ש (מרכז) 44175-10-16 ר. ב נ' ע. מ [פורסם בנבו] (30.11.2017)).
'ו' סבורה שלשון הצהרת העדים מלמדת על כך שהדברים הושמו בפי המנוח שלא על פי רצונו (ראה עמוד 3 סעיף 7.5 לסיכומיה). טענה זו מצאתי לדחות; ראשית, לא מצאתי את נוסח הסעיף כבלתי סביר, או נוגד את דרישות החוק. שנית; יש לבחון את הטענה במכלול הנסיבות הכולל, היינו, באם הצהרתם זו מביאה לכדי מסקנה שיש לפסול את עדותם. התשובה לכך בשלילה. עיון בלשון ההצהרה המלאה מלמד שהיא עומדת בדרישות החוק באופן בו העדים הצהירו שהם מכירים את המנוח, שאין להם כל עניין בצוואה, ושהמנוח חתם על הצוואה בנוכחות כל אחד מהם מרצנו החופשי, ללא על השפעה ולאחר שהצהיר לפניהם שזו צוואתו.
57. ומעבר לאמור; טענתה זו של 'ו', הינה בין היתר בבחינת עובדה שבמחלוקת. מכאן, להוכחתה היה עליה לזמן לעדות את העדים לצוואה. משלא עשתה כן, יש לראות מחדל זה לחובתה, וכאילו היה בעדותם בכדי לסתור את טענתה. ראה לעניין זה עמ"ש 59211-01-23 ח' נ' ח' [פורסם בנבו] :"צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו, וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד הנגדי. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד (לעניין זה ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009)."
58. מכל האמור לא מצאתי שיש בלשון הצהרת העדים בכדי פגם צורני בצוואה, והטענה נדחית.
פגמים בצילום המנוח בעת עריכת הצוואה:
59. בסיכומיה טענה 'ו' שיש לפסול את הצוואה גם לאור הפגמים רבים אשר נפלו בסרטון אשר צולם במועד עריכתה, ובכלל זה, קושי ניכר של המצווה בהקראת הצוואה, דבר המלמד על אי הבנת המסמך עליו חתם, משום שלא נערך בשפת אמו (ספרדית). בנוסף טענה, שהמנוח לא הקריא את הקטע המהותי ביותר בצוואה בו הוא מצווה את כל רכושו ל'כ', וזאת ללא שניתן הסבר מניח את הדעת בעניין זה מצדו של עו"ד 'ד'. גם טענות אלה מצאתי לדחות.
60. אכן, הסרטון אינו מלא באופן בו חתימת העדים והמנוח לא צולמה, כמו גם שהמנוח השמיט את שמה של 'כ' כאשר הקריא את הוראות הצוואה. עו"ד 'ד' הצהיר בעדותו שלא שם לב שהמנוח השמיט בקריאתו שורה זו מהצוואה, כמו גם שלא צילם את העדים חותמים (ראה עמוד 23 שורות 8-24; בעמוד 28 שורה 31; עמוד 29 שורה 2; עמוד 23 שורות 18-22; עמוד 26 שורות 30-33 לפרוטוקול מיום 4.7.2022). וחרף זאת, אינני מוצאת שיש בכך בכדי להביא לביטול הצוואה ויש לבחון את תוקפה בהתאם לפגמים אשר יכולים ליפול בה, כקבוע בסעיף 20 לחוק, בלבד.
61. כידוע, הוראות החוק אינן קובעות חובה על צילום המצווה במועד בו הוא חותם על צוואתו. בהתאם לעדותו של עו"ד 'ד', הצוואה צולמה על מנת להפריך טענות אפשריות בנוגע למידת הבנתו של המנוח את תוכנה במקרה שבו יתנהל בעתיד הליך משפטי בנוגע לתוקפה (ראה עמוד 22 שורות 6-8 ובשורות 28-32; עמוד 26 שורות 16-27 לפרוטוקול מיום 4.7.2022). מכאן, המדובר בראייה מסייעת בלבד, וגם ככל ונפלו בה פגמים, אלה אינם בבחינת פגמים בצוואה עצמה, ולבטח אינם עולים לכדי ביטולה.
62. אטעים נימוקיי ואציין שכיום עומד על הפרק תיקון חוק, הכולל הוספת דרך רביעית לעריכת צוואה וזאת באמצעות צוואה חזותית. לשון סעיף 21(ב) להצעת החוק, כדלקמן: "תוקלט באמירת כל דברי הצוואה בעל פה בידי המצווה, כשהוא מזדהה בשמו, מציין את תאריך הקלטת הצוואה ומציין בסופה כי זו צוואתו; ההקלטה תיעשה באופן רציף, תוך צילום פניו של המצווה והיא תישמר על גבי קלטת, שלא ייעשה בה כל שינוי". בענייננו, הקלטת המנוח כוללת את דרישת הצעת החוק, והעובדה שהמנוח השמיט את השורה בה הוא מצווה את כל רכושו ל'כ', אינה מביאה לפסלות ההקלטה כולה, באופן בו הדגש יינתן למה שהוקלט כהווייתו (ראו ע"פ 331/88 יעקב בן יוסף חלובה נ' מדינת ישראל, פ''ד מד(4) 141, 147 (1990)).
השפעה בלתי הוגנת :
63. כמפורט לעיל, 'ו' סבורה שמהראיות שהובאו עולה ש'כ' פעלה באופן שיטתי ומתוכנן להציג מצג שווא לפיו חל שיפור במערכת היחסים בינה לבין המנוח, וזאת על מנת שיפתח בה תלות מוחלטת ויתנתק מיתר ילדיו, ומתוך כוונה לשכנעו להוריש לה את כל רכושו. לאחר שבחנתי את כלל הראיות שהובאו לעיוני, התרשמתי שלא עלה בידי 'ו' לעמוד בנטל ההוכחה המוטל לפתחה להוכיח שהמנוח היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת (ראה: ע"א 423/75 מרדכי בן נון נ' בעניין צואה המנוחה אסתר אלבכרי נ' מטילדה ריכטר ואח' [פורסם בנבו] מיום 14.11.1976).
64. בטרם אדרש לבחינת טענתה של 'ו' אציין כי מהעדויות שנשמעו לפניי עולה שבין 'ו' למנוח התגלע סכסוך עובר למועד בו ערך את הצוואה. לגרסתה של 'ו', סכסוך זה, אשר הוביל לנתק בין השניים פרץ בסביבות חודש 10-11/16, דהיינו כארבעה חודשים עובר למועד בו נערכה הצוואה, וכשנה ושלושה חודשים לפני מותו (ראה עדותה בעמוד 47 שורות 11-22 לפרוטוקול מיום 4.7.2022); מנגד, 'כ' הצהירה בעדותה שהסכסוך היה ממושך ונבע מכך שהמנוח נחשף לשיחה שהתנהלה בינה לבין בעלה, מסגרתה השניים התכוונו להונות אותו לצורך מימון מותרות, חופשה בחו"ל, ניתוח פלסטי שאותו עברה 'ו' וכיסוי של יתרות חוב בבנק. עוד הצהירה 'כ' שכחודש ימים לפני מותו, ביקשה לסייע בידי השניים להתפייס (ראה סעיפים 16-17 לתצהיר; עמוד 34 שורה 17; עמוד 37 שורות 27-30; עמוד 38 שורות 1- 6 לפרוטוקול מיום 4.7.2022). כך או כך, אין חולק שבין המנוח לבין 'ו' התגלע סכסוך. מעדותו של עו"ד 'ד', אותה מצאתי לאמץ שעה שהייתה מהימנה וקוהרנטית, ועת המדובר בעד ניטרלי, בלתי תלוי שהכיר את המנוח ושימש לו כחבר, עולה שהמנוח הדיר את 'ו' מהצוואה הן בשל הסכסוך בין השניים על רקע כך שחש שהיא אינה מכירה לו תודה, והן בשל רצונו לשפר את מצבה הכלכלי של 'כ' (ראה סעיפים 7, 10 ו – 11 לתצהירו של עו"ד 'ד'; עמוד 22 שורות 1-3; 11-12; עמוד 25 שורות 26-29 לפרוטוקול). די באמור בכדי ללמד על כך שהמנוח ידע והבין את טיב הוראות צוואה, ובמודע, בחר לצוות את כלל עזבונו לבתו 'כ'.
65. חרף קביעתי, אדרש לבחינת הטענה בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכת מרום (דנ"א 1516/95, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]) ואשר נועדו לסייע לבית המשפט בבואו לבחון השפעה בלתי הוגנת, כקבוע בסעיף 30 לחוק הירושה. ואלה הם :
א. מבחן "התלות והעצמאות"; האם יש לראות במצווה כאדם עצמאי בתקופה הרלוונטית הן מבחינה פיסית והן מבחינה השכלית - הכרתית, כאשר תלות פיסית אינה עדות מספקת לתלות בזולת.
ב. מבחן "התלות והסיוע"; במקום שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו.
ג. קשרי המצווה עם אחרים; בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה.
ד. נסיבות עריכת הצוואה; מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה.
66. קבעתי לעיל שהמנוח היה כשיר ובעל יכולת שכלית הכרתית. כך גם מהעדויות שהובאו לפניי, לא הוצגה כל אינדיקציה ולו לכאורית ממנה ניתן ללמוד שהמנוח היה בעל תלות פיסית בזולת או ב'כ'. אכן, כפי שעולה מהעדויות, המנוח נטל תרופות וסבל מכאבים. ואולם, למנוח לא הייתה כל עזרה או מטפלת, והוא סרב ש'כ' ו'ו' יסייעו בידיו למצות את זכויותיו בקבלת עזרה. על כך העידו גם 'כ' וגם 'ו' (ראה עמוד 35 שורות 11-14; עמוד 43 שורות 1-7 ). עוד עולה שהמנוח נהג לעשות בעצמו את הפעולות אותן יכול היה, ובאלה שהתקשה, קיבל עזרה, כגון בניקיון ורכישת מזון מחוץ לבית, וזאת כפי שטענה 'ו' בעצמה. מכאן, לא עלה בידי 'ו' להוכיח שהמנוח היה תלוי בכל אדם, ולבטח ב'כ', הזוכה על פי הצוואה.
67. כך גם למשמע עדותה של 'ו', מצאתי שעולה כשל לוגי בטענתה להשפעה בלתי הוגנת מצדה של 'כ'; 'ו' טענה והצהירה שהקשר בין 'כ' למנוח לא היה רציף והדוק, והיא נהגה לבקרו לעיתים רחוקות. כך גם היו פעמים ש'כ' הגיעה לבקר את אמה ב*** ונמנעה לבקר את המנוח. גם בשנים עברו, שלא בסמוך למועד פטירת המנוח, כשהיה חולה ואף מאושפז בבי"ח, 'כ' לא הגיעה, וקיימה עמו קשר טלפוני רופף, באופן בו היו פעמים שלא ענתה לשיחותיו. עוד גרסה 'ו' שבסמוך לפטירתו, המנוח היה לבד ו'כ' לא ביקרה אותו, ותמיד תרצה את התנהגותה בכך שגרה רחוק (ראה עדותה בעמוד 41 שורות 6-8; עמוד 42 שורות 15-28; עמוד 44 שורות 32-34 בפרוטוקול מיום 4.7.2022). כן אישרה 'ו' ש'כ' התגוררה במרכז משך 10 שנים וכאשר נשאלה באם נכון לומר ש'כ' לא הייתה בקשר טוב עם אביה, השיבה" נכון מאוד”)ראה עדותה בעמוד 46 שורות 1-4 בפרוטוקול מיום 4.7.2022). בעדותה הצהירה שהמנוח היה מבודד מילדיו בשנותיו האחרונות (ראה עדותה בעמוד 46 שורות 21-24 בפרוטוקול מיום 4.7.2022). בנסיבות אלה, בהן בין המנוח ל'כ' היה קשר רופף, היא לא נהגה לבקרו ולשוחח עמו, הכיצד יכלה להשפיע עליו באופן בלתי הוגן כנטען? לשאלה זו לא מצאתי כל הסבר בטיעוניה או בעדותה של 'ו'.
68. זאת ועוד; מעדותם של 'כ' ועו"ד 'ד' התרשמתי ש'כ' לא ידעה שהמנוח ערך צוואה, וסברה שעזבונו יחולק על פי דין. העובדה שהמנוח ערך צוואה נודעה לה לאחר פטירתו (ראה עדותה של 'כ' בפרוטוקול מיום 4.7.2022 בעמוד 39 שורה 3-6; עמוד 40 שורות 15-21; וכן עדותו של עו"ד 'ד' בפרוטוקול מיום 4.7.2022 בעמוד 23 שורה 33; עמוד 24 שורה 4). עדויות אלה מצאתי לקבל במלואן לאחר שנתתי אמון בשני העדים אשר מסרו גרסה זהה. עוד עולה מעדותו של עו"ד 'ד' שהמנוח הוא זה שפנה אליו וביקש לערוך צוואה, והצדדים נפגשו עובר לעריכתה וחתימתה (ראה עדותו של עו"ד 'ד' בעמוד 21 שורות 9-11;23-29). בנסיבות אלה בהן 'כ' לא ידעה על קיומה של הצוואה או על כוונתו של המנוח לערוך אותה, הרי שלא הייתה יכולה להשפיע עליו באופן בלתי הוגן, כנטען.
69. מכל אמור לעיל, בבחינת הנסיבות העובדתיות וביישום המבחנים שנקבעו בפסיקה, מצאתי לקבוע שהמנוח היה כשיר ובעל יכולת שכלית הכרתית לערוך את צוואתו. כך גם לא הוכח שהמנוח היה תלוי ב'כ', או בכל אדם, ובחייו, למצער בשנותיו האחרונות, 'כ' לא הייתה עמו בקשר רציף והדוק ואף לא ידעה על קיומה של הצוואה. מכל אלה הגעתי לכלל מסקנה שהמנוח ערך את צוואתו מרצון חופשי, לאחר שהבין את הוראותיה ובחר בהן. שעה שחוק הירושה אינו מסמיך את בית המשפט לבחון את צדקתה של הצוואה מטעמים של "חוסר צדק" או של "חוסר הגינות", ותפקידו בנסיבות בהן אחד מהיורשים מופלה לטובה על פני היורשים האחרים, להתחקות אחר רצון המנוח ולא לבחון את "הגיונה של הצוואה" או סבירותה, ולאור קביעתי לעיל, וערך העל לקיום צוואת המנוח, אני קובעת שהצוואה תקפה, ויש לקיימה במלואה.
70. סוף דבר;
א. תביעת התובעת בת"ע 42818-06-18 שעניינה בקשה למתן צו ירושה, נדחית במלואה.
ב. תביעת הנתבעת 2 בת"ע 44601-06-18 שעניינה בקשה לקיום צוואת המנוח מיום 23.2.17, מתקבלת במלואה, וזאת לאחר שמצאתי לדחות את כלל הטענות אשר הועלו ע"י התובעת והנתבעת 5. בהתאמה לכך, ניתן צו לקיומה, במלואה.

ג. ההתנגדות בת"ע 42937-06-18 למתן צו ירושה אחר המנוח, מתקבלת במלואה.
ד. ההתנגדות בת"ע 43432-06-18 לבקשה לקיום צוואה המנוח, נדחית במלואה.
ה. ההתנגדות בת"ע 19275-07-18 למתן צו ירושה אחר המנוח, מתקבלת במלואה.
ו. תביעת התובעת בתמ"ש 19058-09-21 מתקבלת בחלקה, והנני מורה כדלקמן:
ו.1 אני מחייבת את הנתבעת 2, הזוכה על פי הצוואה, לשלם לידי התובעת סך של
62,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה (6.9.21) ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ו.2 טענת התובעת להכריז עליה כידועה בציבור אחר המנוח, נדחית.
71. לאור התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייבת את הנתבעת 5, 'ו', לשלם לנתבעת 2 'כ', הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
זולת האמור, אינני עושה צו להוצאות בשאר ההליכים.
בזאת תמו כלל המחלוקות לפניי.
פס"ד מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.
המזכירות תמציא פס"ד לצדדים ותסגור את כלל התיקים.
ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"ד, 09 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
ליאת דהן חיון