לשון הרע מהי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
107. השאלה אם פרסום כזה או אחר בא בגדר לשון הרע נבחנת לפי אמת מידה של הקורא הסביר וכיצד הוא מבין את הפרסום. קרי – השאלה היא מהו המסר שמותיר הפרסום ולא מה הכוונה שעומדת מאחוריו. זאת, בהתאם למובנן הטבעי של המילים וההיסק שמסיק האדם הסביר מבין השורות בהתאם לניסיון חייו והידע הכללי שלו (ראו מיני רבים ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור, פסקה 20 (22.7.2015) (להלן – "עניין עזור"); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (4.4.2008) (להלן – "עניין שרנסקי"); ע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב, פסקה 12 (12.12.2006)). מדובר אפוא בבחינה אובייקטיבית שאינה נדרשת להבנתו של הנפגע או תחושותיו (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת א' ארבל (12.11.2016) (להלן – "עניין בן גביר").
108. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע מגדיר מהו "פרסום" כדלקמן:
פרסום מהו (א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
אציין שאין מחלוקת שפרסומים במרשתת, ובכלל זה ברשת החברתית פייסבוק, עולים כדי פרסום לפי החוק, כעולה מפסיקה ענפה של בתי המשפט.
109. בשלב השני, שאליו יש להידרש, אם התובע צולח את השלב הראשון, נבחנת השאלה אם לנתבע עומדות טענות ההגנה להן הוא טוען. חוק איסור לשון הרע מעמיד הגנות אפשריות שונות שאינן עשויות עור אחד. נהוג לסווג את ההגנות השונות ל"הגנות מוחלטות" החלות כאשר מתקיימים תנאיה של אחת מן החלופות המנויות בסעיף 13 לחוק; "הגנות תום לב" החלות כאשר מתקיימות נסיבות המנויות באחת החלופות שבסעיף 15 לחוק בכפוף לכך שהפרסום נעשה בתום לב; והגנת "אמת הפרסום" שתנאיה מנויים בסעיף 14 לחוק.
110. בשלב השלישי, בהנחה שהתובע צלח את שני השלבים הקודמים, נבחנת שאלת הסעד. בענייננו עתרו התובעים לפיצוי ללא הוכחת נזק בחלק מהתביעות עתרו גם לסעדים נוספים.
111. לאחר דברי מבוא קצרים אלה אפנה לדיון בטענות הצדדים הרלוונטיות להכרעה. טענת הגנה עיקרית שהועלתה ביחס למרבית הפרסומים שבגינן הוגשו התביעות העיקריות היא הגנת אמת הפרסום בדבר היותם של התובעים רמאים ונוכלים. לכן אדרש לטענה מרכזית זו – הרלוונטית לפרסומים רבים – תחילה. בהמשך הדברים ייערך דיון פרטני בפרסומים השונים ובטענות המרכזיות שהועלו בעניינם הדרושות הכרעה.
ד. דחיית הגנת אמת הפרסום: לא הוכח שמדובר בהונאה, נוכלות או תרמית
112. בפרסומים השונים נטען, מבלי למצות, שהפעילות של מיי סמארטי וטודובום היא בגדר נוכלות, נוכלות פירמידה, הונאת פירמידה וכיוצא באלה. קורן ובספלוב הם, לטענת אפריאט, שותפים לנוכלות זו ונוכלים בעצמם כמי שפועלים מטעם החברות הללו (ומנימוקים נוספים).
ד.1. אמת הפרסום: התשתית הנורמטיבית
113. טענה מרכזית של אפריאט היא שעומדת לו הגנת "אמת הפרסום" לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. זו לשון ההוראה: