בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע"ח 62702-06-24 רגב נ' מדינת ישראל
לפני
כבוד השופט עמית מיכלס
העוררת
מירי רגב
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
בשם העוררת: עוה"ד עמית חדד, ישראל וולנרמן ואלי פרי
בשם המשיבה: עוה"ד אתי בן דור, הילה גבאי ותמר פירון
החלטה
ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' הנשיא מ' מזרחי) מיום 22.6.2024, במסגרתה נדחתה בקשת העוררת "לסייג את צווי החיפוש שהוצאו [על ידי בית המשפט] במעמד צד אחד", בטענה שחלה חסינות לגבי הפריטים שנתפסו בלשכתה ובמשרד התחבורה, בהתאם לחוק חסינות חברי כנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א - 1951 (להלן: החוק או חוק החסינות). על אף שהעוררת היא שרת התחבורה שחדלה להיות חברת כנסת ביום 15.2.2023, אין מחלוקת בין הצדדים שהיא זכאית ליהנות מחוק החסינות, בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק.
רקע
1. בתאריך 9.6.2024 נחתמו בבית משפט קמא צווי חיפוש מכוח סעיפים 23 ו-23א לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה או פקודת החיפוש), שהתירו למשיבה לערוך חיפוש במשרד התחבורה לצורך איסוף ראיות בקשר
--- סוף עמוד 1 ---
לחקירה פלילית שנפתחה בין היתר נגד העוררת. לנוכח הוראות חוק החסינות, קבע בית משפט קמא במעמד החתימה על הצו שכל החומר שייתפס במסגרת החיפוש בלשכת העוררת יוכנס למעטפות סגורות ויועבר לעיון בית המשפט טרם שהמשיבה תוכל לעיין בו.
יום לאחר שנתפסו המסמכים, הגישה העוררת לבית משפט קמא בקשה שכותרתה "בקשה לקיום דיון – דחוף – בצו החיפוש שהוצא ביום 9.6.2024 בעניין חיפוש בלשכתה של חברת הכנסת מירי רגב". לאחר שקיים דיון בבקשה ולאחר שעיין במסמכים שנתפסו, מצא בית משפט קמא להעביר את מרביתם לידי המשיבה, כאשר התפוסים שלגביהם נקבע שחלה חסינות הוכנסו לקלסר נפרד (להלן: קלסר החסינות), שנותר בלשכת הנשיא "בשלב זה עד החלטה אחרת".
2. בהחלטתו מיום 22.6.2024 קבע בית משפט קמא שעל אף שככלל אין זכות השגה לבית המשפט בהליך של הוצאת צו, בהתאם לכללים שהותוו בדעת הרוב בדנ"פ 1062/21 אוריך נ' מדינת ישראל (11.1.2022) (להלן: דנ"פ אוריך) אלא במקרים חריגים ביותר, הרי שהמקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים קיום דיון בנוכחות ב"כ הצדדים. לגופה של הבקשה דחה בית משפט קמא את טענות העוררת, תוך שקבע שלמעט מספר מצומצם של מסמכים שנתפסו, קמה למשיבה זכות לתפוס את יתר המסמכים במסגרת הצו.
דיון
3. אומר כבר בפתח הדברים כי דין הערר להידחות על הסף, בהעדר זכות להגישו.
קיום הדיון בבית משפט קמא
4. בהחלטתו מצא בית משפט קמא לדחות את טענות המשיבה כי לעוררת לא קמה זכות השגה על הוצאת צווי חיפוש, בהתאם לאמור בדנ"פ אוריך, שכפי שנראה בהמשך, על אף שעסק בצווים שהוצאו בנוגע לחיפוש בחומרי מחשב, העקרונות שנקבעו בו חלים גם לגבי צווים "רגילים". כפי שציין בית משפט קמא, צמצום אפשרות הגישה לבית המשפט לצורך סיכול ביצוע צו החיפוש, זהו הכלל, שמטרתו "שמירה על מהירות החקירה ויעילותה; החשש מפני פעולות שיבוש; והאפשרות להעלות השגות על הצו במסגרת ההליך העיקרי" (דנ"פ אוריך, פסקה 83 להחלטת הנשיאה א' חיות. ההפניות מדנ"פ אוריך שיובאו להלן יתייחסו אף הן לפסק דינה של הנשיאה, המייצג את דעת הרוב).