אשר ליכולת לבצע קיזוז ביחס לארנונה הוסבר כי "שאלה עקרונית שעשויה להתעורר בהקשר זה היא אם חוב ארנונה, הנושא תכונות של מס, הוא חוב בר קיזוז - ויש דעות בנושא לכאן ולכאן [...]; ואינני סבורה כי זה המקום להכריע בה, בפרט מקום שהנושא לא התעורר בהחלטה ובטענות הצדדים" (שם, בפסקה 21). ועוד צוין כי מהבחינה המעשית, עלול להתעורר קושי כאשר האזרח הוא שמבצע את הקיזוז להבדיל מהרשות. כאמור, בסופו של יום הוכרה אפשרות הקיזוז הן מכוח הדין הן מכוח ההסכם.
עניין קל בנין מצביע על נטייה של בית המשפט העליון להכיר ביכולת הקיזוז גם ביחס לתשלום ארנונה, שהוא תשלום מס מובהק. ועוד יש להדגיש כי קבלת עמדת רמ"י בעניין זה תוביל, לכאורה, גם לאי יכולתן של רשויות מינהליות לבצע קיזוז לאור חובות שיש כלפיהן ביחס לתשלומים אלה, ולא נראה כי לכן כיוונה הנתבעת.
- מעניין יהיה לציין כי בעניין קיבוץ אורים, שעסק כזכור בקיזוז ביחס לתשלום חוב אגרת רשות השידור, הגיע בית המשפט המחוזי בבאר שבע למסקנה כי ניתן לבצע קיזוז ביחס לחובות אגרה, שגם הם מתחום המיסים.
כב' השופט, כתוארו אז, ואגו הפנה לפסק דינו של כב' הנשיא ברק ברשות ערעור אזרחי 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274, 281 (1999) (להלן: עניין Nordland). נקבע שם כי "סעיף 53(א) לחוק החוזים מאפשר קיזוז של חיובים כספיים. 'חיוב כספי' הוא חוב גברא (in personam) הקיים במסגרת קשר שבין נושה לחייב, שעל-פיו על החייב לשלם לנושה סכום כסף. חיוב כספי יכול שינבע מחוזה, ממעשה נזיקין, מעשיית עושר ולא במשפט, מהוראת דין או מכל מקור אחר ליצירת חיוב" [ההדגשה הוספה]. מכאן ניתן ללמוד כי ההוראה יכולה לחול גם על תשלומי מס. ועוד יש לזכור את הוראות סעיף 61(ב) לחוק החוזים המחיל את הוראותיו, בשינויים המחוייבים וככל שהדבר מתאים, גם על חיובים שאינם נובעים מחוזה.
יחד עם זאת כב' השופט ואגו הפנה בפסק דינו לפסקי דין שציינו כי מס הוא בגדר חוב מיוחד שניתן לקיזוז רק עם קיימת הסמכה לכך בחוק (ראו בחלק ו' להחלטתו). גישה זו נסמכת על דבר קיומו של חוק קיזוז מסים, התש"ם-1980 המטיל מגבלות על היכולת לבצע קיזוז על בסיס זכות להחזר מס. כב' השופט ואגו פסק אחרת. הוא הסביר ש"ניתן להבין את הרציונל שבבסיס הוראת החוק דנן דווקא באופן הפוך - המחוקק יוצא מתוך הנחה שקיזוז הדדי בין רשות המס לנישום אפשרי, גם אלמלא החוק הספציפי, אולם, הוא מבקש לסייג את יישום הקיזוז במקרים הנופלים לרשתו, וזאת כדי לאזן בין אינטרסים ראויים של שני הצדדים" (שם).
- נמצא כי גם סוגיה זו היא מורכבת. וגם כאן אינני סבור כי המקרה הנוכחי מצדיק הכרעה נחרצת. זאת משום שהתמלוג שלפנינו אינו בגדר מס, במובן של תשלום אגרת הטלוויזיה או ארנונה. אכן, הוא משולם על בסיס החלטת מועצת מקרקעי ישראל, אך במהותו הוא דומה יותר לדמי שימוש המוטלים בגין ניצול הקרקע לצורכי חציבה. הוא יכול להיחשב לתשלום הנעשה מכוח "הוראת דין", בהמשך לפסק דינו של הנשיא ברק בעניין Nordland. כאן אנו עוסקים בדין כללי, המסמיך את מועצת רשות מקרקעי ישראל להטיל תשלום כאמור, כשם שהוא מסמיך אותה להסדיר את נושא דמי החכירה. אין המדובר בפעולה הנעשית מכוח חקיקת מס כזו או אחרת. ומעניין יהיה לציין שבעניין עיריית קריית מוצקין ערך כב' המשנה לנשיאה מלצר הבחנה בין חובות ארנונה ובין דמי חכירה (שם, בפסקה 2(א) לחוות דעתו). הבחנה זו מייחדת את המניעות לתשלומי מס מובהקים. המקרה שלנו אינו כזה.
- הנה כי כן סוג החוב - הנובע מתמלוג - אינו מונע את העלאת טענת הקיזוז מטעם התובעת.
אין מניעה מלהעלות את טענת הקיזוז נוכח בית דין גבוה לצדק בן ארי או בגין מחסור בנתונים
- רמ"י הקדישה טיעון נכבד לשם ביסוס טענתה כי בית דין גבוה לצדק בן ארי סותם את הגולל על טענות התובעת. אין בידי לקבל את הטענה. בית דין גבוה לצדק בן ארי עסק בסוגיה השונה מזו הנדונה במקרה הנוכחי. שם דובר ברצון של המחצבה העותרת לסטות מהתמלוג הכללי - יהיה גובהו אשר יהיה - ולהתאימו לנסיבותיה הפרטניות. ואילו בענייננו נטען לפגמים בתמלוג הכללי עצמו. הטענה אינה שרמ"י מנועה מלהעלות את התמלוג, אלא שמתכונת עריכתו היא פסולה.
- ועוד רמ"י טוענת כי לא ניתן להסתמך על נתוניה של התובעת בלבד לשם גיבוש התמלוג שהוא ארצי. אלא שטיעון זה מצריך עדיין בדיקה ובירור, בשים לב לפשרה אליה הגיעה עם שלושת המחצבות, על בסיס מאגר הנתונים שגובש שם.
לשיטת רמ"י פשרה זו נערכה "בשיטת השוק הפרסי" ובאופן שלא נתמך בכל תחשיב חשבונאי. היא מסבירה שהכול נעשה כדי לסיים את המחלוקת בפרשה (פסקה 422 לסיכומיה). כזאת אין לקבל. סכום הפשרה עמד על כ-16 מיליון ₪. ודאי שאם רמ"י הייתה סבורה שאין כל אפשרות להעריך את גובה התשלום המגיע לשלוש המחצבות בשל היעדר אפשרות לחישוב כלשהו, היא לא הייתה משלמת סכומים כה נכבדים. רשות שלטונית לא יכולה לשלם 16 מיליון ₪ רק כדי "לקנות שקט", במקום בו היא סבורה שלא ניתן לבצע תחשיב כלשהו ושדין טענות המחצבות להידחות מהיסוד. ואם שולם סכום כה נכבד סימן שהיה בנתונים שהצטברו שם כדי לאפשר להגיע לפשרה מושכלת.