סיכום והכרעה
- התביעה שלפני עילתה שטרית. בנסיבות אלה אמורה הייתה הנתבעת להרים את נטל השכנוע כי אינה חבה בתשלום השיקים בגינם נתבע. הנתבעת הכחישה החבות וטענה טענות מטענות שונות החל מגניבת השיקים וזיופם ועד השלמת השיקים ללא הסכמתה וכישלון תמורה. בפועל הנתבעת לא הביאה ראיות מספקות להוכחת גרסתה. הנתבעת גם לא הביאה ראיות להוכחת טענותיה בדבר ההתנהלות של התובעת באופן דומה כלפי לקוחות אחרים חרף טענתה כי תביא עדים.
אבהיר כי היעדר הראיות מצידה של הנתבעת מעבר להכחשה הגורפת של הזמנת הסחורה, אל מול התיאור המפורט של התובעת בדבר הרצון לשתף פעולה במיזם גם בארצות אחרות - יש בה כדי לעורר תהיות ולא ניתן לשלול כי נרקמה בין התובעת לנתבעת עסקה, שהרי הצדדים אינם מכחישים כי היו ביניהם יחסים עסקיים וכי קיימת התחשבנות ביניהם.
יחד עם זאת, הבהרתי עמדתי כי במקרה זה היה על התובעת להביא ראיות להוכחת תביעתה ולאחר שבחנתי הראיות מצאתי כי סכום התביעה לא בוסס ולא הוכח.
בנסיבות אלה - חרף העובדה שבסיס התביעה הם שיקים ועילתה שטרית, ועל אף שהנתבעת לא הביאה ראיות מספקות להוכחת גרסתה, משלא שוכנעתי כי מילוי שיקים נעשה בגדר ההרשאה בין הצדדים וסכום התביעה לא הוכח - התובעת לא הוכיחה חבות הנתבעת כלפיה בגין השיקים הנדונים. על כן, בסיכומם של דברים, הגעתי לכלל הכרעה כי יש לדחות את התביעה.
- לאור כל האמור לעיל, התביעות נדחות.
תיקי הוצאה לפועל מס' 512091-03-17 ומס' 516080-03-15 ייסגרו
מאחר שסברתי כי קיימת התחשבנות בין הצדדים ולאור הנימוקים בגינם נדחו התביעות אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 25,000 ₪.
ככל שהופקד עירבון על ידי הנתבעת יוחזר לידיה על פירותיו באמצעות באת כוחה.
- הנה כי כן, בית המשפט בתביעה השטרית קבע כי לצרכי קבלת התביעה, היה על התובעת להוכיח את החוב שבבסיס ההמחאות וקבע כי החוב לא הוכח.
- בית המשפט גם קבע כי לפי גרסת התובעת עצמה, כי ההמחאה בסך 1,647,879 ₪ הושלמה על סכום זה על ידי התובעת הן בגין חוב הסחורה והן עבור חוב בגין הזיכיון וכלשון בית המשפט (ההדגשה בקו תחתון שלי): "בהתאם לנסיבות שהתבררו כפי שיפורט להלן, המחלוקת בין הצדדים רחבה יותר מהמחלוקת השטרית. כאמור, הצדדים העלו טענות גם לגבי הפרת הסכם הנוגע לשיתוף פעולה בקליניקה בראשון לציון שבפועל אל התבררה ולהיעדר תשלום עבור הסכם זיכיון שנטען כי הוא מהווה חלק מסכום השיק בסך 1.6 מיליון ש"ח. וכאמור הועלתה אף טענה לגבי רשותה של התובעת למלא את סכומי השיקים בגין חיובים אלה".
- משכך, ומשדחה בית המשפט את התביעה בגין ההמחאה המדוברת, ברור כי פסק הדין קבע כי לא הוכח החוב, לא רק ביחס לסחורה, אלא גם בגין הזיכיון. משכך, ברור כי פסק הדין בתביעה השטרית מהווה מעשה בית דין ביחס לראש הנזק בתביעה כאן, שעניינו פיצויי קיום חוזיים (שהסחורה ודמי הזיכיון נכללים בהם).
- טענות התובעת בסיכומיה, כאילו מפסק הדין בערעור ומהדיון בערעור ברור כי אין מעשה בית דין, דינן להידחות.
- עיון בפר' הערעור ובפסק הדין בערעור מעיד כי הזכות של התובעת לטעון לעסקת היסוד, שערכאת הערעור הזכירה בדבריה, היא לגבי עניינים אחרים, שלא הוכרעו במסגרת התביעה השטרית, קרי לא בגין חוב הסחורה והזיכיון הנטען וראה הדברים הבאים שבית המשפט ציין במהלך הדיון (ההדגשות בקו תחתון שלי):
"עכשיו, כל מה שאמרת קודם להוכיח שכן הייתה תמורה או לא הייתה תמורה, כל זה לפני הביטול. עכשיו, ברגע שיש ביטול, מה המשמעות של ביטול? המשמעות של ביטול זה השבה. מאותו רגע אין למערערת זכות לקבל את ההמחאות בגין הסחורה, אלא יש לה זכות לקבל את הסחורה. בין שהסחורה נמצאת אצלה ובין שהסחורה נמצאת אצל המשיבה. זאת אומרת, בין שהיא הודתה ובין שלא הודתה, ובין שנשלחו המכתבים האלה, ובמכתבים האלה היא לא התייחסה ולא אמרה: אני מאשרת, מקבלת וכולי וכולי, כל מה שאדוני סיפר - כל זה לכאורה לא רלוונטי אחרי שאתם החלטתם לבטל, לפעול על דרך של ביטול עסקה. אם בחרתם בחלופת הביטול, אינכם יכולים לקבל את ההמחאות. אתם יכולים לפעול, לתבוע את הנזקים בעסקת היסוד".