אשר לשיקים על סך 14,000 ₪ ו- 30,000 ₪ התובעת לא הביאה כל ראיה המלמדת כי יידעה את הנתבעת שהיא ממלאת את השיקים בסכומים הללו ומציגה אותם לפירעון אולם הם אוזכרו במכתב ששלחה אל הנתבעת ביום 5.2.17 שד"ר דן אישרה בעדותה שקיבלה. לפיכך ניתן לומר כי בסמוך להצגתם לפירעון ידעה הנתבעת אודות השיקים וסכומם.
- השאלה הנשאלת היא האם די במילוי השיקים ומשלוח מכתבי ההתראה כדי להעמיד את הנתבעת בבחינת מי שהסכימה ונתנה הרשאה למילוי הסכומים בשיקים וכמי שהודתה בחוב בסכומים הנקובים בהם. התשובה לכך, לטעמי, שלילית ועל כן יש לבחון את גדר ההרשאה למילוי השיקים עובר לשאלת התמורה בגינם.
- בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת, טען מר מייזלר שהנתבעת מסרה לתובעת שיקים מעותדים כתשלום עבור סחורה וכן "המחאות פתוחות כבטוחה להתחייבויותיה לתשלום בגין הסחורה שנרכשה בפועל והוחזקה אצל התובעת" (סעיף 8 לתצהיר העדות הראשית של מר מייזלר).
לפיכך מגרסת התובעת עצמה, גדר ההרשאה הוא לשימוש בשיקים לתשלום עבור סחורה. יחד עם זאת בסעיף הבא, סעיף 9 לתצהירו, הוסיף כבדרך אגב שהנתבעת הפרה את התחייבויותיה לתשלום בגין הסחורה ו/או הזיכיון. אולם בהתאם לגרסתו הוא, סעיף אחד קודם השיקים נועדו להבטחת תשלום סחורה ולא זיכיון, וככל שהתובעת מילאה במסגרת השיקים גם את סכום הזיכיון - הרי שלפי גרסתה היא פעלה שלא בהתאם להרשאה.
מר הודיס מטעם התובעת, העיד כי התביעה נוגעת לרכישה של סחורות וזיכיון שד"ר דן התחייבה בחשבוניות מס כדין ולא עמדה בהן (בפרוטוקול עמ' 71 ש' 31-29). מר הודיס פירט כי הנתבעת רכשה סחורה בסך של 1,751,000 ₪ וזיכיון בסדר גודל של 351,000 ₪ והסביר כי מתוך סך ההתחייבויות העומד על כשני מיליון ₪ נפרעו לנתבעת סדר גודל של כ-200,000 ₪. מר הודיס גם אישר שבאותו מועד, שיקים של הנתבעת היו ב"מוסדות אשראי" וסכומם הופחת (בפרוטוקול עמ' 72 ש' 17-9). משמע גם מעדותו זו של מר הודיס למדנו כי התובעת מילאה בשיקים סכומים שאינם מבטאים חוב בגין סחורה בלבד כי אם בגין התחייבויות נוספות.
אם כן למדנו עד כה כי - בניגוד לגרסת התובעת בעצמה לפיה השיקים או למצער השיק בסך 1.6 מיליון ש"ח ניתן להבטחת תשלום עבור סחורה - סכומי השיקים אינם מבטאים חוב בגין סחורה בלבד אלא בגין התקשרויות נוספות בין הצדדים.
יצוין כי במסגרת ניהול ההליך הצדדים התייחסו בטיעוניהם לגבי השיקים באופן כולל ולא ספציפי לגבי כל שיק ושיק, כך שלגבי השיקים בסך 30,000 ₪ ו- 14,000 ₪ לא נטען באופן קונקרטי כי מולאו כתשלום עבור סחורה ולא הוצגו ראיות הקושרות בין הסכומים הללו לבין אספקת סחורה לנתבעת.
- התובעת כאמור ביקשה לראות בהתעלמות הנתבעת ממכתבי ההתראה ששלחה, כידיעה והסכמה לסכומי השיקים.
- עיון במכתב ההתראה מיום 5.3.17 אשר צורף כנספח 2א' לתצהירו של מר מייזלר מלמד כי אין בו פירוט של הסכומים תוך הבחנה בין סחורה לבין זיכיון, ואין כל אזכור לכך שהסכום כולל בחובו תשלום עבור זיכיון.
מכתב ההתראה מיום 5.2.17 (נספח 2ב' לתצהיריו של מר מייזלר) מדבר אף הוא על מכירת סחורות (בסעיף 5 מאוזכרים השיקים שסכומים 30,000 ₪ ו- 14,000 ₪ הנדונים בהליך זה) ועל ערבות בנקאית שהעמידה התובעת לזכות הנתבעת, אך גם הוא לא עוסק בזיכיון.