ב. מודעותו של המצווה להיקף רכושו.
ג. מודעותו של המצווה לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו.
(ראו: ערעור אזרחי 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, לה(3) 101, 105 (1981) ותע (תל אביב) 40917-10-17 ש' א' נ' ד' ג' ש' (פורסם בנבו, מיום 21.9.2020)).
נטל השכנוע בדבר היעדר הכשרות לצוות מוטל על המתנגדים. מדובר בנטל הוכחה כבד המחייב הבאת "ראיות ממשיות וברורות" (ראו: בערעור מיסים 3539/17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, מיום 11.6.2017) וערעור משפחה (חיפה) 27565-09-16 ל.נ נ' ע.ד (פורסם בנבו, מיום 2.4.2017 ופסק הדין בעניין קרן ליב"י, בעמ' 734).
מבחן העזר השני- מבחן התלות והסיוע בין הזוכה לבין המצווה:
- מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנים, והאם קשר זה התבסס על מתן סיוע שהמצווה נזקק לו. נפסק, כי סיוע של אדם אחר עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו.
מבחן העזר השלישי- מבחן קשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על- פי הצוואה:
- הכרעה בשאלה אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנים, יכולה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנים. במידה ויתברר, כי המצווה בתקופה הרלבנטית היה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שאכן היה המצווה תלוי בנהנית מהצוואה.
מבחן העזר הרביעי- מבחן נסיבות עריכת הצוואה, לרבות מידת מעורבותו של הזוכה בעריכתה.
- המבחן זה בודקים את נסיבות עריכת הצוואה ועד כמה הנהנה בצוואה היה מעורה בעריכת הצוואה ואיזה חלק הוא נטל בעריכתה. במבחן זה יש לבדוק את מידת מעורבותו של הנהנה וככל ויוכח כי מעורבותו הייתה משמעותית וגדולה ניתן יהיה להורות על פסלות הצוואה.
- יש לציין כי עפ"י ההלכה הפסוקה אין חובה שיתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל ולמעשה די בקיומו של אחד המבחנים האמורים בכדי להורת על פסלות הצוואה.
מן הכלל אל הפרט:
- במסגרת התובענות על ביהמ”ש להכריע ב- שלוש טענות שהעלו הנתבעים והם:
- האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצידה של התובעת ויש להורות על ביטולה בהתאם להוראת סעיף 30(א) לחוק הירושה.
- האם יש בפעולות של התובעת בקשר לצוואה, כדי להביא לבטלותה, מחמת הוראותיו של סעיף 35 לחוק הירושה.
- האם אכן המנוחה חתמה על הצוואה מחמת טעות ו/או הטעיה ואו חוסר הבנה, והאם אכן המנוחה לא הבינה את השפה העברית במידה מספקת כדי להביע את רצונה בפני עורך הצוואה ביחס לתוכן הצוואה שהיא מבקשת לערוך והאם הבינה את אשר נכתב בצוואה?
- לאחר שמיעת ראיות ועדויות הצדדים, ולאחר בחינה ושקילה מעמיקה, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעים לא עמדו בנטל שמוטל עליהם ולא הוכיחו, כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת. לא הוכח כלל וכלל, כי התובעת נטלה חלק בעריכת הצוואה וגם לא הובאה שום ראייה לכך כי התובעת הייתה מעורבת באופן ישיר ומרכזי בעריכתה וסייעה למנוחה לערוך את הצוואה, וגם אם הייתה כל התערבות, אין בה כדי ליצור התערבות כלשהי של התובעת שאינה לגיטימית. כמו כן לא עלה בידי המתנגדים להוכיח, כי המנוחה לא הבינה ולא דיברה את השפה העברית.
- תחילה מצאתי לסלק מדרכי את טענת הנתבעים, כי יש להורות על היפוך נטל הראייה. מעיון בצוואה עצמה עולה על פניו, כי קיימים כל יסודות הצוואה בעדים לפי סעיף 20 לחוק הירושה, קיים גם סדר כרונולוגי בתהליך עריכת הצוואה כאשר בגוף הצוואה נרשם מפורשות דבר הצהרת המנוחה-המצווה, כי "זו צוואתי", ולאחר שהצהירה כי זה הוא רצונה חתמה בפניהם על הצוואה, ושני העדים חתמו כעדים על הצוואה באותו מעמד. משכך, לא מצאתי כי במקרה זה מתקיימים התנאים להיפוך נטל הראייה.
מבחן עצמאותו הגופנית והשכלית של המנוחה:
- מחומר הראיות, ואף מעדויות הנתבעים עצמם והתובעת עולה, כי התובעת הייתה, בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, אישה עצמאית מבחינה פיזית, שכלית והכרתית והתגוררה בדירתה. המנוחה הייתה אישה צלולה בדעתה. מעדויות התובעת והמתנגדים, עולה כי המנוחה, וחרף גילה, עבדה בבית חולים *** ב- *** למשך 10 שנים. המנוחה הייתה עצמאית ונסעה לעבודתה בכוחות עצמה וללא כל עזרה של מי מבני משפחתה.
- המתנגדים טענו, כי אמם המנוחה נסעה לעבודה בהסעה מסודרת על מנת להראות כי המנוחה לא יכלה לנסוע לבד, אולם לא מצאתי לקבל טענה זו, אשר אין בה להעיד כי המנוחה לא יכלה לנסוע לבד וגם טענה זו נטענה ללא שום ראיות ו/או אסמכתאות. ולמעלה מן הצורך בנה של המנוחה מר י. י. העיד, כי אמו הייתה נוסעת באוטובוס לעבודה. וכך העיד מר י. י. בעניין זה:
ש. באיזה אמצעי תחבורה היא הגיעה לעבודה, היא הייתה נוהגת לשם?