26. התנאי השלישי הנדרש להכרה בהפרה תורמת, הוא קיומה של תרומה ממשית ומשמעותית לביצוע ההפרה. דרישה זו עולה מלשונו של סעיף 12, המורה,
כזכור, שאחריות לביצוע עוולה תוטל על מי ש"משתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם". לשונה של הוראת סעיף 12, כוללת אפוא מספר חלופות שעשויות להקים אחריות למפר-התורם, כך שתרומתו הממשית יכולה להתבטא בדרכים מגוונות. התרומה לביצוע ההפרה, תבחן אם-כן בהתאם לנסיבות המקרה, ובהתחשב – בין היתר – בפעולותיו של המפר, לרבות פעולות שנקט בכדי לעודד את קיום ההפרה; במידת מעורבותו בשרשרת האירועים שהובילה להפרה; וביכולתו בנסיבות המקרה למנוע באופן אפקטיבי את קיומה של ההפרה תוך נקיטת אמצעים סבירים.
באשר למעורבותו של גורם-הביניים בשרשרת האירועים שהובילה להפרה, יובהר, כי אין הכרח שיתקיים קשר סיבתי (במובנו הצר) בין פעולתו לבין ביצוע העוולה, במובן של "תנאי בלעדיו אין". כך, בפרשת רינת הובהר, כי דרישת הקשר הסיבתי "אינה קיימת כאשר מדובר, למשל, במי ששיתף עצמו במעשה או במחדל העוולתי ובמי שאשרר אותו בדיעבד, להבדיל מנותן ההוראה" (שם, פס' 10). בענייננו, אין אפוא דרישה כי פעולתו של גורם-הביניים היוותה תנאי הכרחי לביצוע ההפרה, אלא די בכך שהיה לו חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילה אליה.
יסוד התרומה הממשית אומץ גם בפסיקה האמריקאית כתנאי לקיומה של הפרה תורמת. ההגדרה המקובלת בעניין זה נקבעה בראשית שנות השבעים, בפסק הדין הנזכר בעניין Gershwin, שם קבע בית המשפט כי מפר-תורם הוא זה אשר: …induces, causes or materially contributes to the infringing conduct of another (שם, בעמ' 1162). בארבעים השנים שחלפו מאז ניתן פסק הדין בעניין Gershwin יושמה דרישה זו במספר רב של פסקי דין (להרחבה, ראו: לינד, בעמ' 180-178). אחת האינדיקציות לקיומה של תרומה ממשית בפסיקה האמריקאית, היתה הפעולות שנקט גורם-הביניים בכדי לעודד את ביצוע ההפרה. כך, למשל, בפרשת MGM, קבע בית המשפט העליון האמריקאי כי גורם אשר מפיץ מכשירים שיכולים לשמש להפרה עשוי להיות אחראי באופן תורם להפרת זכות
יוצרים, אם הוא מעודד ומתמרץ את המפרים לבצע את המעשים המפרים. זאת, אף אם המכשיר שהוא מפיץ יכול לשמש גם לשימוש בלתי-מפר (להרחבה, ראו: Rydarowski, בעמ' 216-215, 220-224; Charles Ingrassia, A Helpful Loss? The Implications of Metro-Goldwyn-Mayer Studios, Inc. v. Grokster, Ltd., on Future Distribution of Products Capable of Infringing Uses, 2005 U. Ill. J.L. Tech. & Pol'y 357 (2005)). באופן דומה, בעל אתר שעודד את הגולשים להעלות לאתר עותקים מפירים של יצירות מוגנות, ואף סידר אותם בתיקיות שונות, נחשב כתורם להפרתה של זכות היוצרים ביצירות (ראו: Playboy Enterprises, Inc. v. Russ Hardenburgh, Inc., 982 F. Supp. 503 (N.D. Ohio 1997)). עם זאת, חברת כרטיסי אשראי שסיפקה שירותי תשלום עבור אתרים שמארחים עותקים מפירים, לא נמצא חבה באחריות תורמת להפרה. בית המשפט ב-9th Circuit פסק שהקשר בין השירות שחברת האשראי מספקת, לבין ההפרות קלוש מדי בכדי שייחשב כהשתתפות מהותית, וכי אין לראות בחברה כמי שמעודדת את ההפרות (Perfect 10, Inc. v. Visa Int’l Serv. Ass’n, 494 F.3d 788 (9th Cir. 2007); גרינמן, בעמ' 706).
אינדיקציה נוספת שנזכרה בפסיקה האמריקאית לקיומה של תרומה ממשית היא יכולת השליטה, הבקרה והפיקוח האפקטיביים הקיימים למפר-התורם, כאשר בתוך כך, ניתן לתת משקל – בין היתר – לשאלה אם יכל המפר-התורם למנוע את קיומה של ההפרה תוך נקיטת אמצעים סבירים (ראו למשל בפרשת Shapiro, Bernstein & Co. v. H.L. Green Co., 316 F.2d 304 (2d Cir. 1963); In re Aimster Copyright Litig., 334 F.3d 643, 654 (7th Cir. 2003); פרשת סוני, בעמ' 437; גרינמן, בעמ' 692). כך, בפרשת Netcom, קבע בית המשפט המחוזי הפדרלי בצפון קליפורניה, כי נתבע אשר מספק שירות באינטרנט, שמנוצל להעברת עותקים מפירים של היצירה, ייחשב כמי שמשתתף באופן מהותי בהפרות, אם הוא יכול למנוע אותן על-ידי נקיטת אמצעים פשוטים, והוא נמנע מלנקוט אמצעים אלה (שם, בעמ' 1375; גרינמן, בעמ' 705). הדגש בהקשר זה הוא על שליטתו האפקטיבית של גורם-הביניים בקיומה של ההפרה הישירה, וכן על יכולתו למנוע את קיומה באמצעים פשוטים וסבירים. שיקול זה מבטא למעשה את התפיסה לפיה יש הצדקה להטיל אחריות על "מונע הנזק הזול", שכן יכולת שליטה אפקטיבית עשויה להפוך, באופן טיפוסי, את גורם-הביניים למונע הנזק