הפרת חובה חקוקה אינה מוסיפה על ההגנה הקיימת ממילא במשטר זכויות היוצרים. בנסיבות אלה – אין צורך ממשי להידרש לעוולה זו של הפרת חובה חקוקה (ראו באופן דומה: בר-שירה, בעמ' 16-15).
פיצוי ללא הוכחת נזק
33. בית המשפט המחוזי נדרש, כאמור, לפיצוי ללא הוכחת נזק נוכח הקושי בכימות שיעור הנזק הקונקרטי בענייננו. מנגנון הפיצוי ללא הוכחת נזק בדיני זכויות יוצרים נועד להתמודד עם קושי שכזה, הקיים באופן טיפוסי בהוכחת הנזק שגרמה הפרת הזכות ביצירה, כמו גם להגביר את ההרתעה מפני הפרות עתידיות (עמית אשכנזי "פיצויים ללא הוכחת נזק" יוצרים זכויות – קריאות בחוק זכות יוצרים 578 (מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009)). החוק קובע אפוא מנגנון המאפשר לבעל זכות היוצרים להתגבר על המכשלה הכרוכה בהוכחת הנזק הפרטני, אך מגביל מנגד את סכום הפיצוי האפשרי (בטווח שבין 20,000-10,000 ש"ח לפי פקודת זכות יוצרים; ועד 100,000 ש"ח לפי החוק החדש), כאשר קביעת שיעור הפיצוי בטווח האמור תעשה לפי שיקול דעתו של בית המשפט. בהקשר שלפנינו יצוין, כי אין מניעה ששיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין קיומה של הפרה תורמת, יבחן לפי אותם שיקולים ועקרונות המנחים ברגיל את בית המשפט בבואו לקבוע פיצוי כאמור בגין הפרה ישירה (לפירוט בנוגע לשיקולים אלה, ראו, למשל: ע"א 592/88 שגיא נ' עזבון ניניו, פ"ד מו(2) 254, 272-270 (1992); ע"א 2392/99 אשרז נתונים בע"מ נ' טרנסבטון בע"מ, פ"ד נז(5) 255, 285-283 (2003); ע"א 3616/92 דקל שרותי מחשב להנדסה (1987) בע"מ נ' חשב היחידה הבין-קיבוצית לשרותי ניהול אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, פ"ד נא(5) 337 (1997); גרינמן, בעמ' 790-785; אשכנזי, בעמ' 598-588).
במקרה זה, כזכור, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לפצות את שוקן בשיעור של 20,000 ש"ח. כבר נפסק, כי לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בקביעת שיעור הפיצוי (גרינמן, בעמ' 777), ובמקרה שלפנינו, בהתחשב בנזק שנגרם לשוקן ובחומרת ההפרה – לא מצאנו כי קיימת הצדקה להתערב בהכרעה בעניין סך הפיצוי שנקבע. משנמצא כי לא קמה לאוניברסיטה אחריות תורמת לביצוע ההפרה, ישאו המפלגה וכהן יחד ולחוד באחריות לפיצוי. באשר
לחלוקת האחריות בין הגורמים השונים, אחריותו של כהן תישאר ללא שינוי (40% משיעור הנזק), והאוניברסיטה תופטר מאחריות. משלא מצאנו, כאמור, עילה להתערב בשיעור הפיצוי הכולל שנפסק, תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי תביא לכך שהמפלגה תישא ביתרת הנזק.
34. לאור כל האמור, אציע לחברי שהערעור יתקבל בחלקו, בכל הנוגע לקביעת אחריותה של האוניברסיטה להפרה במקרה שלפנינו, כמפורט לעיל, וידחה באשר לשיעור הפיצוי. אציע כי שוקן תשא בהוצאותיה של האוניברסיטה, וכן בשכר טרחת עורך דינה בשיעור של 10,000 ש"ח.
המשנה-לנשיאה
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט י' דנציגר:
אני מצטרף לדעתו של חברי, המשנה לנשיאה א' ריבלין. אבקש להוסיף הערה קצרה הנוגעת לחשיבות השימוש בסעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) במקרים המתאימים לכך.
1. בע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי ([פורסם בנבו], 1.8.2010) סברתי כי יש לקבוע כי מנהליה ובעליה של חברת בנייה שלא הבטיחה בבטוחה הולמת סכומים ששולמו לה על ידי רוכשים בהתאם לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1975, חייבים חבות אישית לתשלום הסכומים שלא הובטחו, בהתבסס על הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין.
בסופו של יום, בעניין נשאשיבי דעתי נותרה דעת מיעוט, שכן המשנה לנשיאה חלק על עמדתי ולעמדתו הצטרפה השופטת ע' ארבל.
עמדת המשנה לנשיאה באותו העניין הייתה כי השימוש בסעיף 12 לפקודת הנזיקין כמקור להטלת חיוב אישי על אורגנים של חברה או על נושאי משרה בה אינו הולם בנסיבות המקרה. בחוות דעתו ציין חברי, בין היתר,
כי במקרה זה לא הוכחה מודעותם או כוונתם של המנהלים לביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה. בנוסף, סבר חברי כי די בעוולות המסגרת, עוולת הרשלנות ועוולת הפרת החובה החקוקה, כדי להטיל אחריות אישית וישירה על מנהלי חברות וכי די בכלי של הרמת מסך כדי להטיל אחריות אישית על בעלי מניות בחברה. לשיטתו של חברי, הכרה באחריות האישית של המנהלים והבעלים של החברה באותו המקרה הייתה יוצרת מסלול עוקף לעילות הרמת המסך. כאמור, לעמדה זו הצטרפה השופטת ארבל תוך שהיא מציינת כי הטלת אחריות ישירה במקרה זה באמצעות סעיף 12 לפקודת הנזיקין תהווה הפרה של האיזון בין השיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית על אורגנים של חברה לבין השיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית כאמור ובהסדרים שנקבעו ליצירת איזון זה.
2. לדידי, השימוש שעושה חברי בסעיף 12 לפקודת הנזיקין במקרה שלפנינו מדגים את היתרונות הרבים של השימוש בסעיף זה על הגמישות הנלוות לו מכוח כלליות ההוראה שבה. מקרה זה ממחיש כי הגם שיש לנקוט בזהירות בשימוש בהוראת סעיף 12 האמור, אין משמעות הדבר כי יש להירתע מעשיית שימוש בסעיף זה במקרים המתאימים.
3. כאמור, מצטרף אני לעמדתו של המשנה לנשיאה כי במקרים של "הפרה תורמת" של זכויות יוצרים ניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין מן הטעמים המובאים בחוות דעתו, ובהתאם לתנאים שנקבעו בחוות דעתו.
הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.
ניתן היום, י"ח בסיוון התשע"א (20.6.2011).