| בית משפט השלום ברחובות | |||
| תיק אזרחי 66274-11-20 אוחנה ואח' נ' אמבולנס אלפא בערעור מיסים ואח'
תיק חיצוני: |
|||
| לפני | כבוד השופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ | ||
| התובעות | 1. חן אוחנה
2. שדולת הנשים בישראל – ISRAEL WOMEN'S NETWORK ע"י ב"כ עו"ד עדיה שינוולד ועו"ד גלי זינגר |
||
| נגד | |||
| הנתבעים | 1. אמבולנס אלפא בערעור מיסים
ע"י ב"כ עו"ד ליאור פרי ועו"ד אורי מרום 2. משה לנצבסקי ע"י ב"כ עו"ד שמעון שלי
|
||
| צד שלישי | איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נעמה זיידל |
||
פסק דין
בחודש יולי 2020 חלתה התובעת 1 בנגיף הקורונה ונדרשה להתפנות למלונית שהופעלה על ידי המדינה לתקופה בה נדרשה להימצא בבידוד. הנתבעת 1 סיפקה שירותי פינוי באמבולנס מכח התקשרות עם המדינה. התובעת 1 המתינה לאיסופה כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופיה. עת הגיע נהג הנתבעת 1 לאסוף אותה, מסר לה כי לא תוכל לעלות לאמבולנס הפינוי לנוכח סירובו של הנתבע 2, וזאת מפאת לבושה ש"אינו צנוע"/"חשוף" לטעמו. לאחר שלא עלה בידי התובעת 1 לשכנע את נהג הנתבעת לאפשר לה להצטרף לנסיעה היא דרשה לשוחח עם מנהלו. לאחר חילופי דברים בינה לבין מנהלו של הנהג נמסר לתובעת 1, שאם לא תחליף את בגדיה יהיה עליה להמתין להסעה אחרת.
משלא היו ברשות התובעת בגדים שיענו על הדרישה שהוצבה בפניה, עלייתה לאמבולנס נמנעה והיא נאלצה לשוב לביתה ולהמתין להסעה אחרת.
בנסיבות אלה עותרת התובעת 1 לפסוק לה פיצוי בסך 186,910 ₪ בגין הפליה אסורה, עוולה מנהלית וחוקתית, הטרדה מינית ורשלנות.
העובדות שאינן במחלוקת
- נכון למועד האירוע, יולי 2020, הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הפעילה מערך הסעות לפינוי חולי קורונה מאומתים למלוניות שהופעלו על ידי פיקוד העורף (להלן: "המלונית"). הפינוי נעשה באמבולנס (להלן: "האמבולנס"/"הרכב"), בהתאם להתקשרות של הנתבעת עם המדינה לספק שירותי הסעה לחולים מאומתים.
- במהלך חודש יולי 2020 אובחנה התובעת 1 (להלן: "התובעת") כחולה בנגיף הקורונה. בהתייעצות עם רופא המשפחה שלה הוחלט להעבירה לשהות במלונית עד להחלמתה.
- ביום 21.07.20 תואם אצל הנתבעת פינויים של שלושה חולי קורונה באותה הסעה:
- החולה הראשונה (אישה)- פינוי מאשדוד למלונית קורונה במלון דן שבירושלים;
- החולה השני - הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") - גבר חרדי מאשדוד למלונית קורונה במלון יערים שבירושלים;
- החולה השלישית- התובעת - פינוי מאשקלון למלונית קורונה במלון שערי ירושלים.
- פינוי התובעת תואם לשעה 18:00 לערך והודעה על כך נמסרה לה כחצי שעה לפני כן. נהג האמבולנס של הנתבעת (להלן: "הנהג"/"נהג הנתבעת") אסף את שני החולים הראשונים טרם ההגעה לאסוף את התובעת.
- התובעת ירדה מביתה עם מזוודתה כשהיא לבושה במכנסיים קצרים וגופיה. נהג הנתבעת מסר לתובעת, כי הנתבע מתנגד להצטרפותה לנסיעה בשל לבושה ה"חשוף"/ ה"לא צנוע". לאחר דין ודברים בין הנהג לתובעת, ומשלא עלה בידה לשכנעו להעלותה לרכב שוחחו השניים עם מנהלו של הנהג (להלן: "המנהל"/"מנהל הנתבעת"), אשר החליט כי אם התובעת לא תסכים להחליף בגדים, אזי היא תיאלץ לשוב לביתה ולתאם לה הסעה אחרת על ידי פיקוד העורף. הנהג המשיך בנסיעה עם הנתבע והנוסעת הנוספת שהיו כבר באמבולנס והתובעת שבה לביתה ותיאמה לעצמה הסעה אחרת בהמשך הערב.
- לנתבעת 1 פוליסת אחריות מקצועית (להלן: "הפוליסה") אצל צד שלישי (להלן: "חב' איילון").
- תחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת שטענה בכתב הגנתה, כי עשתה כן עקב אולטימטום שהציב לה הנתבע, לבל תצרף את הנתבעת לנסיעה מפאת לבושה ה"לא צנוע". כתב התביעה תוקן באופן שהנתבע צורף לכתב התביעה.
טענות הצדדים בתמצית
- לטענת התובעת, נהג הנתבעת קיבל החלטה שלא להעלותה לרכב ההסעה בטענה שהנתבע מסרב לכך עקב לבושה ה"חשוף". מנהל הנתבעת גיבה החלטה זו ולא נתן כל פתרון אחר, ואף דחה הצעות שהיא הציעה, כך שהיא נאלצה לשוב לביתה חרף מצבה הרפואי.
התובעות עתרו לסעדים על בסיס מספר עילות:
- לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "החוק לאיסור הפליה")- בסירוב עובדי הנתבעת לאפשר לתובעת לעלות לאמבולנס ולהסיעה למלונית, בשל היותה אישה ובשל לבושה הם הפלו אותה מחמת מינה. התניית נסיעתה של התובעת בכך שתחליף בגדיה מהווה הפליה אסורה. התובעת עתרה לפיצוי בסך של 66,328 ₪ לפי סעיף 5 לחוק איסור הפליה הקובע פיצוי ללא הוכחת נזק.
- עוולה מינהלית וחוקתית- הנתבעת היא חברה קבלנית שהמדינה התקשרה עמה על מנת שתספק שירות חיוני במצב חירום. משכך מחויבת הנתבעת לנהוג בשווין גם מכח כללי המשפט המנהלי, כפי שהם חלים על המדינה ואורגניה. נטען, כי מקום בו גרמה רשות מינהלית לפרט לנזק קמה חבות לפיצוי.
- לפי החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח- 1998 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מינית")- התייחסות נהג האמבולנס והנתבע לאופן לבושה של התובעת כ"חשוף" או "לא צנוע", מהווה הטרדה מינית. עצם הצבת תנאי לבוש המופנים לנשים שלבושות בצורה "חשופה" או "מינית" היא בגדר התייחסות מבזה. התובעת עתרה לפיצוי בסך של 120,582 ₪ לפי סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית.
- רשלנות לפי פקודת הנזיקין- הנתבעת ועובדיה חבים בחובת זהירות מוגברת כלפי התובעת. הנתבעת התרשלה בכך שחרגה מסטנדרט ההתנהגות המצופה מנותן שירות בכלל ונותן שירות רפואי בפרט. הנתבעת אף התרשלה בהכשרת עובדיה שהשפילו את התובעת והפלו אותה.
- כן עותרות התובעות למתן צו קבוע שיורה לנתבעת לפרסם הבהרה כתובה ולהעביר הדרכות לעובדיה, כי חל איסור על מניעת שירות מחמת מין ו/או לבוש, וכי התנהגות כמו זו בה נקטו כלפי התובעת מהווה הפליה והטרדה מינית, האסורות על פי דין.
- בין הנתבעים מחלוקת האם הנהג והמנהל מטעם הנתבעת החליטו שלא להסיע את התובעת בשל סירובו של הנתבע או שמא החלטתם לא קשורה אליו.
הנתבעת טענה, כי לנוכח סירוב הנתבע, שהתובעת תסע עימו ברכב בשל לבושה ה"חשוף" ומאחר שהתובעת סירבה להחליף בגדים, לא ניתן היה להשאיר את הנתבע, חולה מאומת לקורונה, במרחב הציבורי ולכן התקבלה החלטה, כי הנתבע ימשיך בנסיעה והתובעת תשוב לביתה ותמתין להסעה אחרת.