הנתבע מצידו טען, כי החלטת הנתבעת לא התקבלה בקשר אליו, שכן לא הייתה לו כל התייחסות ללבושה של התובעת. כל טענותיו התמצו בחששו מריבוי נוסעים חולים ברכב והנחתו שהדבר עשוי להחמיר את מצבו הרפואי. הדברים שייחסה לו הנתבעת הם על רקע היותו אדם בעל חזות חרדית מבלי שהנהג או מנהלו טרחו כלל לפנות אליו ולברר עימו את הסיבה שביקש הסעה ללא נוסעים נוספים, לרבות התובעת.
- הנתבעת שלחה הודעה לצד שלישי כנגד חב' איילון ובה עתרה לקבלת שיפוי ככל שהתביעה כנגדה תתקבל, וזאת מכח פוליסת ביטוח אחריות מקצועית בה בוטחה.
בין הנתבעת לחב' איילון מחלוקת האם נסיבות האירוע מכוסות בפוליסה.
לטענת חב' איילון, נסיבות של פגיעה בכבודה של התובעת, השפלתה, הפלייתה והטרדתה המינית, אינן מכוסות בפוליסה. לשיטת חב' איילון, בהתאם לסייגים בפוליסה, זו אינה חלה על אירוע הנובע מפעולה בזדון או מנזק בכוונה תחילה של המבוטח, כל פעילות, התנהגות או הטרדה מינית וכל הפרה מכוונת של החוק.
לטענת הנתבעת מדובר בהחלטה בעניין רפואי במסגרתה הוחלט, כי אין להשאיר חולה מאומת- הנתבע- מחוץ לביתו ולכן הוחלט שהוא ימשיך בנסיעה למלונית והתובעת שמתגוררת בסמוך תמתין בביתה להסעה אחרת ולכן על חב' איילון לשאת בכל סכום שייפסק כנגד הנתבעת, ככל שתתקבל התביעה.
דיון והכרעה
- ביחס לדברים שנאמרו לתובעת על ידי עובדי הנתבעת אין מחלוקת של ממש, כך שבמישור העובדתי המחלוקת היא בין הנתבעת לנתבע בשאלה האם עובדי הנתבעת אמרו את הדברים לנוכח דרישה שהציב הנתבע. משכך, תחילה יש לקבוע ממצאים עובדתיים וכן האם אלה מקימים עלה לפיצוי ולאחר מכן להידרש לשאלת גובה הפיצוי וקיומו/העדרו של כיסוי ביטוחי.
- אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות על נספחיהם וראיותיהם, שמעתי את העדויות ונתתי דעתי לסיכומיהם שוכנעתי, כי דין התביעה כנגד הנתבעת להתקבל וכך גם דין ההודעה לחב' איילון. דין התביעה כנגד הנתבע להידחות.
הדברים שהשמיעו הנהג ומנהלו מהווים הטרדה מינית והפליה אסורה. הדברים לא נאמרו עקב דרישה של הנתבע. בנסיבותיו של האירוע, זכאית התובעת לפיצוי מאת הנתבעת.
ביחס למחלוקת שבין הנתבעת לחב' איילון, מצאתי לקבוע, כי האמירות והמעשים של עובדי הנתבעת לא בוצעו בנסיבות העולות כדי זדון או מעשה מכוון שיש בו להחריג האירוע מפוליסת הביטוח בה בוטחה הנתבעת בחב' איילון ולכן דין ההודעה להתקבל.
- בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי הנתבע הציב אולטימטום, כי לא ימשיך בנסיעה אם התובעת תצטרף, וזאת בשל לבושה שאינו "צנוע". בנסיבות אלה, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה וצירופו כנתבע נוסף, אשר נוכח טענות הנתבע היה מעוול יחד עמה או סייע/שידל אותה ולכן התיר בית המשפט לתובעת את תיקון כתב התביעה. הנתבעת לא הגישה הודעה כנגד הנתבע. התובעת טענה, כי ביקשה את צירופו כנתבע לאחר שפרטיו נמסרו לה על ידי הנתבעת. בנסיבות אלה, מקובלת עלי עמדת התובעות, כי צירוף הנתבע לכתב התביעה אינו בבחינת הודאת התובעת במעשים שביצע הנתבע, אלא מכח טענות הנתבעת שיש לו חלק בשרשרת שהובילה לאותם מעשים בגינם הוגשה התביעה.
- מטעם התובעות הוגש תצהיר התובעת; מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר ליאוניד קושניר (מנהלת הנתבעת) ומר לובן אלכסנדר (נהג האמבולנס); מטעם הנתבע הוגש תצהיר הנתבע ומטעם חב' איילון הוגש תצהירו של מר תמיר הרצנו. המצהירים העידו בפניי.
- עדות התובעת ועדותו של הנתבע היו קוהרנטיות ומשתלבות האחת בשנייה ומספקות תמונה מלאה אודות התנהלות הנהג והמנהל מטעם הנתבעת. ממכלול העדויות ניתן לקבוע, כי נהג הנתבעת סירב להעלות את התובעת לאמבולנס לאחר שהסיק, כי הנתבע בהיותו אדם חרדי לא יסכים שאישה בלבוש "חשוף" תצטרף לנסיעה, וזאת מבלי לברר עמו את הדברים.
התובעת סירבה להשלים עם ההחלטה ופנתה למנהלו של הנהג שאף הוא עמד על הדרישה שזו תחליף בגדים, התנה זאת בעלייתה לאמבולנס מבלי להציע כל פתרון שיאפשר לתובעת להצטרף לנסיעה.