...
- לענין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי.
...
(ג1) לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין."
- הנתבעת טענה, כי ברשות ערעור אזרחי 9128/17 מרכז רפואי צאנז בית חולים לניאדו נ' פלונית [נבו] (18.7.22) (להלן: "עניין לניאדו") נקבע שחוק איסור הפליה לא חל על שירותי רפואה. משכך, ביקשה הנתבעת לדחות את טענת התובעת, כי מדובר בחברת הסעים ולא בשירות רפואי.
לטענת הנתבעת, המדינה קיבלה החלטה לפנות את החולים באמבולנס ולא במונית או אוטובוס ולכן מדובר בשירות רפואי. לשיטת הנתבעת הפינוי נעשה באמבולנס על מנת שינתן מענה רפואי במידת הצורך וכדי לוודא פינוי מהיר. מדובר בהסעה רפואית ולא הסעה רגילה.
- לטענת התובעות, הנתבעת לא הציגה כל ראיה הסותרת את הגדרתה כ"חברת הסעים" (נספח 1 לתצהיר התובעת). משכך, ביקשו התובעות לקבוע, כי יש לראות באמבולנס כ"מקום ציבורי", וכי הנתבעת קבעה "תנאים שלא ממין העניין" בדרישתה שהתובעת תחליף לבגדים "צנועים".
התובעת ביקשה להתעלם מטענות הנתבעת ביחס לנהלי פינוי באמבולנס, עומסים בתקופת הקורונה וכו' משלא הוצגו הנחיות ונתונים בנושא. חזקה שהנתבעת לא הציגה את ההנחיות בנוגע לפינוי חולים או את הסכם ההתקשרות שלה עם המדינה, כי היה בכך להוכיח שהפרה אותם.
- במחלוקת שבין הצדדים דעתי כדעת התובעות. אמנם אין מדובר בשירות הרגיל הניתן על ידי אמבולנס לצורך פינוי לקבלת טיפול רפואי. ברור גם, כי פינוי של חולים מאומתים לא נעשה בהסעה מסוג אחר, אלא באמבולנס בשל האפשרות למתן מענה רפואי במקרה הצורך ומתוך הנחה שגם הליכי הפינוי יעשו על ידי צוות בעל הכשרה רפואית. אלא שבמהות עסקינן בשירותי הסעה ולא הוצגה כל ראיה אחרת, כי הנתבעת התקשרה עם המדינה בשירות שהוגדר אחרת מזה הנטען על ידי התובעת. גם נהג הנתבעת הודה שמדובר היה בשירותי הסעה ולא בצורך רפואי ולכן יש לקבל את עמדת התובעות שהשירות שניתן על ידי הנתבעת נכנס בגדרי חוק איסור הפליה.
- בעניין לניאדו נקבע שאין תחולה לחוק איסור הפליה כאשר מדובר במדיניות של בית חולים, הנעוצה בטעמים דתיים- הלכתיים, המונעת קבלת טיפול רפואי, אלא בהתאם להוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו- 1996.
איני סבורה, כי עניין לניאדו יש בו לסייע לנתבעת בטענותיה בתיק זה, שכן ההחלטה למנוע את שירותי ההסעה מהתובעת לא נבעו ממדיניות הנוגעת לאופן הפעלת שירותי ההסעה אצל הנתבעת, אלא דרישה שהתובעת תחליף את בגדיה לבגדים "צנועים", כי עובדיה סברו שכך דורש הנתבע.