על הטוען להגנת אמת הפרסום להוכיח, כי העובדות, שפורסמו על ידו, היו אמת. ננסה לבחון את העובדות האמורות בפוסט הראשון, וזאת בהתעלם מכינויי הגנאי. לא הובאה על ידי הנתבעת שום ראיה לכך, שהתובע "צרח" על הנתבעת או על בתה של הנתבעת. כך גם לא הוכח, שהתובע איים על הנתבעת, כי אם ביתה של הנתבעת תאכל במונית, הוא יוריד אותה באמצע הדרך.
לדבריה של הנתבעת היתה עדה לאירוע, סייעת מטעם הרשות המקומית, שהיתה מופקדת על ליווי בתה של הנתבעת (עמ' 22 לפרוטקול, שורות 27-29). באופן תמוה למדי לא הובאה סייעת זו לעדות. בעדותה היה כדי לתמוך בטענות הנתבעת באשר לנסיבות האירוע שבמרכז הדברים כאן. משלא הובאה סייעת זו לעדות נותרנו כשגרסאות הצדדים באשר לנסיבות הארוע עומדות זו מול זו, וכאשר עצם הפרסום אינו שנוי במחלוקת. לפיכך יש לקבוע, שהנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה, כי האמור בפרסום היה אמת.
- בעקבות אותו פרסום בוצע פרסום נוסף של אותו פוסט בעמוד פייסבוק אחר, אך הפעם בגירסה מצונזרת ללא ניבולי הפה. כל אשר נאמר לגבי הפרסום הקודם נכון גם ביחס לפרסום זה. דא עקא, שאין מדובר בפרסום שעשתה הנתבעת עצמה, אלא מישהו אחר, שאינו צד בתיק זה, העתיק את הפוסט של הנתבעת ופירסם אותו בעמוד הפייסבוק שלו. לפיכך לא ניתן לומר, שמדובר בפרסום נוסף של לשון הרע, שנעשה על ידי הנתבעת.
- ביום 2.11.19 פרסמה הנתבעת פוסט נוסף, שבו נאמר:
"זוכרים ת'נהג מונית? זה שצעק עלי בין השאר שלא שווה לו הכסף הליכלוך שהילדה האוטיסטית שלי עושה לו במרצדס.. הלך התבכיין לפייסבוק שהסירה את הפוסט החשוב הזה. למזלי את הזכרון שלי אי אפשר להחשיך או למחוק. גם את הבוז שאני חשה כלפי אנשים כמוך הנהג דוד.. אבל האלוהים הזה (אם קיים) חזק מכל פירסום בפייסבוק. הוא רואה הכל גם את מה שטרחת למחוק. מקווה שסלחו לך בשמיים, כי כאן על פני הארץ אין בי שום סליחה,
סליחה שלא טרחת לבקש, כי מה כבר עשית, כולה ילדה אוטיסטית שתתאפק.. יאללה לך להתבכיין לפייסבוק, והכי חשוב תנקה ת'מרצדס כי את מה שעשית אי אפשר לנקות.
בוז לך."
- נראה, כי אותם הדברים, שנאמרו לעיל ביחס לפוסט הראשון, הן ביחס להיותו פרסום של לשון הרע והן ביחס לאי הוכחת קיומה של ההגנה הקבוע בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, רלוונטיים לחלוטין גם ביחס לפוסט זה. שוב אין מדובר בסתם מקרה של של הטחת גידופים באדם אחר במהלך ויכוח קולני, גידופים הנאמרים בסערת רגשות. שוב מדובר בפרסום בפייסבוק, שלא נעשה במהלך המריבה הקולנית שבין התובע ובין הנתבעת, אלא לאחר שחלף כבר פרק זמן ניכר. טבעו של פרסום מסוג זה, שהוא נעשה לאחר מחשבה ולא כרפלקס מיידי למריבה קולנית ובמהלכה. פרסום חוזר זה, שנעשה לאחר חלוף הזמן, גרוע יותר מהפרסום הקודם, ובודאי שאינו ראוי להגנה, הניתנת לגידופים, שנאמרים בסערת רוח. המדובר בפרסום חוזר ובהלאתה מחדש של סוגיה, שאליה התייחס כבר הפרסום הקודם, באופן שהיה עלול לפגוע בתובע ובמשלח ידו. לפיכך סבורני, כי בשל תוכנו של פרסום זה ובשל אופן פרסומו ואף עיתוי הפרסום, המדובר בפרסום של לשון הרע. שוב לא עמדה הנתבעת בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה, כי פרסום זה היה אמת, לא ביחס לעצם האירוע ולא ביחס להסרתו של הפרסום הראשון מאתר פייסבוק.
- עוד מלין התובע על פרסום נטען נוסף, פניית הנתבעת אל מנהל תחנת המוניות בדרישה לפטרו. עצם קיומה של פנייה נטענת זו כלל לא הוכח. מעדות מנהל התחנה, מר עובדיה מנשה, עולה, כי התובע הוא זה ששיתף אותו בפרטי האירוע, ואף הראה לו סרטון (עמ' 19 לפרוטוקול, שורות 17-21).
אכן באחת התגובות של הנתבעת, שצורפה כחלק מנספח 1א לתצהיר עדות התובע, נאמר: "בשיחה עם מנהל התחנה בנוכחותיהוא אמר שהמונית זה לא מסעדה". בכך יש כדי לאשר את הטענה בדבר פניה של הנתבעת למנהל התחנה בה עבד התובע. יחד עם זאת לא הוכח תוכן פניה זו.