לפיכך ניתן לומר, שפניה זו אל מנהל התחנה חוסה תחת כנפיה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, שם נקבע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה".
לא הוכח במקרה זה, שהתקיים איזה מן הסייגים, המנויים בסעיף 16(ב) לחוק איסור לשון הרע. זאת במיוחד לנוכח העובדה, שתוכן הפניה עצמה למנהל התחנה לא הוכח ואף לא הוצג בפני. המדובר בפני למנהל התחנה, בה עובד התובע, אותו מנהל האחראי על התובע ועל עבודתו בתחנה. התלונה הוגשה בנוגע לעבודתו של התובע בתחנה.
לפיכך, ככל שהתביעה נוגעת לפניה זו למנה התחנה, דינה להידחות.
- בכל הקשור לעילה הנוספת עליה ביסס התובע את תביעתו, "הפרת הפרטיות", הרי שלא מצאתי שעלה בידי התובע להוכיחה. נטען בכתב התביעה, כי אותה הפרת פרטיות באה לידי ביטוי בפרסום "שמו, מספר רכבו, סוג הרכב ופרטי תחנת המוניות". אין פרסום זה של אירוע שהתרחש ברשות הרבים כדי לענות על איזו מהחלופות הקבועות בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. על כן דין התביעה בעניין זה להידחות.
- נסכם, כי בשלב זה מצאנו, כי הן פרסום הפוסט הראשון והן פרסום הפוסט השני היוו פרסומים אסורים של לשון הרע. בעניין גובה הפיצוי למי שנפגע מלשון הרע, שפורסמה נגדו, נאמר בקשות עירייה אחרות (מחוזי חי') 20665-02-19 צורי נ' קרשובר, ניתן ביום 16.06.2019:
"67. הלכה היא כי בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, אין צורך בהוכחת נזק ממשי: 'אין צורך שיוכח שלמעשה נגרם נזק על-ידי הוצאת השם הרע באופנים השונים, ודי באומדנו של השופט באשר לנזק העלול להיגרם מהפרסום' ...
סעיף 7א(ב) לחוק קובע, כי במשפט אזרחי, רשאי בית המשפט 'לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק'. הסעיף חוקק מתוך הבנה כי קשה להוכיח נזק בגין לשון הרע ולכן, יש למסור את הערכת הפיצוי המגיע לשיקול דעתו של בית המשפט, בהתאם לנסיבות שהוכחו בפניו.
גם כאן יש לערוך איזון מתאים בין הזכות לשם טוב ולפרטיות ובין הערך החשוב של חופש הביטוי. בין היתר יש להביא בחשבון את אופי הפגיעה ונסיבותיה, מעמדם של הפוגע והנפגע, התנהגותם, חומרת הפגיעה, תפוצת הפרסום ואף את העובדה שמדובר באיש ציבור.
- הפיצויים בגין לשון הרע נועדו לפצות את הנפגע על הפגיעה בשמו הטוב; לפצות על העוולה; לתקן את העוול שנגרם לו. לסכום הפיצוי יש תפקיד משמעותי בכך; פסיקת פיצוי נמוך מאד, ביחס למספר הפרסומים, לחומרתם ולנסיבותיהם, עלול להשיג מטרה הפוכה. על הפיצוי לבטא גם את יחסה של החברה לשמו הטוב של אדם (אשר, כזכור, מהווה זכות יסוד חשובה), ולאופן הראוי בו יש להשמיע דברי ביקורת ... 'בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים' - רשות ערעור אזרחי 4740/00 אמר נ' יוסף, ניתן ביום 14.8.2001.
- סעיף 19 לחוק קובע שיקולים בהם בית המשפט יתחשב, לטובת הנתבע, בבואו לאמוד את הנזק, כדלקמן:
'בבואו לגזור את הדין או לפסוק פיצויים רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע גם באלה: