בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו
ת"א 65698-08-22 ניטנברג ז"ל (המנוחה) ואח' נ' חזק ואח'
לפני כבוד השופט נפתלי שילה
התובע אשר אלקובי, מנהל עיזבון המנוחה שרה ניטנברג ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד דניאל משולם
נגד
הנתבעים 1. שושנה חזק
2. ניסים חזק
ע"י ב"כ עו"ד שני חן
פסק דין
האם יש להצהיר שדירה בתל אביב הרשומה ע"ש הנתבעים שייכת לעיזבון שאותו מנהל התובע, מאחר שמסמכי המתנה שמכוחם הועברה הדירה לנתבעים, חסרי תוקף?
א. רקע עובדתי
1. המנוחה שרה ניטנברג ז"ל, ילידת 1930 (להלן: המנוחה או שרה), עלתה לישראל בשנות החמישים של המאה הקודמת עם בעלה פסח והם התגוררו במעברה. הוריו של התובע עלו לארץ והגיעו אף הם לאותה מעברה, שם הכירו את שרה ופסח (להלן: בניה"ז) ונקשרו ביניהם קשרי ידידות. לבניה"ז לא היו ילדים.
2. עם פינוי המעברה בשנות השישים, עברו בניה"ז ומשפחת התובע (הוריו וילדיהם) להתגורר באותו בניין ברחוב רידינג 29 ברמת אביב הישנה בתל אביב והפכו לשכנים. בניה"ז התגוררו בדירה הידועה כחלקה 17/51 בגוש 6771 (להלן: הדירה).
3. בניה"ז קנו חנות במרכז המסחרי של השכונה שבה התגוררו, ברחוב ברודצקי 19 ברמת אביב (להלן: החנות) ופתחו בה מספרה. במספרה עבדה הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת או שושנה) לטענתה, משנת 1974 ועד לפיטוריה בשנת 2009. הנתבע 2 הוא בעלה של הנתבעת (להלן: הנתבע או ניסים). לטענת הנתבעים, שניהם היו בקשר חם ואוהב עם בניה"ז והם חגגו יחדיו ימי הולדת, סעדו יחד ארוחות חג וארוחות שבת ואף נסעו יחדיו לחו"ל. לדבריהם, המנוחה הייתה בת בית אצלם והיחסים בין שושנה לשרה היו כיחסים שבין אם לבת.
4. לטענת התובע, מאחר שלבניה"ז לא היו ילדים, הם ראו במשפחתו, משפחת אלקובי – הוריו, אחיו וילדיו - כמשפחתם ומשפחת אלקובי הזמינה את בניה"ז לארוחות שבת ולאירועים משפחתיים. התובע טען שבניה"ז ראו בו כבן הגדול שלהם. התובע טען גם, שאביו עזר לבניה"ז בכל דבר והם אף נסעו לטיולים משותפים. לדבריו, אף לאחר פטירת הוריו המשיך הקשר הקרוב בינו לבין בניה"ז והם התארחו בביתו ברמת השרון בימי שישי. התובע טוען שגם לאחר פטירת פסח, המשיך הקשר ההדוק בין משפחתו, לרבות ילדיו, לבין המנוחה והוא סייע לה בכל דבר ובמיוחד בשנים האחרונות לחייה הוא טיפל בהעסקת עובדת זרה עבורה וליווה אותה לבדיקות ובאשפוזים.
5. ביום 21.12.66 ערכו בניה"ז צוואות שבמסגרתן ציוו את עיזבונם לבן הזוג שייוותר בחיים ולאחר פטירת שניהם, הם ציוו את עיזבונם ל – 12 אנשים שבהם נכללים ארבעה מבני משפחתו של התובע.
6. פסח נפטר בשנת 1992 וביום 23.10.03 ערכה המנוחה צוואה חדשה שבה הורישה את עיזבונה ל – 17 נהנים, מתוכם תשעה ממשפחת התובע ושלושה הם ילדי הנתבעים. בצוואה זו הורתה המנוחה למנות את התובע והנתבעים למנהלי עיזבונה. כמו כן, בצוואה זו המנוחה הורתה שהנתבעים ימונו לצורך הנצחת זכרם של בניה"ז והם ייקבעו לפי שיקול דעתם מה הסכום שיועבר להנצחה וכיצד תבוצע ההנצחה (להלן: צוואת 2003). צוואה זו היא צוואה נוטריונית שנערכה ע"י עו"ד אברהם מזור (להלן: עו"ד מזור). בו ביום, חתמה המנוחה גם על ייפוי כוח כללי נוטריוני שבמסגרתו הסמיכה את שושנה להיות באת כוחה למגוון פעולות רחב ביותר, לרבות העברת נכסיה. כמו כן, ביום 31.10.03 נתנה המנוחה לשושנה ייפוי כוח והרשאה לפעול בחשבון הבנק שלה.
7. ביום 11.5.06 ערכה המנוחה שתי צוואות חדשות. צוואה אחת דומה לצוואת 2003 ואולם נאמר בה שיש למכור את החנות ולהעביר את תמורתה ל – 17 נהנים שמפורטים בה. באותו יום, המנוחה ערכה צוואה נוספת שבה התייחסה רק לדירה ובמסגרתה היא צוותה את הדירה לנתבעים בלבד. בצוואה זו נאמר שהצוואה השנייה שנחתמה באותו יום מתייחסת ליתרת עיזבונה. גם צוואות אלו נערכו ע"י עו"ד מזור (להלן: צוואת 2006).
8. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 14.5.06, חתמה המנוחה על תצהיר מתנה שבמסגרתו היא נתנה את הדירה במתנה לנתבעים. בתצהיר קיימת מגבלה לפיה הנתבעים "יהיו מנועים מלעשות שום עסקה מכל סוג שהוא לרבות השכרתה ו/או מכירה" כל זמן שהמנוחה בחיים (להלן: המגבלה). נאמר גם בתצהיר, שלהבטחת קיום המגבלה, תירשם הערת אזהרה במעמד העברת הזכויות על שם מקבלי המתנה והערת אזהרה זו תמחק לאחר פטירת המנוחה. בתצהיר המתנה שעליו חתמה המנוחה נאמר כי: "מתנה זו ניתנת כאות הוקרה לסיעוד הנפשי והפיזי שניתן ויינתן לי ע"י מקבלי המתנה, אשר מתייחסים אליי כאם ואשר דואגים וידאגו לכל צרכיי עד אחרית ימיי".
9. בו ביום, חתמו גם הנתבעים על תצהיר קבלת מתנה שבו הם התחייבו לא לערוך שום עסקה "מכל סוג שהוא לרבות השכרה ו/או מכירה" ולהבטחת קיום מגבלה זו תירשם הערת אזהרה שתימחק רק לאחר אריכות ימים ושנים של המנוחה. בנוסף הצהירו הנתבעים כי: "מתנה זו ניתנת כאות הוקרה לסיעוד הנפשי והפיזי שניתן ויינתן לה על ידינו, אשר אנו מתייחסים אליה כאם ואשר אנו דואגים ונדאג לכל צרכיה עד אחרית ימיה". באותו יום חתמו המנוחה והנתבעים על דיווחי המס (מש"ח) והצהירו על ביצוע העברה ללא תמורה של הדירה ובנוסף חתמה המנוחה על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת הנתבעים, לצורך העברת הדירה על שמם ללא תמורה.
10. ביום 14.11.06 חתמו המנוחה והנתבעים על שטר מכר וביום 22.11.06 חתמו המנוחה והנתבעים על בקשה לרישום הערת אזהרה לצורך רישום ההתחייבות של הנתבעים כלפי המנוחה. ביום 28.11.06 נרשמה הדירה ע"ש הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין.
11. ביום 9.12.09 פיטרה שרה את שושנה מעבודתה כספרית במספרה ושלחה לה מכתב פיטורין. ביום 21.12.09 שלחה שושנה לשרה מכתב תשובה שבו כתבה בין היתר כי היא נפלה למשכב "בשל ההלם והכאב הרב בייחוד לאור מערכת היחסים המיוחדת שנרקמה בינינו לאורך 36 שנות חברותינו...". שושנה טענה שלא נערך לה שימוע ולא ניתנה לה הזדמנות להוכיח שפיטוריה לא היו מוצדקים והיא טענה שפיטוריה "אינם קבילים". שושנה הוסיפה במכתבה לשרה כי: "הדרך בה בחרת להתנהג אינה ראויה בלשון המעטה. בייחוד לאחר שלאורך שנות חברותינו את היית חלק ממשפחתי ואני הייתי חלק ממשפחתך".
12. במכתב ששלחה שרה לשושנה לאחר מכן נאמר בין היתר כי: "הועסקת על ידי במשך שנים רבות למרות שההכנסה מחלק הנשים היה נמוך בהרבה מהשכר שקיבלת וכל חודש הוצאתי כסף מחסכונותיי, ידעת זאת כחברה ובנוסף ביקשת הלוואות שגם אותם נתתי ברצון ועד היום נותר חוב של הלוואה ע"ס 47000 ₪. רק לאחר שנגמרו חסכונותיי וכספי התגמולים שקיבל בעלי ז"ל מגרמניה כפליט שואה, ולאחר שהתברר כי לא נשאר לי כסף וחסכונות גם למחיה רגילה, החלטתי להפסיק את העסקתך וגם את העסקת העובד השני אבי, במועד בו הודעתי לך כי אין ברירה אלא לפיטורין זה היה...25.11.09 בו חזרתי מרואה החשבון עם פירוט ההפסדים הרבים שנוצרו במחלקת הנשים, ביום זה הודעתי לך שאין ברירה אלא פיטורין...לתדהמתי כבר למחרת היום לא הופעת לעבודה ולאחר מס' ימים הוצאת אישורים מקופת חולים על חופשת מחלה...את ממשיכה לשלוח תלושי מחלה כבר חודשיים רצוף מעבר למועד בו נקבע סיום העסקתך...בפגישה אתך ביום שישי 8.1.10 – יחד עם אשר אלקובי ובעלך, הציג אשר אלקובי את חישובי רואה החשבון לכל מה שמגיע לך...ביקשנו לשלם את כול המגיע ולסגור ברוח טובה של הבנה וחברות למעלה מ – 30 שנה...עד היום לא קיבלתי כל אינפורמציה או הערות...אשר אלקובי ורואה החשבון מונו על ידי לטפל ולעזור בכל נושא של סגירת העסק וחשבונות סופיים והכול ברוח החברות וההבנה ששררה במשך שנים...".
13. ביום 23.12.09 ערכה המנוחה צוואה חדשה אצל עו"ד שלום כהן (להלן: צוואת 2009) שבמסגרתה העניקה את כל עיזבונה ל – 14 נהנים מתוכם תשעה מבני משפחת אלקובי והיא לא צוותה דבר לנתבעים או לילדיהם. בצוואה זו מונה התובע לבדו למנהל עיזבונה ובמסגרתה הורתה המנוחה למנהל העיזבון למכור את הדירה והחנות.
14. התובע טוען שעד השנים 2018-2019 הוא לא ידע שהמנוחה העבירה את הדירה במתנה לנתבעים והדבר נודע לו כשקיבל הודעה בנוגע לפינוי בינוי בדירה שהייתה של הוריו באותו בניין ואז כשהוא נסע עם שרה למשרדי הקבלן לחתום על המסמכים לצורך ביצוע פינוי בינוי בבניין, התברר לו לראשונה שהדירה רשומה ע"ש הנתבעים ולא ע"ש המנוחה.
15. התובע טוען שהוא לא סיפר על גילוי זה למנוחה עקב בעיות רפואיות ואחרות שהיו לו ורק בשנת 2022 כשמצבו הרפואי השתפר, הוא אזר אומץ לבצע בדיקה משפטית ולספר לשרה שהדירה כלל לא רשומה על שמה אלא על שם הנתבעים. לדבריו, מששמעה שרה אודות גילוי זה היא הגיבה "בתדהמה ובהלם" ואמרה לו שהיא מעולם לא הסכימה לתת את הדירה לנתבעים והם רימו אותה ולכן היא הגישה את התביעה מושא הליך זה לביטול המתנה ולהצהרה שהדירה שייכת לה.
16. ביום 31.8.22 הגישה המנוחה תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיה הדירה שייכת לה וכי הסכם המתנה בטל מעיקרו. אולם, המנוחה נפטרה ביום 13.10.22 וההליך בתיק עוכב עד לאחר שהתובע מונה למנהל עיזבונה בחודש מאי 2023 והוא הוסמך להמשיך בניהול התביעה ולפיכך הוחלפה זהות התובע מהמנוחה לתובע בתפקידו כמנהל עיזבונה.
ב. תמצית טענות התובע
1. הנתבעים עשקו את המנוחה והשתלטו על רכושה. בין היתר, הם לחצו עליה לחתום על מסמכים שונים בקשר לדירה בשנת 2006 והיא לא ידעה על מה היא חותמת. יש לבטל את מסמכי המתנה גם מחמת תרמית והיעדר גמירות דעת. הנתבעים הם אלו שהפגישו את המנוחה עם עו"ד מזור והכירו ביניהם.
2. המתנה שהמנוחה העניקה לנתבעים היא מתנה על תנאי. התנאי הוא שייטפלו ויסעדו אותה במשך כל ימי חייה ואולם הנתבעים לא סעדו אותה, לא לפני חתימת תצהירי המתנה ולא לאחר מכן. לכן, יש לבטל את המתנה גם לאור הפרת ההסכם ע"י הנתבעים. מי שסייע ועזר הכי הרבה למנוחה במשך עשרות שנים היה התובע ומשפחתו. שרה השתתפה כמעט בכל ארוחות ערב שבת אצל משפחת התובע ושרה ראתה בתובע בן. אף בנו של התובע אורן אלקובי (להלן: אורן) שגר בדירה שהייתה שייכת להורי התובע והסמוכה לדירת שרה, עזר לשרה רבות. הנתבעים גרים בפרדסיה ולא היה בינם לבין שרה קשר של ממש. הקשר כמעט נותק כליל בשנת 2009 כששרה פיטרה את שושנה מהמספרה.
3. אורן גר כמה שנים בסמיכות לשרה ואף הוא ומשפחתו ביקרו את שרה, דאגו לכל מחסורה, היו בקשר עם המטפלת שלה באופן יום יומי ואורן גם סייע לה בתיקון תקלות בדירה. התובע ומשפחתו טיפלו באופן רציף ואינטנסיבי במנוחה. התובע קיבל משרה ייפוי כוח לפעול בחשבונה בבנק. לאחר שלשרה הייתה בעיית ניידות, התובע סייע לה לשכור דירה קרובה בקומת קרקע ולהשכיר את דירתה והוא היה בקשר שוטף עם השוכרים. התובע עזר לשרה להתאים את הדירה שהיא שכרה לצרכיה ולצייד אותה בריהוט ומכשירי חשמל חדשים. שרה אף שיפצה מכיסה באופן יסודי את הדירה והדבר מעיד על כך שהיא סברה שהדירה בבעלותה. הנתבעים מאידך, לא סעדו את המנוחה כפי שהתחייבו בתצהיר. הם כלל לא ידעו שהמנוחה נפטרה וגילו זאת מהתובע רק חודשיים לאחר פטירתה.
4. התובע עזר לשרה בכל ההתנהלות עם רואה החשבון שלה וכן במגעים מול רמ"י בקשר לתשלום חובות בגין דמי החכירה של החנות. התובע אף סייע לשרה בכל בעיותיה הרפואיות, לרבות מול רופא המשפחה שלה ד"ר צנדרוף. התובע פעל בכל הקשור לשכירת מטפלת זרה עבור המנוחה והיה בקשר רציף עם המטפלת בכל חמש השנים שהיא טיפלה במנוחה. התובע היה רשום כאיש קשר עבור המנוחה בעיריית תל אביב ודאג אישית לקחת את המנוחה לעריכת חיסוני קורונה. התובע ומשפחתו סייעו בהסעת המנוחה לטיפולים הרפואיים ואיש הקשר בבית החולים איכילוב היה אורן. גם עם פטירתה, התובע הוא זה שארגן את כל הנדרש לקבורתה וללווייתה.
5. אורן העיד שרק משפחתו סייעה לשרה במיוחד משנת 2017 שאז היא הייתה זקוקה לעזרה והנתבעים לא סעדו את שרה, לא נפשית ולא פיזית ובטח שלא דאגו לה לצרכיה עד אחרית ימיה, גם אם טלפנו אליה מידי פעם. המטפלת של שרה משנת 2017, גב' גירלי (להלן: המטפלת) העידה שמי שטיפלו בשרה הם רק התובע ומשפחתו והם לקחו אותה לטיפולים רפואיים, קנו לה דברים, סייעו לה בכל מה שהייתה צריכה והם היו בני בית אצלה. המטפלת העידה שראתה את הנתבעים רק פעמיים. הפעם השנייה הייתה כשנה לפני פטירתה כשהנתבעים הגיעו להצטלם אתה והלכו. לדבריה, שרה לא רצתה לדבר עם שושנה והן דיברו רק כששרה ענתה לטלפון ושרה לא ניתקה את השיחה עמה רק מחמת הנימוס. לטענתה, הנתבע היה מגיע לשושנה כל כמה חודשים כדי לטפל ברכב שלה והוא לקח ממנה כסף ולאחר שהרכב נמכר הוא הפסיק להגיע.
6. מאחר שעל פי תצהירי המתנה נאסר על הנתבעים לעשות כל פעולה בדירה בחייה של שרה, לא מדובר במתנה אלא בהענקת ירושה עוד בחייה שלא באמצעות צוואה ולפי סעיף 8 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה), אין תוקף לעסקה זו והיא בטלה.
7. העובדה שהמנוחה ערכה שתי צוואות באותו יום בשנת 2006, כשאחת התייחסה רק לדירה, מלמדת שכנראה נעשה ע"י הנתבעים ניסיון להטעות ולתעתע בשרה. בשנים אלו חלה התדרדרות בריאותית אצל התובע ואז החלו הנתבעים "להתלבש" על שרה. הנתבעים ניצלו את חולשתה ותמימותה של שרה ואת העובדה שבאותה עת התובע לא יכול היה להיות בסביבתה ולהגן עליה וגרמו לה לחתום על מסמכי המתנה שהיא לא הבינה את משמעותם.
8. בצוואת 2009 המנוחה מזכירה את הדירה כחלק מכלל נכסיה ועיזבונה ומכאן שהיא סברה באותה עת שהדירה שלה. לכן, המנוחה הוטעתה מבלי ששמה לב, למסור לנתבעים את הדירה במתנה עוד בחייה. שרה אף שיפצה את הדירה מכספה וברור שהתנהלותה ופועלה במשך כל השנים מעידים שהיא ראתה את הדירה כרכוש שלה. מתיעוד הפגישה (סרטון) שבה נחתמה צוואת 2009 עולה ששרה חשבה שהדירה שלה והיא רצתה לנשל את הנתבעים וצאצאיהם מעיזבונה ולכן ערכה צוואה זו. אם שרה ידעה שהדירה כבר אינה שלה מאחר שהיא העניקה אותה במתנה שלוש שנים קודם לנתבעים, מדוע היא צוותה אותה לנהנים אחרים? הדבר מלמד ששרה "לא ידעה על מה היא חותמת. היא לא הבינה את המשמעות המשפטית של המתנה ולמעשה, היא לא גמרה בדעתה לתת מתנה" (סעיף 11 לסיכומים). המנוחה רק חשבה שהורישה את הדירה לנתבעים ולא ידעה שהיא העניקה אותה במתנה.
9. שרה הייתה נתונה תחת מכבש לחצים שפגע בשיקול דעתה. היא קיבלה ייעוץ משפטי "כושל שלא לומר זדוני" מעו"ד מזור ולא הבינה את המשמעות המשפטית של המסמכים עליהם חתמה בשנת 2006. יש חשש לקשר בינו לנתבעים ששניהם מתגוררים ברעננה. הנתבעים לחצו על שרה להעניק להם את הדירה במתנה לאחר שהיא הורישה להם אותה בצוואה. המנוחה לא הבינה ולא הוסבר לה שכך היא תאבד את דירתה לאלתר.
10. הנתבעים עשקו את שרה בדרכים נוספות. למשל, הנתבע שכנע את שרה לרכוש מכונית למרות שהיא לא נהגה כבר עקב גילה המתקדם. לשם כך, היא העבירה לו 10,000 ₪ ואולם הוא רכש בסכום זה מכונית ששווה הרבה פחות. הנתבע אף שמר אצלו את המכונית ולא העביר אותה לשרה. רק לאחר שהתובע גילה זאת זמן רב לאחר מכן, הוא דרש מהנתבע להעביר את הבעלות במכונית לשרה. התברר שהמכונית לא הייתה שווה כמעט כלום ונמכרה בסוף לסוחר גרוטאות תמורת אלף ₪ בלבד.
11. מהמכתב של שושנה לשרה לאחר פיטוריה עולה שהיחסים ביניהן היו גרועים עד כי כך ששרה שלחה לשושנה מכתב בדואר רשום. שושנה פנתה לשרה בלשון משפטית, פורמאלית ומאיימת וניכר שהיא קיבלה ייעוץ משפטי. ניכר גם ששושנה מסתירה ומתעלמת בכוונה מהדירה, מאחר שהיא ידעה ששרה לא יודעת שהדירה עברה על שמה ועל שם בעלה. ממכתב זה ניתן ללמוד על עומק הניצול והעושק של הנתבעים את שרה, שעה ששושנה לא התביישה לדרוש ממנה עוד כספים לאחר שכבר קיבלה את הדירה במתנה. לאור התנהלותה של שושנה, ברור מדוע שרה החליטה להדיר את ילדי שושנה מצוואת 2009. מי שסייע למנוחה בכל הקשור להתנהלות הקשורה בפיטורי שושנה עקב הפסדי המספרה היה התובע והוא זה שהגיע עם שושנה להסדר כספי בעקבות פיטוריה.
12. ממכתבה של שרה שנשלח לשושנה עולה ששרה כלל לא הייתה מודעת לכך שהיא נתנה את הדירה במתנה. ברור שאם היא הייתה מודעת לכך, היא הייתה מציינת שבנוסף לכספים שהיא הלוותה לה, היא גם נתנה לה את דירתה במתנה. שרה לא כתבה ששושנה כפוית טובה כשהיא דורשת דרישות כספיות לאחר שקיבלה דירה במתנה ומכאן שהיא כלל לא סברה שהיא העבירה את הדירה לנתבעים.
13. בשנים 2018-2019 התובע קיבל הודעה על ביצוע פרויקט פינוי בינוי בבניין שבו נמצאת הדירה וגם דירת הוריו. גם שרה קיבלה הודעה על ביצוע פינוי בינוי בבניין. כשהתובע לקח את שרה למשרד הקבלן על מנת שתחתום על המסמכים לצורך ביצוע פינוי בינוי, הוא נוכח לראשונה לדעת שהדירה שלה רשומה ע"ש הנתבעים והבין שהנתבעים ביצעו כלפיה תרמית. התובע רצה לספר זאת לשרה ואולם, מאחר שהוא נפגע בתאונת דרכים ולאחר מכן חלה בקורונה והיה במצב רפואי קשה, הדבר התעכב. התובע גם לא סיפר לשרה אודות גילוי זה מחשש לתגובה חריפה מצדה. רק בשנת 2022, עם השיפור היחסי במצבו הבריאותי של התובע ועל רקע גילה המתקדם של שרה, הוא אזר כוח, ערך התייעצות משפטית שבעקבותיה הוא סיפר לשרה את שקרה בקשר לדירה. שרה הגיבה בתדהמה ובהלם ואמרה לו שהיא מעולם לא הסכימה לתת לנתבעים את הדירה, שהם רימו אותה והיא רוצה לקבל את הדירה בחזרה. שרה הייתה נתונה להפחדות מצד הנתבעים שהפעילו עליה לחץ בלתי הוגן, שיבשו את שיקול דעתה וגרמו לה לחתום על מסמכים בלי שהיא הבינה את משמעותם.
14. התביעה הוגשה ע"י שרה, בידיעתה ועל דעתה. בניגוד לטענות הנתבעים, שרה הייתה כשירה קוגניטיבית עובר להגשת התביעה. שהרי, הנתבעים עצמם התקשרו לשרה לאחר הגשת התביעה וניהלו איתה שיחה. גם מההתכתבות של אורן מחודש יולי 2022 עם הדייר ששכר את הדירה, שבה אורן מפנה את השוכר לשרה על מנת לחתום על מסמכים הקשורים להשכרת הדירה, עולה ששרה הייתה כשירה ומסוגלת לטפל ולהיות מעורבת בהשכרת הדירה.
15. שרה ככל הנראה חתמה "על עיוור" על מסמכים שעו"ד מזור הגיש לה מבלי שהיא ידעה על מה היא חותמת וכך גזלו ממנה הנתבעים את הדירה בתרמית. כנראה שהנתבעים שכנעו את שרה שעו"ד מזור שפעל לטובתם ייצג גם אותה. שרה תמיד ציינה שנכסיה הם הביטחון הכספי היחיד שלה למקרה שהיא תצטרך עזרה סיעודית ולכן ברור שהיא מעולם לא התכוונה לתת את הדירה במתנה עוד בחייה ולכל היותר סברה שמדובר בהעברה בירושה.
16. בניגוד להתחייבותם בתצהיר המתנה, הנתבעים לא תמכו ולא סייעו כמעט לשרה. הם גרו בפרדסיה ולאחר פיטורי שושנה בשנת 2009, הקשר בין שרה לנתבעים כמעט נותק כליל. הנתבעים ניהלו התכתבות עם הקבלן שאמור היה לבצע פינוי בינוי בבניין שבו נמצאת הדירה וזאת עוד משנת 2007 ואולם אין שום תיעוד על כך שהם דיווחו על כך לשרה ונראה שהם הסתירו זאת ממנה.
17. הראיות לכך ששרה לא ידעה שהיא נתנה את הדירה במתנה לנתבעים הן אלו: אין שום תיעוד בין שרה לנתבעים בנוגע לדירה משנת 2006 ואילך ונושא הדירה לא עלה כלל במכתבים שהוחלפו לאחר פיטורי שושנה ע"י שרה וברור שאם שרה הייתה סבורה שהיא העניקה לשושנה את הדירה במתנה כמה שנים קודם, היא בטח הייתה מעלה עובדה זו בתגובה לדרישות הכספיות ששושנה העלתה כלפיה לאחר פיטוריה. בנוסף, העובדה שסמוך לאחר הסכסוך שהחל עם פיטורי שרה בסוף שנת 2009 המנוחה ערכה צוואה חדשה שבה נישלה את הנתבעים ובני משפחתם מלמדת שהיא סברה שהענקת הדירה לנתבעים נערכה אף היא בגדרי הורשה ולא מתנה וכך עולה מדבריה בשיחה שקיימה עם עו"ד כהן שערך את צוואת 2009 ודבריה הוסרטו.
18. שלושה ימים לאחר חתימת המנוחה על צוואת 2006 היא הוחתמה על שטר העברת זכויות בדירה. אם המנוחה התכוונה לתת את הדירה במתנה לנתבעים, מדוע היא חתמה שלושה ימים לפני כן על צוואה שבמסגרתה היא מורישה לנתבעים את הדירה? מדוע הדירה ניתנה בירושה אם המנוחה התכוונה לתת אותה במתנה שלושה ימים לאחר מכן?
19. בסרטון שנערך במועד חתימת צוואת 2009 המנוחה אמרה שהנתבעים הביאו לה המון מסמכים לחתום עליהם והיא חתמה מבלי להבין על מה היא חתמה. המנוחה אמרה שהנתבעים ניצלו אותה והיא רוצה לנתק עמם קשר ולנשלם מהצוואה. היא אמרה בין היתר: "אני רוצה את הבית שלי בחזרה, מה ששייך לי וליורשים שלי...הלכתי חתמתי על כל דבר מה שאמרו לי... הייתי טיפשה כזו בלי שכל ...". לא הגיוני שהמנוחה ידעה שהיא העניקה במתנה את הדירה לנתבעים ולא אמרה זאת לעורך הדין כהן שערך עבורה את צוואת 2009. אם שרה הייתה מודעת לכך שהדירה ניתנה על ידה כבר במתנה, ברור שהדבר היה עולה בשיחותיה עם עו"ד כהן שהעיד שהמנוחה כלל לא אמרה לו שהיא כבר נתנה את דירתה במתנה כמה שנים לפני כן.
20. הנתבעים שקיבלו לכאורה את הדירה במתנה בתמורה לכך שטיפלו ויטפלו במנוחה למשך כל חייה, אפילו לא ידעו על כך כשהיא נפטרה והם לא התנגדו לקיום צוואת 2009 למרות שנושלו בצוואה זו. לאחר הגשת התביעה, שרה לא הסכימה לדבר כלל עם הנתבעים.
21. יש להורות על ביטול המתנה מחמת עושק, תרמית, חוסר ידיעה, והיעדר גמירות דעת מצד שרה. בנוסף, דין המתנה להתבטל לאור סעיף 8 לחוק הירושה, מאחר שלמעשה מדובר במתנה שמהותה הייתה הענקה לאחר מיתה שלא באמצעות צוואה. שהרי, בהתאם למגבלה, אסור לנתבעים לעשות כל פעולה בדירה בחיי שרה או ליהנות ממנה. בניגוד לטענת הנתבעים, התובע לא הרחיב חזית כשטען גם להשפעה בלתי הוגנת, מאחר שמדובר ב"נדבך של טענת העושק שצוינה בתביעה ובסיכום הטענות" (סעיף 8 לסיכומי התשובה). גם הטענות נגד עו"ד מזור אינן עילה לביטול המתנה אלא מהוות ראייה בתמיכה לעילות שנטענו.
22. הנתבעים ניסו לצרף כראייה שלא כדין, ייפוי כוח בלתי חוזר שהמנוחה חתמה בפני עו"ד מזור. אולם, יש להתעלם ממסמך זה שלא צורף לתצהירי העדים והוא לא מהווה חלק מחומר הראיות. הנתבעים החביאו ייפוי כוח זה בכוונת מכוון ולא לחינם עו"ד מזור לא נשאל דבר אודות אותו ייפוי כוח. אם ייפוי הכוח היה אותנטי, הוא היה מצורף לתצהירי הנתבעים וגם העובדה שהעברת הדירה ורישום הערת האזהרה לא בוצעו באמצעותו, מחשידה מסמך זה ו"יש מקום להטיל ספק רב עוד יותר בהתנהלות הנתבעים, באותנטיות המהלכים שהם ביצעו מול המנוחה ובמקצועיותו ויושרו של עו"ד מזור" (סעיף 12 לסיכומי התשובה). יש גם לדחות את טענת השיהוי בהגשת התביעה. שהרי, הנתבעים הם אלו שהסתירו שנים רבות את העובדה שהדירה עברה על שמם.
23. על פי הפסיקה, הנטל להוכיח העדר גמירות דעת בעסקת מתנה הוא קל. שהרי בעסקת מתנה יש לוודא מעל ומעבר לכל ספק שנותן המתנה התכוון לתת מתנה ואין ליקוי או פגם בגמירות דעתו. בהסכמי מתנה, ובמיוחד במתנת מקרקעין, הבדיקה אם הייתה גמירות דעת היא קפדנית מאוד. עצם העובדה שהנתבעים אינם בני משפחה של המנוחה מטילה ספק על ההסכם כולו.
24. הראיות לכך שלמנוחה לא הייתה גמירות דעת לתת מתנה הן אלו:
(א) שרה הורישה את הדירה שלוש שנים לאחר שהיא לכאורה נתנה אותה במתנה לנתבעים.
(ב) מיום העברת הדירה בשנת 2006 ועד יום פטירתה של שרה, הנתבעים ושרה מעולם לא דברו על הדירה. הדבר מלמד שהנתבעים ביקשו להסתיר משרה שהדירה כבר לא רשומה על שמה. הם עשו מעשה פסול ולכן לא רצו להעלות את הנושא.
(ג) במסגרת חלופת המכתבים בין שרה לשושנה בשנת 2009 לא צוין דבר על כך שהדירה הועברה במתנה לנתבעים שלוש שנים לפני כן. אם שושנה הייתה סבורה שהדירה באמת הועברה אליה במתנה, אין ספק שהיא לא הייתה מעיזה לאיים על שרה בתביעה. במכתב ששלחה המנוחה לשושנה היא מציינת שהעניקה לה הלוואות בסך של 47,000 ₪ שלא הוחזרו וכן שכר גבוה והיא לא מזכירה כלל שהיא העבירה לה את הדירה במתנה. מכאן, ששרה לא ידעה כלל שהדירה הועברה. כמו כן, מאחר שהנתבעים הודו שקיבלו משנת 2007 מסמכים רבים הקשורים לתוכנית פינוי בינוי, כיצד ייתכן שבמשך כ – 15 שנה, הם מעולם לא דיברו עם שרה על הנושא? הדבר מלמד שהנתבעים הסתירו משרה שהדירה הועברה על שמם.
(ד) אין שום היגיון ששלושה ימים אחרי שהמנוחה העניקה לנתבעים את הדירה בצוואה, היא העניקה להם אותה במתנה.
(ה) עו"ד מזור נתן לשרה ייעוץ משפטי כושל וזדוני בקשר לדירה. עדותו הייתה בלתי אמינה ומרובת סתירות. תמוהה גרסתו של עו"ד מזור בחקירתו לפיה שרה, שלא מבינה דבר בעניינים משפטיים, הייתה זו שיזמה עריכת שתי צוואות בשנת 2006 ובנוסף תצהירי מתנה, על מנת להבטיח שהדירה תעבור לנתבעים. כמו כן, מדוע לא נערכו רק תצהירי מתנה ונערכה גם צוואה ביחס לדירה? בנוסף, בעוד שבתצהירו טען עו"ד מזור ששרה כבר בשיחתם הטלפונית אמרה לו שהיא רוצה להעניק את הדירה במתנה לנתבעים, בחקירתו הנגדית הוא טען ששרה רצתה בתחילה לערוך צוואה ורק בהמשך היא רצתה להעניק אותה במתנה. אין שום היגיון בכך ששרה תרצה "לשכלל" את הצוואה שערכה ביום חמישי, למתנה ביום ראשון. נראה כי הנתבעים הם אלו שלחצו על שרה "לשכלל" את צוואתה. לכל היותר שרה חשבה שהיא חותמת על הצהרת כוונות לתת את הדירה לאחר פטירתה. היא לא הבינה שמדובר במעשה קנייני והיא ראתה במסמכי המתנה חלק מצוואה שהיא יכולה לבטל באמצעות צוואה מאוחרת.
(ו) בניגוד לאמור בתצהירו, עו"ד מזור העיד בחקירתו הנגדית שאת הייעוץ לשרה לגבי משמעות החתימה על תצהירי המתנה הוא נתן לה בטלפון. לא סביר ששרה הבינה את מלוא המשמעות של המתנה משיחה טלפונית קצרה. נראה שעדותו שהוא הסביר לשרה את משמעות הפעולות היא שקרית.
(ז) עו"ד מזור ושושנה קרובים מאוד ואולי אף קרובי משפחה. שם המשפחה המקורי של עו"ד מזור הוא מזוז וזה גם שם נעוריה של שושנה. שניהם גרים ברעננה, שושנה הכירה לשרה את עו"ד מזור, שושנה ועו"ד מזור הם חברים טובים ואשתו מסתפרת אצל שושנה. יש חשש כבד לשותפות וקשירת קשר בין שניהם במטרה לגזול משרה את הדירה. לכל הפחות עו"ד מזור העדיף את טובת חברתו על פני טובתה של שרה.
(ח) עו"ד מזור שיקר ביחס למועדי החתימות על המסמכים וזייף את החתימות. מסתבר שכל החתימות נערכו ביום אחד ועו"ד מזור שינה את התאריכים. ניתן לראות הבדלים בין כתב היד בתצהירי המתנה לבין כתב היד בבקשה לרישום הערת אזהרה.
(ט) עו"ד מזור לא ערך בדיקה כלכלית לשרה. אם היה בודק, היה מגלה שמצבה הכלכלי אינו שפיר והיה דואג ליצור לה הגנה משפטית למקרה שתהפוך לסיעודית.
(י) הסיבה היחידה שהנתבעים הצליחו "לנעוץ את ציפורניהם" במנוחה בשנים 2003-2009 עד לפיטורי שושנה, נבעה מכך שהתובע היה חולה באותה תקופה ולא יכול היה להגן עליה. לכן הנתבעים ניצלו תקופה זו, השתלטו עליה וניצלו אותה לרעה. באותה עת חתמה שרה גם על ייפוי כוח כללי שבאמצעותו שושנה יכלה לפעול ברכושה של שרה.
(יא) אין כל הסבר לכך ששרה נתנה את הדירה במתנה לנתבעים. העובדה ששרה הייתה תלויה בהם בעזרה בהסעות לטיפולים רפואיים והכנת אוכל בריא, מלמדת שהנתבעים ניצלו ועשקו אותה. שושנה אינה בת משפחה והיא עבדה אצל שרה רק שמונה שנים.
(יב) אף אחד מהעדים לא שמע על המתנה ולא ידע שהדירה לא רשומה ע"ש שרה, אפילו לא רואה החשבון שלה במשך ארבעים שנה ועובד נוסף שלה, רודי, שהכיר אותה עשרות שנים.
(יג) שרה אמרה לפסיכוגריאטר שבדק אותה שהיא לא נתנה את הדירה במתנה.
(יד) העובדה ששרה השכירה בשנת 2010 את החנות לעובד שלה לשעבר רודי למשך 25 שנה בשכר של 4,500 ₪ לחודש, מלמדת על הקלות שבה ניתן היה לנצל את שרה וניתן ללמוד מכך גם על עסקת העברת הדירה במתנה.
סיכומו של דבר: העובדה שמדובר במתנה שניתנה כמעט 15 שנים טרם הפטירה, מאישה גיורת, אלמנה וערירית לעובדת שלה, מבלי שהיא ומקבלי המתנה דיברו איתה על כך משך אותם 15 שנים, מבלי שאף אחד ידע על המתנה ולמרות שהעובדת שלה, מקבלת המתנה, פוטרה שלוש שנים לאחר הענקת המתנה, בין היתר על רקע הלוואות שהיא נטלה ולא החזירה, צריכה להטיל ספקות כבדים על גמירות דעתה של שרה. מקרה דנן הוא מקרה חריג, מאחר שלא מדובר במתנה לקרובי משפחה. ההסכם "נראה כמו הצהרת כוונות לתת את הדירה בעתיד" (סעיף 52 לסיכומים).
25. גם אם המתנה שרירה וקיימת, עדיין דינה להתבטל מחמת יחס מחפיר כלפי המנוחה מצד הנתבעים שלא קיימו את חלקם בהסכם המתנה ולא סעדו את המנוחה כל ימיי חייה כפי שהתחייבו. הנתבעים הפרו את הסכם המתנה. הנתבעים לא המציאו אף תמונה שלהם עם המנוחה ממועד הפיטורין ועד לשנת 2017 שמלמדת שהם היו עמה בקשר. המטפלת העידה שראתה את שושנה רק פעמיים במשך חמש שנים והרופא של שושנה, ד"ר צנדרוף, נפגש עם שושנה פחות מחמש פעמים. גם ניסים היה מגיע למנוחה רק אחת לכמה חודשים כדי לקחת כסף עבור טיפולים שהוא לטענתו ביצע ברכב של שרה. אין ראייה לטיפול כלשהו של שושנה בשרה לאחר הפיטורים.
26. כוונת הצדדים הייתה שאם הנתבעים לא יסעדו את שרה "עד 120" ההסכם יבוטל. אחרת, מדוע ששרה תסכים לתנאים כאלו? הוכח במסגרת החקירות שהנתבעים לא היו אמינים ויש להעדיף את עדות התובעים. מכל הנימוקים הנ"ל, יש לקבל את התביעה ולתת צו שיורה שהדירה תירשם ע"ש יורשי המנוחה על פי צוואת 2009 שקוימה.
ג. תמצית טענות הנתבעים
1. הנתבעים עמדו לצידה של המנוחה ובעלה לאורך כל הדרך. היחסים ידעו משברים אולם לא פגעו בקשר הנפשי החזק שנוצר בין הנתבעים למנוחה. הם חגגו יחד אירועים, סעודות חג, שבת וימי הולדת והמנוחה פקדה את בית הנתבעים והייתה בת בית אצלם. היחסים בין שושנה לשרה היו כמו יחסי בת ואם. הנתבעים נסעו עם המנוחה גם לטיולים בחו"ל והיא נפגשה עם בני משפחת הנתבעים. הקשר בין הנתבעים לבניה"ז החל עוד בשנת 1974 כששושנה החלה לעבוד אצל בניה"ז כספרית. עם הזמן, הקשר התחזק והיחסים הפכו ליחסים כמו של בני משפחה. לא היה אירוע של הנתבעים שהמנוחה לא נטלה בו חלק.
2. שושנה עזרה לשרה בתיאום בדיקות רפואיות, בליווי לביקורים אצל רופאים ולטיפולים והיא נרשמה בקופת החולים כאשת הקשר של שרה. שושנה קבעה לשרה את התורים לחיסוני הקורונה והיא פנתה לד"ר צנטרוף להתייעצויות בדברים הקשורים לשרה. המנוחה אף שלחה בחודש ינואר 2022 ברכה מוסרטת לשושנה ובה איחלה לה מזל טוב.
3. הרוח החיה מאחורי התביעה שהוגשה עוד בסוף חיי המנוחה היה התובע. המנוחה כלל לא עמדה מאחורי התביעה. התביעה הוגשה ביום 31.8.22 והמנוחה הלכה לעולמה 43 ימים לאחר מכן. התובע אף הודה שמי שהחליט על הגשת התביעה היה הוא והמנוחה לא קראה את התביעה ואת התצהיר שעליו חתמה. התברר גם, שהמנוחה לא הייתה כשירה במועד הגשת התביעה כעולה מחוות דעתה של הפסיכוגריאטרית ד"ר סירוטין. בנוסף, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר וגרמה לנזק ראייתי לנתבעים והיא מבוססת על טענות עובדתיות ומשפטיות סותרות ועדויות שמיעה. התובע המתין ששרה כבר לא תהיה כשירה ורק אז הגיש את התביעה ואף לא ביקש גביית עדות מוקדמת ממנה, למרות שהייתה בת 92.
4. לא ניתן לבטל את המתנה שניתנה כדין. המסמכים נחתמו בפני נוטריון כשהמנוחה צלולה ומנהלת את המספרה. בשנת 2006 המנוחה ניהלה מספרה, העסיקה עובדים שכירים והיא חתמה על דוחות למס הכנסה. אין בסיס לטענה שהיא חתמה על מסמכי המתנה בהיסח הדעת. לא בוצעה כל תרמית או עושק והעסקה הושלמה ברישום. משהמתנה הושלמה ברישום, לא ניתן לחזור ממנה. מה גם, שלא הוכח שבחייה המנוחה בכלל ביקשה לחזור בה מהמתנה.
5. שושנה הייתה בקשר עם הרופאים והמטפלים של המנוחה, מסרונים מקופת החולים של המנוחה נשלחו אליה וכן מסמכים רבים של המנוחה מקופת החולים נשלחו לנתבעים, אשר סייעו וטיפלו במנוחה עד סמוך לפטירתה ולא היה ביניהם נתק. מספר שבועות לאחר הפיטורין, שרה התקשרה לשושנה והתנצלה והקשר חזר אט אט למסלולו, כפי שהיה במשך כל השנים. התובע עמד מאחורי פיטורי שרה ומאחורי עריכת צוואת 2009 במטרה לנשל את הנתבעים.
6. ניסים טיפל ברכב של המנוחה והנתבעים דאגו לקיים את האזכרות לפסח, היו פוקדים את קברו כל שנה והנתבע אמר על פסח קדיש באזכרות. קיימות עשרות רבות של תמונות מתקופות שונות המלמדות על הקשר החם בין הנתבעים למנוחה ואף בין ילדי הנתבעים למנוחה. ברם, בערוב ימיה של שרה, התובע גרם למידור הנתבעים משרה וכל פעם כשהם התקשרו לדבר עם שרה, היו דוחים אותם בתירוצים שונים. גם כשהם ביקשו לבקר את שרה, המטפלת הערימה קשיים ומצאה תירוצים על מנת למנוע את הגעתם. הכול, על מנת להכשיר את הקרקע לתביעה.
7. בתקופת מגפת הקורונה הייתה שושנה מכינה אוכל עבור שרה וניסים היה נוסע ומניח את האוכל בפתח ביתה לאור חובת הריחוק. ככל הנראה, השתלטו על המנוחה בערוב ימיה אנשים שמבקשים לנשל את הנתבעים ממה שהמנוחה העניקה להם מרצונה החופשי. לאור הקשר הקרוב בין המנוחה לנתבעים, לא היה מוזר בעיניהם שהמנוחה העניקה להם את הדירה במתנה. הנתבע סייע רבות למנוחה הן בביצוע תיקונים בביתה, הן בעזרה בכל הקשור לרכבה והן כאשר אירעו אירועים חריגים, כגון שהיא נשדדה והנתבעים עזבו הכול ובאו מיד לסייע לה ולהרגיע אותה. הנתבע עזר לשרה גם בנושא הסדרת רישיון העסק למספרה וכשהיא "נתקעה" עם רכבה בנסיעותיה, הוא הוזעק ומיד נסע לסייע לה.
8. בינואר 2022 חגגה שושנה יום הולדת שבעים. לקראת יום ההולדת הנתבע הכין סרטון עם ברכות מהקרובים אליה ובחודש דצמבר 2021 שרה בירכה את שושנה לרגל יום הולדתה. התקיימו שיחות רבות בין שושנה למנוחה בשנים 2015-2022 והדבר מלמד על הקשר החזק בין שתיהן.
9. הנתבעים לא עשקו את המנוחה. שלושה ימים לאחר שהמנוחה חתמה על צוואת 2006, הנתבעים הגיעו למשרדי עורך הדין מזור על מנת לחתום על תצהירי המתנה שבהם קיימת המגבלה. שרה קבעה עם עוה"ד את מועד החתימה על המסמכים ורק תיאמה עם הנתבעים שהמועד נוח להם. כחצי שנה לאחר מכן, המנוחה חתמה אצל עורך הדין על שטרי העברת הזכויות. כמה ימים לאחר החתימה על תצהירי המתנה, חתמו המנוחה והנתבעים על בקשה לרישום הערת אזהרה בהתאם לתצהיר המתנה. מכאן, שהמנוחה הייתה מודעת לתהליך, הייתה שותפה לו והייתה "הכוח המניע שמאחורי כל המהלך". אין כל עילה המצדיקה את ביטול המתנה. מי שיזם את התביעה היה התובע ולא המנוחה. המנוחה הייתה אישה דעתנית ועצמאית, ניהלה מספרה וידעה מה היא רוצה.
10. הנתבעים מעולם לא שמעו מילים חמות מהמנוחה על משפחת התובע והיא לא סיפרה שהם מסייעים לה. במהלך מגפת הקורונה, ניהלו המנוחה והנתבעים שיחות ווידאו ושמרו על קשר. הנתבע היה מעין איש תחזוקה פרטי של המנוחה. בכל פיצוץ צינור או תקלה, הוא היה "מוקפץ" ומגיע לדירה, בכל שעה, גם בשבתות ובחגים. הנתבעים שמרו על קשר טלפוני רציף עם המנוחה. המנוחה אף ביקשה מהנתבע שימכור לה את רכבו ולאור מערכת היחסים החמה בין הצדדים, הנתבע מכר לה את רכבו בכמחצית משוויו לפי המחירון וזאת בשנת 2019.
11. כשהמנוחה סבלה מבעיות בריאות, שושנה לקחה אותה לטיפולים במרפאה במהלך שעות עבודתה במספרה והדבר גרם לירידה בתפוקת המספרה. העובדה שהנתבעת עמדה על קבלת זכותה לקבל פיצויי פיטורין לאחר שהמנוחה פיטרה אותה, לא גורעת מכך שהיחסים ביניהן היו טובים. התובע הוא זה שניצל את חילוקי הדעות הזמניים שהתגלעו בין המנוחה לשושנה וגרם לה לערוך את צוואת 2009 שבה נושלו ילדי הנתבעים מהצוואה והוא הפך למנהל עיזבונה היחיד.
12. מר אברהם מסלוי שעבד אף הוא במספרה, העיד על מערכת יחסים קרובה וחמה מאוד בין שושנה למנוחה, ממש כמו אם ובת. הוא אישר את עדויות הנתבעים אודות הסיוע הרב שהנתבעים הושיטו למנוחה.
13. שרה יזמה את הענקת הדירה במתנה לנתבעים והיא זו שדאגה ליצור קשר עם עוה"ד לצורך הכנת המסמכים שנדרשו. המנוחה אף מימנה את העלויות המשפטיות ותשלום מס הרכישה בסך של 24,800 ₪. שרה אמרה לנתבע באחת מפגישותיהם שהיא רוצה להעניק להם את הדירה מאחר שהנתבעים הם כמו בני משפחה שלה ורצונה היה לתת את הדירה במתנה כבר בחייה. שרה חתמה על מסמכים שונים לצורך העברת הדירה ע"ש הנתבעים בתקופה שהתפרסה על פני כחצי שנה ולכן ברור שהיא הבינה על מה היא חתמה. המנוחה אף חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת שושנה לצורך העברת הדירה ובסעיף 6 לייפוי הכוח נאמר שהמנוחה לא יכולה לחזור ממנו. על פי הפסיקה, סעיף זה מהווה וויתור על האפשרות לחזור מהמתנה. המנוחה גם שילמה את שכר טרחתו של עו"ד מזור וחתמה ביום 16.10.06 על תצהיר נוסף לצורך קבלת אישור עירייה לרשם המקרקעין. המנוחה חתמה על כמה וכמה מסמכים הקשורים לעסקת המתנה במשך תקופה של כחצי שנה מאז חתימת תצהיר המתנה ונפגשה לצורך כך עם עו"ד מזור כמה פעמים.
14. עו"ד מזור העיד שהמנוחה יצרה עמו קשר טלפוני ואמרה לו שברצונה להעביר את הדירה לנתבעים במתנה וביקשה שיכין את המסמכים המשפטיים. היא גם ביקשה לערוך צוואה. לדבריו, המנוחה הגיעה למשרדו והוא הסביר לה את המשמעות של העברת הדירה לנתבעים ללא תמורה. היא ביקשה להבטיח שתוכל להתגורר בדירה ולהשכיר אותה בכל ימי חייה ולהבטחת זכות זו נרשמה הערת אזהרה על זכויות הנתבעים בדירה שהועברו אליהם מהמנוחה. לטענתו, לאחר שהוכנו על ידו מסמכי ההעברה נקבעה פגישה יחד עם הנתבעים. מאחר שהצוואה נחתמה לפני העברת הדירה, נערכה צוואה נפרדת ביחס לדירה. עו"ד מזור הצהיר גם שהמנוחה ראתה בנתבעים בני משפחתה וכך גם נכתב בתצהירים. לדבריו, המנוחה הגיעה כמה פעמים למשרדו על מנת לחתום על מסמכים שונים שנדרשו לצורך העברת הדירה לנתבעים והיא נהגה לקרוא בעיון את המסמכים. יש בתיקה גם ייפויי כוח שבו נמחקו סעיפים לבקשתה, על מנת לצמצם את סמכויות מיופה הכוח. טענות התובע ביחס לאותנטיות של המסמכים שנערכו ע"י עו"ד מזור לא נטענו בכתב ההגנה והן מהוות הרחבת חזית אסורה, מה גם שהתובע לא צירף כל חו"ד מומחה בנושא זה.
15. לא היה כל דופי בהתנהלות הנתבעים. לא בוצע כל עושק או כפייה בהעברת הדירה. לא נעשתה כל תרמית או הונאה ויש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.
ד. דיון והכרעה
1. את טענות התובע בכל הנוגע לעילות הביטול של המתנה יש לחלק לשלוש קבוצות: הראשונה – טענות כי הסכם המתנה נגוע בהעדר גמירות דעת מאחר שהמנוחה לא הבינה על מה היא חתמה, עושק, תרמית וכפייה. השנייה – ההסכם נוגד את סעיף 8 לחוק הירושה מאחר שמדובר במתנה לאחר מיתה שלא נערכה באמצעות צוואה. השלישית – הנתבעים הפרו את תנאי המתנה מאחר שלא טיפלו ולא דאגו למנוחה ולכן יש לבטל את המתנה (לעניין עילות התביעה - ראו דברי ב"כ התובע בק.מ. מיום 16.1.24 עמ' 2 שורות 3-9 ועמ' 3 שורות 31-32). נבחן כל אחת משלוש הקטגוריות הנ"ל.
2. האם נפלו פגמים בכריתת הסכם המתנה? התובע לא הוכיח שמסמכי המתנה נחתמו בעושק, תרמית או כפייה. עו"ד מזור שערך את צוואות 2006 וכן את מסמכי המתנה העיד שהמנוחה הגיעה אליו עצמאית והייתה צלולה לחלוטין. לדבריו: "היא חכמה מאוד. היא גם מחקה דברים מייפוי הכוח...היא ידעה מה היא רוצה" (עמ' 87 שורות 21-22). עו"ד מזור הסביר בתצהירו ובחקירתו שהמנוחה פנתה אליו בשנת 2006 ואמרה לו שהיא רוצה להעניק את הדירה במתנה לנתבעים. לדבריו, הוא הסביר לה את המשמעות המשפטית של העברת הדירה ללא תמורה וכי ממועד זה הנתבעים הופכים להיות הבעלים של הדירה. עו"ד מזור העיד שהמנוחה רצתה להבטיח שתוכל להתגורר בדירה כל חייה וכן להשכירה ולשכור דירה אחרת תחתיה ולצורך הבטחת זכויות אלו נרשמה הערת אזהרה לטובתה על הדירה (סעיף 8 לתצהירו). עו"ד מזור העיד שהסביר למנוחה "שזה בלתי הפיך ולכן צריך לרשום הערת אזהרה" (עמ' 89 שורה 24). עדותו לא נסתרה ואין לקבל את טענות התובעים בדבר סתירות מהותיות בגרסתו. גם אם התגלו כמה אי דיוקים, כגון ביחס למועדים שבהם אמרה המנוחה לעו"ד מזור את רצונה לתת מתנה, לאור חלוף השנים, אין בכך בכדי לפגוע באמינותו. לא הוכח כלל שיש קשר משפחתי בין עו"ד מזור לשושנה והעובדה ששושנה הכירה למנוחה את עו"ד מזור, לא מלמדת על קנוניה או על שיתוף פעולה של עו"ד מזור עם הנתבעים על מנת לגזול את זכויותיה של המנוחה בדירה. התובע העלה טענות חמורות מאוד כנגד עו"ד מזור, לרבות שהוא פעל בזדון בניגוד לאינטרס של שרה ואף זייף חתימות ותאריכים ואולם טענות אלו כלל לא הוכחו כלל. טענות כה חמורות יש להוכיח בראיות ממשיות ולא באמצעות העלאת השערות וסברות. לא היה גם צורך שעו"ד מזור יערוך למנוחה "בדיקה כלכלית" שעה שהוא הבין שבבעלות המנוחה גם מספרה פעילה ומכניסה.
3. בנוסף, לא הוכח שהמנוחה הייתה בעלת מגבלה שכלית כלשהי באותו מועד. אדרבא, שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 2009, המנוחה ערכה צוואה חדשה ואף אחד לא התנגד לקיומה ולא טען לחוסר כשירות. עו"ד כהן שערך את הצוואה העיד שהמנוחה הייתה צלולה לחלוטין (סעיף 6 לתצהירו) ומתמליל הקלטת הפגישה עמה, הדבר עולה בבירור. גם רו"ח המנוחה, מר יוסף ברגר, העיד שעד לשנת 2022 המנוחה הייתה מגיעה למשרדו וחותמת על המסמכים הדרושים להגשת הדו"ח לרשויות המס (עמ' 60 שורות 6-7).
4. המנוחה נבדקה כשלוש עשרה שנים לאחר מתן המתנה, ביום 20.3.19 ע"י המומחה הגריאטרי ד"ר יעקב גינדין שקבע כי בבדיקה קוגניטיבית שערך (בדיקת מיני מנטל) המנוחה קיבלה ציון 29/30 וכי: "שרה חדה וחכמה, והיא בכישורים מלאים מנטלית". לכן, יש לדחות את טענת התובע לפיה המנוחה לא הבינה על מה היא חתמה כשחתמה על תצהירי המתנה ומסמכי ההעברה וכי היא סברה שמדובר בצוואה. העובדה שבתצהירי המתנה נקבעה מגבלה על הנתבעים, כך שהם לא יוכלו למכור את הדירה או להשכירה והמנוחה חתמה גם על בקשה לרישום הערת אזהרה בגין מגבלה זו, מלמדת שהמנוחה הבינה היטב שמדובר במתנה ולא בירושה שהרי אחרת, לא היה צורך בעיגון המגבלה.
5. העובדה שבשנת 2010 המנוחה חתמה על הסכם שכירות להשכרת חנותה לעובד לשעבר שלה רודי, למשך 25 שנה בתמורה ל – 4,500 ₪ לחודש, אף היא לא מלמדת שקל לעשוק את המנוחה. אדרבא, הסכם זה מלמד שהמנוחה הכירה טובה לעובדיה המסורים והסכימה להעניק להם זכויות והטבות, תוך שמירה על זכויותיה: זכות מגורים לכל חייה בדירה, איסור ביצוע כל עסקה בדירה ע"י מקבלי המתנה ותשלום שכר דירה קבוע בגין החנות לתקופה ארוכה.
6. למנוחה לא היו קרובי משפחה ולכן היא ראתה הן בתובע ומשפחתו והן בנתבעים מעין בני משפחה. התובע מודה שעקב בעיות רפואיות קשות שהיו לו, הוא לא היה בקשר עם המנוחה בשנים 2009-2003 (סעיף 46 לסיכומיו). מכאן, שאין להתפלא שבתקופה זו, שבה הוכח שהנתבעים סייעו רבות למנוחה, המנוחה רצתה לגמול להם. זאת, בדיוק כפי שהיא רצתה לגמול לתובע בצוואת 2009. לאור היחסים החמים והקרובים מאוד בין המנוחה לנתבעים, אף אחד לא העלה על דעתו בשנת 2006 ששרה תפטר את שושנה ותגרום למשבר ביחסים. באותה עת, כפי שהעיד עו"ד מזור, הייתה הבנה ברורה ש"מה שהיה הוא שיהיה", דהיינו, שהנתבעים ימשיכו לתמוך ולסייע לשרה באופן מלא.
7. על הדיווח לרשויות המס (מש"ח) שעליו חתמה המנוחה ביום 14.5.06 נאמר שמדובר בהעברה ללא תמורה ואף בחשבונית שניתנה למנוחה בגין שכ"ט של עו"ד מזור נאמר שהיא בגין "טיפול במכירת דירה ללא תמורה". בנוסף, המנוחה חתמה על תצהיר ביום 16.10.06 שבו היא מזכירה שחתמה על תצהיר מתנה עבור הנתבעים ביום 14.5.06 והיא ציינה בסעיפים 3-4 לתצהיר הנ"ל כי: "אני ממשיכה להתגורר בדירה הנ"ל ולשם כך התניתי את המתנה באי עשיית שום עסקה של מכירה ו/או השכרה כל זמן שאני בחיים...תצהירי זה ניתן לעירייה לשם מתן אישור לרשם המקרקעין להעברת הזכויות בכפוף להמשך המגורים על ידי בדירה הנ"ל". מכאן, שהמנוחה הייתה מודעת היטב שמדובר בעסקת מתנה. כידוע, הלכה פסוקה כי חזקה על אדם החותם על מסמך שקרא אותו והבין את תוכנו (ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נד(3) 591 וע"א 6645/00 ערד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365)).
8. המנוחה גם חתמה ביום 14.5.06 על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת שושנה לצורך העברת הדירה על שמה זו (נספח 3 לתצהיר גילוי מסמכים מיום 13.9.23 שצורף לרשימת בקשות מיום 28.12.23), ובסעיף 6 לייפוי הכוח נאמר שמאחר שזכויות צד ג' תלויות בו, שרה לא רשאית לחזור בה ממנו ולבטלו. על פי הפסיקה (ע"א 404/84 סיעתי נ' סיעתי (1987), ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199 (1996)), חתימה על סעיף זה מהווה ויתור של המתחייב לחזור בו מהמתנה. אכן, מסיבה שאינה ברורה ייפוי הכוח לא צורף לתצהירי הנתבעים ואולם משעה שהוא צורף לרשימת הבקשות ואף בדיון ק.מ. שהתקיים ביום 16.1.24 ועסק גם ברשימת הבקשות התובע לא התנגד למסמך זה, לא ניתן להתעלם ממנו כליל.
9. עו"ד מזור העיד שהמנוחה רצתה בתחילה לערוך צוואה "ורק לאחר מכן, לשכלל את זה ולבצע גם העברה ללא תמורה" (עמ' 90 שורות 22-23). לדבריו, המנוחה ערכה שתי צוואות נפרדות, אחת ביחס למכלול רכושה למעט הדירה ואחת ביחס לדירה, על מנת שהתובע לא יידע שהיא מעניקה את הדירה לנתבעים (עמ' 91 שורות 5-6).
10. העובדה שהנתבעים לא דיברו עם שושנה על נושא הדירה לאחר שהיא נרשמה על שמם גם לאחר ששושנה פוטרה, לא מלמדת שהמתנה אינה תקפה. סביר להניח שהנתבעים לא רצו להעלות נושא זה לאחר ששרה פיטרה את שושנה והעדיפו לא "להציף" את הנושא לאור הנסיבות ולאור חששם שאולי שרה תנסה לבטל את המתנה. גם העובדה שאף אחד חוץ מהנתבעים ועו"ד מזור לא ידע על המתנה לא מלמדת ששרה לא הבינה את משמעותה. ייתכן בהחלט ששרה סברה שאם התובע או מישהו אחר יידע על המתנה שהיא העניקה לנתבעים, תחל "מלחמת עולם" ומשפחת התובע תפסיק לסייע לה ולכן היא העדיפה לא לספר על כך לאיש.
11. בפגישה שנערכה בשנת 2009 במשרדו של עו"ד שלום כהן ושהוסרטה ותומללה, המנוחה אמרה שהיא ממשיכה עדיין לעבוד במספרה ויש לה עוד שני עובדים גברים שעובדים אצלה לאחר שהיא פיטרה את שושנה. היא אמרה גם כי: "את השטויות שעשיתי אלוקים ישמור" וביחס לנתבעים היא אמרה "לא רוצה שום דבר לא רוצה להכיר אותם ולא רוצה לשמוע מהם, אני רוצה את הבית שלי בחזרה, מה ששייך לי וליורשים שלי... אז הם אמרו לי אין לך אף אחד שידאג לך ורק אנחנו, בשבילך פה. ולא לא נכנס לי בראש להתייעץ עם אשר או עם משהו מה לעשות פה. הלכתי חתמתי על כל דבר מה שאמרו לי...הייתי טיפשה כזו שבלי שכל. הם בעדינות דיברו איתי והסבירו לי, אין לך אף אחד וזה וזה ורק אנחנו נדאג לך. הבטחנו לבעלך שנדאג לך עד 120 וזהו...תוציאו אותה מהחיים שלי. יהיה לי קל על הלב".
12. מדברים אלו עולה שהמנוחה התחרטה על כך שהעבירה לנתבעים את הדירה והיא רוצה "את הבית שלי בחזרה". ברם, היא לא טוענת שלא הבינה את משמעות המסמכים שעליהם חתמה והיא רק אומרת שהייתה טיפשה שחתמה עליהם. העובדה שהיא לא סיפרה לעו"ד כהן על כך שהיא נתנה כבר את הדירה במתנה לנתבעים ולכן הדירה כבר אינה חלק מעיזבונה, לא משנה את העובדה שבעת שהמנוחה נתנה את המתנה היא הבינה את משמעותה וזה היה רצונה הברור בשעתו. אין בכך שהמנוחה התייחסה לדירה כאל דירתה בשנת 2009 כפי שהעיד עו"ד כהן (עמ' 66 שורות 17-18), בכדי להוכיח שבעת שהמתנה ניתנה שלוש שנים קודם, המתנה לא ניתנה בדעה צלולה ובנפש חפצה. ייתכן שהמנוחה התביישה שעשתה מעשה בלתי הדיר שהיא מתחרטת עליו, מעשה שהיא הבינה שהיה "שטות" לאור המצב שנוצר בעקבות פיטוריה של שושנה. אולם, לא ניתן להתחרט על מתנה שהושלמה. מכאן, שיש לדחות את קבוצת הטענות הראשונה שהעלה התובע ויש לקבוע שהתובע לא הוכיח כלל שהיה פגם בכריתת הסכם המתנה כגון חוסר גמירות דעת והבנת משמעות המסמכים שעליהם חתמה, עושק, כפייה או תרמית.
13. מכאן נעבור לבחון את טענתו השנייה של התובע והיא שהסכם המתנה הוא למעשה מתנה לאחר מיתה שיש לבטלו בהתאם לסעיף 8 לחוק הירושה.
14. סעיף 8 (ב) לחוק הירושה קובע כי: "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".
15. בתצהיר המתנה שעליו חתמה המנוחה ביום 14.5.06 נאמר בסעיף 4 כי: "מקבלי המתנה יהיו מנועים מלעשות שום עסקה מכל סוג שהוא לרבות השכרה ו/או מכירה במתנה הנ"ל כל זמן שאני בחיים (להלן: המגבלה)". בסעיף 5 לתצהיר נאמר כי: "להבטחת קיום המגבלה הנ"ל תירשם הערת אזהרה במעמד העברת הזכויות ללא תמורה על שם מקבלי המתנה, אשר תימחק לאחר אריכות ימים ושנים עם הצגת תעודת פטירה שלי". הנתבעים הסכימו להגבלות אלו בתצהיר שעליו חתמו בו ביום.
16. האם מגבלה זו מלמדת שלא מדובר במתנה מחיים אלא למעשה מדובר במתנה שכוונתה הייתה שתוקנה לנתבעים רק לאחר פטירתה של שרה? במקרה דנן, נרשמה הערת אזהרה על הדירה בהתאם למגבלה ביום 22.11.06, הצדדים חתמו על שטרי העברת זכויות ביום 14.11.06 והדירה נרשמה ע"ש הנתבעים בלשכת רישום המקרקעין ביום 28.11.06.
17. מאחר שהוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה יוצרת מגבלה משמעותית על חופש ההתקשרות של הצדדים, נקבע שהוראת סעיף זה תפורש על דרך הצמצום. כפי שציינה כב' השופטת ברון (בדעת הרוב) בע"א 879/14 נחשון נ' נחשון (5.5.16) (להלן: פס"ד נחשון): "הדעה השלטת בפסיקה ובספרות היא כי יש לפרש את סעיף 8(ב) לחוק הירושה על דרך הצמצום, גישה הנובעת מן העמדה המבכרת את חופש החוזים, והרואה בעין רעה ניסיון להגביל אדם מלהתחייב כרצונו בנוגע לרכושו".
18. במקרה דנן, שלושה ימים לפי שנחתמו תצהירי המתנה, ביום 11.5.06, חתמה המנוחה על שתי צוואות כאשר אחת מהן מתייחסת רק לדירה ובה היא הורישה אותה לנתבעים. עוה"ד מזור הסביר שהמנוחה ביקשה לערוך גם צוואה וגם מתנה ביחס לדירה והעובדה שהיא חתמה על שני המסמכים מלמדת כפי שהסביר עוה"ד, שהמנוחה הבינה את ההבדל בין שני המסמכים והיא הביעה את רצונה להעניק לנתבעים את הדירה לא רק לאחר אריכות ימים ושנים שלה אלא כבר לאלתר. זאת, בכפוף למגבלה לפיה הנתבעים יהיו מנועים למכור או להשכיר את הדירה במשך כל ימי חייה.
19. עו"ד מזור הסביר בחקירתו כי: לא הייתה כוונה שהמתנה תחול רק לאחר המוות אלא זו "מתנה לכל דבר ועניין. העברה ללא תמורה בחיי אדם" (עמ' 85 שורה 33)... זו הייתה מתנה ללא תנאי בהסתמך על הקשר האמיץ ביניהם" (עמ' 89 שורה 7). משעו"ד מזור נשאל מדוע אם היא רצתה לתת את הדירה לנתבעים במתנה היא ערכה גם צוואה ביחס לדירה הוא השיב כי: "היא החליטה שהיא רוצה להבטיח שאף אחד לא יתנגד לרצונה לתת דירה...בין לבין עד שנעשה את המתנה, היא רצתה להבטיח שתהיה לה צוואה...אני חושב שלפי סדר הדברים בתחילה רצתה לעשות צוואה ורק לאחר מכן לשכלל את זה ולבצע גם העברה ללא תמורה" (עמ' 90 שורות 16-23).
20. בפס"ד נחשון קבעה כב' השופטת ברון כי: "על כוונת הצדדים לעסקת המתנה – אם הענקה לאלתר או שמא רק לאחר מותו של הנותן – ניתן ללמוד בראש ובראשונה מתוך לשון הסכם המתנה ונסיבות כריתתו, כמו גם מהתנהגות הצדדים לפני ולאחר ההתקשרות ביניהם בעסקת המתנה... ההגבלות שקבעו הצדדים על השימוש שיעשה המערער בזכויות שניתנו לו לא נועדו לגרוע מתוקפה המידי של המתנה – אלא אך ורק להבטיח את רווחתו של המנוח עד ליומו האחרון". דברים אלו יש להחיל אף על מקרה דנן. אכן, ההגבלה שהוטלה על הנתבעים במסגרת תצהירי המתנה היא משמעותית. ואולם, העובדה שהמנוחה ערכה גם צוואה ביחס לדירה והעובדה שהדירה נרשמה עוד בחיי המנוחה ע"ש הנתבעים בכפוף להערת האזהרה, מלמדת שאכן המנוחה התכוונה להעניק לנתבעים את הזכויות בדירה עוד בחייה תוך הגבלה על יכולתם למכור או להשכיר את הדירה כל עוד היא חיה. אין מדובר אם כן במתנה שתחול רק לאחר פטירת המנוחה אלא במתנה מחיים שהושלמה ברישום. זכות הבעלות שהוקנתה היא אכן מוגבלת ומצומצמת ואולם, היא ניתנה בחיי המנוחה.
21. כפי שנקבע ע"י כב' השופט גרוסקופף בע"א 4009/22 נעם כץ נ' שלי בן עטיה (18.10.23): "כאשר מועברת בעלות בנכס מקרקעין בחייו של הנותן, יוצר הדבר חזקה כבדת משקל, לפיה כוונת הנותן היא להקנות את המתנה לאלתר, ולא במועד מאוחר יותר...העברת בעלות במרשם המקרקעין היא לרוב סוף פסוק להתלבטות. זאת, לאור היותה של העברת הבעלות אינדיקציה מובהקת לסופיות החלטת הנותן, שכן על דרך הכלל משלב זה נותן המתנה אינו רשאי לחזור בו מהקנייתה...כאשר ישנן ראיות משמעותיות המעידות על רצונו של המנוח להקנות את הנכס שבבעלותו במתנה למי שאינו יורשו החוקי, יש לשאוף לפרש את הוראות ההסכם בצורה מקיימת, משמע מתוך הנחה כי כוונתו של המנוח הייתה להקנות את המתנה עוד במהלך חייו באופן שעולה בקנה אחד עם סעיף 8(ב) לחוק הירושה...חילוקי הדעות בתיק זה...נותנים בעיני משנה תוקף לצורך לקבוע בעניין זה חזקה פרשנית חדה לפיה בהעדר אינדיקציות ברורות וחד משמעויות המלמדות אחרת, אין ליחס לנותן כוונה ליצור מתנה מחמת מיתה".
22. סיכום ביניים: העובדה שהמנוחה ערכה שלושה ימים לפני שנחתמו תצהירי המתנה צוואה ביחס לדירה, בצירוף העובדה שעו"ד מזור העיד שהסביר למנוחה את משמעות המתנה לאלתר ובתוספת החזקה הפרשנית הנ"ל, מלמדת שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח שכוונת המנוחה הייתה להעניק את הדירה במתנה לנתבעים רק לאחר פטירתה ולכן יש לדחות את טענת התובע שהסכם המתנה מנוגד לסעיף 8(ב) לחוק הירושה.
23. נותר לבחון אפוא את טענתו השלישית של התובע והיא האם הנתבעים הפרו את הסכם המתנה היות שלא טיפלו במנוחה ולא דאגו לכל צרכיה עד לפטירתה?
24. יש לדחות את פרשנות התובע לפיה הסכם המתנה כלל תנאי מתלה הכולל חיוב הנתבעים לדאוג לכל צורכי המנוחה עד אחרית ימיה. המתנה אינה מתנה על תנאי. כל שנאמר בתצהיר המנוחה הוא ש"מתנה זו ניתנת באות הוקרה לסיעוד הנפשי והפיזי שניתן ויינתן לי ע"י מקבלי המתנה, אשר מתייחסים אליי כאם ואשר דואגים וידאגו לכל צרכי עד אחרית ימי". מדובר בציון עובדה ביחס לעבר ובתחזית לעתיד. המנוחה לא התנתה את המתנה בכך שהנתבעים יבצעו עבורה בעתיד דבר כלשהו. היא הביעה את בטחונה שהנתבעים ימשיכו לסייע לה גם בעתיד. אולם, המתנה לא הותנתה בהמשך הסיוע והדאגה לשרה. גם עו"ד מזור שערך את תצהירי המתנה העיד שלא הייתה למנוחה כל כוונה להתנות את המתנה בתנאי כלשהו ומאחר שיחסי שרה ושושנה היו כיחסי אם ובת, שרה בטחה בנתבעים והאמינה שהם לא יינטשו אותה במשך כל ימי חייה. הנתבעים בעצמם הבטיחו שידאגו לכל צרכיה ואולם כאמור, לא מדובר בתנאי מתלה. עו"ד מזור העיד כי: "שרה לא חששה לרגע ולא ביקשה שום תנאי...זו הייתה מתנה ללא תנאי בהסתמך על הקשר האמיץ ביניהם. אם הייתה אומרת אני חוששת הייתי כותב. זה לא תנאי ולא כתוב בתצהיר שום תנאי" (עמ' 89 שורות 4-8).
25. כפי שנקבע בע"א 343/87 פרי נ' פרי פ"ד מד(2) 154 בעמ' 164: "מי שמבקש להתנות מתנה בתנאי מתלה או בתנאי מפסיק... או מי שמבקש להצמיד חיוב למתנה, אשר אותה העניק, צריך לעשות זאת בצורה ברורה, הניתנת לזיהוי". ברם, אף אם היה מדובר בתנאי, הנתבעים לא הפרו אותו כפי שיפורט להלן.
26. עד לפיטוריה של שושנה בשנת 2009 מערכת היחסים שבין שרה לשושנה הייתה טובה מאוד. הדברים באו לידי ביטוי בין היתר בתצהיר המתנה מיום 14.5.06 שבו המנוחה מצהירה כי: "מתנה זו ניתנת כאות הוקרה לסיעוד הנפשי והפיזי שניתן ויינתן לי ע"י מקבלי המתנה, אשר מתייחסים אליי כאם ואשר דואגים וידאגו לכל צרכי עד אחרית ימיי". גם התובע העיד כי בשנים 2003-2006 היחסים בין המנוחה לנתבעים היו טובים וכי שושנה הייתה "מביאה לה אוכל ומסדרת לה תורים ובדיקות" (עמ' 28 שורות 15-16).
27. גם עו"ד מזור העיד כי: "שושנה הייתה יד ימינה, עם בעיות רפואיות לתאם רופאים, ללכת למוסדות של המדינה. הקשר ביניהם היה חזק מאוד...האמון ביניהן היה אמון של כמו אם ובת" (עמ' 87 שורות 16-23)....הקשר ביניהן של עשרות שנים כמו קשר בין אם לבת ולא היה שום צל של חשש שאני צריך להגן עליה שבעתיד זה לא יימשך...היה אמון מלא ביניהן (עמ' 88 שורות 18-20)...היא מכירה אותה מגיל 17 יותר מ – 30 שנה, קשר אימהי (שם שורה 26)...שרה לא חששה לרגע ולא ביקשה שום תנאי...זו הייתה מתנה ללא תנאי בהסתמך על הקשר האמיץ ביניהם" (עמ' 89 שורות 4-7).
28. מר אברהם מסלואי שעבד כספר במספרה משנת 1998 ועד לינואר 2010 העיד ששושנה ליוותה את שרה בענייניה הרפואיים לאורך השנים ואף בישלה עבורה אוכל בתזונה המותאמת לה. לדבריו, שרה הסתייעה גם בניסים בכל הנוגע לתחזוקת ביתה, המספרה ורכבה ו"תמיד סייעו לה בכל מה שביקשה בשמחה" (סעיפים 7-8 לתצהירו). לטענתו, שרה ושושנה היו "כמו אם ובת" (עמ' 83 שורות 7-8) וכי: "ברור שהיא תיתן לשושנה שהייתה כמו משפחה שלה...בגלל מערכת היחסים היות ולא היו לשרה ילדים" (עמ' 84 שורת 10-14)... בכל בעיה שיש לה היא הייתה מתקשרת אליהם" (שם שורה 24). אף לאחר פיטוריו, המשיך מר מסלואי להיות בקשר עם הנתבעים וידע שהם ממשיכים לדאוג ולטפל בשרה.
29. ניסים העיד שהוא ושושנה ביקרו את שרה בבית חולים כשהיא אושפזה בשנת 2017 כמה פעמים ופעם אחת הם פגשו שם את אשתו של התובע (עמ' 111 שורות 2-10). לדבריו, במהלך השנים הם התקשרו לשרה ושאלו בשלומה "וגם אני הייתי קופץ לראות אותה אם משהו לא היה בסדר אצלה" (עמ' 112 שורות 6-7). לטענתו, התובע הנחה את המטפלת לא לאפשר את כניסתם לביתה של שרה ו"גם כמה פעמים הגעתי והמטפלת לא פתחה לי את הדלת" (שם שורות 9-10).
30. הנתבעים צירפו סרטון וידאו מחודש דצמבר 2021 שבו שרה מברכת את שושנה לרגל יום הולדתה השבעים והיא מאחלת לה "הכול, כל טוב בריאות וד"ש. הרבה בריאות עם הילדים והנכדים". באותו מועד ניסים הצטלם בביתה של המנוחה עם המנוחה והמטפלת. גם עובדה זו תומכת בכך שלמרות פיטוריה של שושנה ע"י שרה, שרה המשיכה להיות בקשר טוב עם הנתבעים.
31. הנתבעים צירפו פירוט שיחות יוצאות רבות מהטלפונים הניידים שלהם אל המנוחה בשנים 2015-2022 (נספח 17 לתיק המוצגים שצורף לתצהירי הנתבעים) והשיחות הרבות מלמדות שהיה ביניהם קשר במשך כל השנים אף לאחר פיטורי שושנה. הנתבעים אף צירפו עותקים מהודעות שהוחלפו בינם לבין אורן במהלך השנים 2018-2022 בכל הנוגע לעניינה הרפואיים של שרה (נספח 18 לתיק המוצגים). צורפו גם מסמכים מהשנים 2016 ואילך שמלמדים שניסים סייע למנוחה בעניינים הקשורים למכוניתה לרבות מכירתה (נספח 19 לתיק המוצגים) וכן צורפו מסמכים רפואיים גם מהשנים האחרונות לחיי המנוחה שהועברו לשושנה מקופת החולים בהיותה רשומה שם כאשת קשר של המנוחה (נספח 20 לתיק המוצגים). שושנה צירפה גם התכתבויות שערכה עם הרופא של המנוחה ד"ר צנטרוף משנת 2018 ואילך בכל הנוגע לבדיקות רפואיות עבור המנוחה וכן דיווחים על מצבה של המנוחה (נספח 27 לתיק המוצגים). הנתבעים אף סייעו למנוחה בקביעת התורים לביצוע חיסוני הקורונה והוגש צילום של פתק שניסים הניח בפתח דירת המנוחה ביום 10.8.21 עם פרטי המועד לחיסון הקורונה. ניסים גם טיפל בשנת 2019 במכירת רכבה של המנוחה וברכישת רכב עבורה.
32. ביום 19.10.22 שלח ניסים הודעה למטפלת ובה ציין שמיום 11.10.22 הם מנסים להתקשר לשרה למסור לה אודות תוצאות בדיקות רפואיות שהתקבלו ואולם היא אינה עונה והוא ביקש שתשוב אליו בהקדם האפשרי. המסמכים הנ"ל מוכיחים שהנתבעים היו בקשר עם המנוחה עד סמוך לפטירתה וסייעו לה בנושאים שונים, לרבות בנוגע להיבטים רפואיים שלה.
33. מתמליל שיחה שהתקיים בין שרה לשושנה ביום 30.7.22 שצילמה המטפלת עולה ששרה אמרה לשושנה "אני כועסת. לא רוצה את הטלפונים שלך...לא צריכים לדאוג לי. יש מי שדואג... מפריע לי שאתם מתקשרים אלי... את לא צריכה לבוא. אני לא אתן לך להיכנס... אני רוצה שקט. לא רוצה לשמוע לא שושנה, לא ניסים וזהו זה... לסגור לסגור". מכאן, שהמנוחה כעסה על שושנה. ברם, לא ברור מדוע אמרה המנוחה דברים אלו ובכל מקרה, לא הוכח שהנתבעים עשו לשרה משהו שפגע בה.
34. המטפלת העידה שבחודש אפריל 2022 הנתבעים הזמינו את המנוחה ליום הולדת של שושנה והיא סירבה להגיע (עמ' 7 שורות 17-19). בחקירתה, המטפלת הודתה שהיא תומכת בתביעת התובע, שהיא מסרה לו את הסרטון שצילמה את שרה מדברת עם שושנה והיא רצתה לעזור לו בתביעה (עמ' 18 שורות 18-31). למרות זאת, שושנה הגיעה לבקר את שרה והן הצטלמו יחד ביום 17.4.22 (עמ' 21 שורות 28-32) וגם קודם, בחודש אוקטובר 2021 (עמ' 22 שורות 1-3). המטפלת אישרה שהנתבעים היו מתקשרים לשרה ואולם לטענתה שרה לא רצתה לדבר איתם ברוב הפעמים (עמ' 22 שורות 7-8) והיא אישרה שלפעמים הם היו מביאים אוכל לביתה של שרה (שם שורה 10) וכשהתקשרו והציעו להביא לשרה אוכל, שרה אמרה להם שהיא לא זקוקה לכך, כי המטפלת שלה יודעת לבשל טוב (שם שורות 14-17).
35. אכן, התובע היה הדמות העיקרית שסייעה למנוחה מאז שהמנוחה פיטרה את שושנה ואף בנו אורן שגר בשכנות לשרה, סייע לה רבות (עמ' 14 שורות 15-18). הוא זה שהיה עמה בקשר רציף וסייע לה, גם בכל הקשור להשכרת דירתה, לקשר עם הדיירים, לשכירת דירה עבורה ברח' שמעוני בתל אביב, בכל הנוגע למטפלת שהועסקה משנת 2017 ואילך וכן בהיבטים רפואיים רבים. התובע אף סייע למנוחה בטיפול השוטף מול רואה החשבון של המספרה וכן במגעים מול רמ"י להסדרת דמי החכירה של המספרה.
36. אולם, לא ניתן לומר שהנתבעים התנערו מהמנוחה ולא סייעו לה. מהחומר שצורף על ידם עולה שעד סמוך לפטירת המנוחה, הנתבעים סייעו לה בנושאים הקשורים לטיפולים הרפואיים שלה ובמהלך השנים, אף לאחר שהמנוחה פיטרה את שושנה, הנתבעים עזרו למנוחה בדרכים שונות. הסיוע היה קטן יחסית לסיוע שהתובע ובנו העניקו למנוחה. המטפלת העידה שהנתבע "לא בא בצורה שבועית ובאופן קבוע אלא מתי שהוא רצה" (עמ' 23 שורות 1-2). ברם, המנוחה היא זו שגרמה למשבר ביחסים בעקבות פיטוריה את שושנה ואף מתמליל השיחה שהמטפלת הקליטה עולה שדווקא הנתבעים רצו להמשיך לתמוך בה ולבקר אותה והמנוחה היא זו שסירבה לכך ולא הייתה מעוניינת בקרבתם. יש לקחת בחשבון שהנתבעים גרים בפרדסיה ולא סמוך לביתה של שרה ולכן הביקורים שלהם אצלה היו הרבה יותר מצומצמים ואת הסיוע השוטף ביצעו התובע ובנו אורן.
37. סעיף 28 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 קובע כי: "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו". משהמנוחה החליטה לצמצם את הקשר עם הנתבעים ולוותר עליו, הרי שהיא לא יכולה לטעון שהנתבעים לא עמדו בתנאי. המנוחה גרמה לאי קיום התנאי ולכן היא לא יכולה להסתמך על אי קיומו. דברים אלו נאמרים למעלה מן הצורך, מאחר שכאמור לעיל, במקרה דנן לא מדובר במתנה על תנאי.
38. למרות שהתובע טוען שנודע לו שהדירה שייכת לנתבעים כבר בחודש ספטמבר 2018, (עמ' 34 שורה 11-13) והמנוחה העבירה לתובע את כל המסמכים עוד בשנת 2019 (עמ' 36 שורה 13), המנוחה בסיוע התובע הגישה את התביעה רק כעבור ארבע שנים, בסוף חודש אוגוסט 2022. עובדה זו מעוררת תמיהה ומלמדת שאף התובע לא סבר כנראה שיש עילה לביטול המתנה. סביר שאם המנוחה והתובע שהיה יד ימינה היו סבורים שיש עילה לבטל את המתנה מאחר שהנתבעים "גנבו לה את הדירה" (דברי אורן בעמ' 46 שורות 4-7), הם לא היו ממתינים זמן כה רב עד ששרה תגיע לגיל 92 ומגישים את התביעה בשיהוי כה רב. הסברי התובע כי עקב בעיות רפואיות שהתגלו אצלו חל עיכוב בהגשת התביעה, לא היו משכנעים (עמ' 29 שורות 14-20 ועמ' 33 שורות 23-24). זאת, במיוחד שהתובע אישר שבשנים 2019-2020 הוא התייצב לישיבות הנהלה של איגוד הכדור עף שהיה חבר בה, טס הרבה לחו"ל (עמ' 35 שורות 14-19) והעיד ש"היה לי עו"ד שעשה את רוב העבודה" (שם שורה 29).
39. בחקירתו, התובע אישר שהמנוחה כלל לא קראה את התביעה ואף את התצהיר שצורף לבקשה לפטור מאגרה (עמ' 38 שורות 15-18) ומאחר שהמנוחה נפטרה כחודש וחצי לאחר שהתביעה הוגשה "לא הספקנו לשבת אתה ולסגור אתה את כל הנושאים" (עמ' 39 שורה 16). הרופאה הגריאטרית ד"ר תמרה סירוטין שבדקה את המנוחה ביום 30.9.22 לפי בקשת ב"כ התובע, העידה שהמנוחה אמרה לה שהיא לא יודעת קרוא וכתוב בעברית (עמ' 57 שורות 1-14). מאחר שכעולה מהסרטון של עריכת צוואת 2009 עולה בבירור שהמנוחה ידעה קרוא וכתוב בעברית, מסתבר שבמועד הגשת התביעה מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה כבר ירוד מאוד. ד"ר סירוטין ציינה שתוצאת בדיקת המיני מנטל שערכה למנוחה היה 16/30 ולכן מסתבר שבאותה עת, מצבה הקוגנטיבי לא היה טוב, על אף קביעותיה של ד"ר סירוטין. העובדה שהתביעה הוגשה רק בערוב ימיה של שרה כשהיא כבר במצב קוגניטיבי ירוד, מחלישה אף היא את טענות התובע. אם המנוחה באמת רצתה לבטל את המתנה, מדוע התובע שהעיד שיזם את הגשת התביעה, הגיש אותה רק כשהיא כבר לא הייתה כשירה ולא ניתן היה לקבל ממנה גרסה ולחקור אותה? יודגש שרואה החשבון של שרה שזומן ע"י התובע העיד שהמנוחה "בוודאי ידעה לקרוא עברית. היא ידעה גם לכתוב בעברית. את השיקים היא כתבה לי בעברית" (עמ' 62 שורות 13-14). גם עו"ד כהן שערך את צוואת 2009 והעיד מטעם התובע ציין בעדותו כי המנוחה "קראה את הצוואה והבינה על מה היא חותמת" (עמ' 64 שורה 7) והמנוחה כתבה לו הערות בכתב ידה על טיוטת הצוואה שהכין עבורה (שם שורה 14 ומוצג נ/4). אף מר סבולסקו רדו שהעיד אף הוא מטעם התובע ציין בחקירתו ששרה ידעה לקרוא עברית והוא ערך עמה הסכם שכירות ביחס למספרה ו"שרה ידעה בדיוק על מה היא חתמה" (עמ' 73 שורה 13). גם מר מסלואי העיד ש"שרה ידעה לקרוא ולכתוב עברית" (עמ' 85 שורה 8) והדבר מלמד שכשהמנוחה אמרה לד"ר סירוטין שהיא לא יודעת קרוא וכתוב בעברית, מצבה היה כבר רעוע. העובדה שהנתבעים שוחחו עם שרה לאחר הגשת התביעה, לא מלמדת שהיא הייתה כשירה לביצוע פעולות משפטיות.
40. סיכומו של דבר: לא הוכח שנפל פגם כלשהו בגמירות הדעת של המנוחה כשחתמה על תצהיר המתנה ולא הוכח שהיא לא הבינה את משמעות המסמכים עליהם חתמה. לא הייתה כוונה להורשה לאחר מותה בניגוד לסעיף 8 לחוק הירושה והמתנה ניתנה ללא כל תנאי. אף אם הסכם המתנה כלל תנאי לפיו הנתבעים ימשיכו לטפל במנוחה, הם לא הפרו את התנאי. לפיכך, דין התביעה להידחות.