כך אף התיאוריה שמציג התובע בסיכומיו כי לאחר ש"ספיר" נתנה "דרור ללשונה" בשיחה עם התחקירנית של פוליטיקלי, היא פנתה ל"דנה" שתגבה אותה מול התחקירנית - וכי "דנה" בשיחה עם התחקירנית "המציאה המצאות" אחרי ששמעה את הפרטים מ"ספיר" רק כדי לגבות אותה - היא ספקולציה שאין לה כל עיגון בחומר הראיות.
המתלוננות התייצבו בבית המשפט, שמונה שנים אחרי האירועים, אף על פי שלא היו מחויבות לעשות זאת, נחקרו ממושכות וענו בצורה משכנעת ומעוררת אמון, על אף הקושי הנלווה להתייצב לחקירה בבית המשפט בכלל, ובעדות הקשורה לתלונות על הטרדות מיניות בפרט. כפי שהעידה "דנה" בחקירתה הנגדית: "אני לקחתי יום חופש מהעבודה שלי כדי לבוא ולהגן על מה שקרה לפני 8 שנים [...] גם עכשיו לא נעים לי, אם זה לא ברור" (עמ' 275, 3-1). בנסיבות מקרה זה, העדר המניע, לצד העדות המשכנעת כעבור שנים, תומכים אפוא במסקנה כי המתלוננות הן דוברות אמת.
ו(3) "אני מאונן על הקיר" - כותרת הקטע העוסק בתובע
- הפסיקה עמדה על כך שלכותרת שבה נעשה שימוש יש מעמד מיוחד, ויש מקרים שבהם ראוי לבחון את הכותרת בנפרד מגוף הכתבה. זאת, לנוכח מיקומה בראש הפרסום, גודל האותיות והדגשתן, ומכיוון שלעיתים הקוראים מדלגים על הכתבה וקוראים את הכותרת בלבד. ו"אם נוצר רושם מסוים בתחילתה של כתבה, הוא לא יימחק על נקלה על-ידי דברים אחרים המופיעים בהמשכה" (עניין חברת החשמל, 354). על ייחודיותה ומעמדה של הכותרת, שהיא לעיתים כ"חי הנושא את עצמו" שראוי כי במקרים מסוימים תבחן במנותק מגוף הכתבה ראו: ערעור אזרחי 5653/98 פלוס נ' דינה, פ"ד נה(5) 865, 876 (2001); אורי שנהר דיני לשון הרע 213 (מהדורה שנייה התשפ"ד-2024)).
- בעניין ערעור אזרחי דיין, השווה המשנה לנשיאה כב' השופט א' ריבלין בין קדימון ("פרומו") לכותרת המופיעה בראש כתבה בעיתון, ועמד על מאפייניה הייחודיים:
קוראים רבים קוראים קריאה סלקטיבית - מדלגים על הכתבות עצמן וקוראים רק את הכותרות העיקריות בעיתון. טעם נוסף קיים במקום שבו הכותרת יוצרת רושם שונה מהרושם הנלווה לכתבה, שאז, לעיתים, אף אם הכתבה מציגה תמונה מאוזנת - לא יהיה די בכך כדי לשנות את הרושם הראשוני שיצרה הכותרת. אם כך לעניין כותרת המופיעה בצמוד לגוף הכתבה - קל וחומר לעניין הפרומו, המשודר במנותק מתוכן הכתבה, וצופים רבים ראו רק אותו (ערעור אזרחי דיין, עמ' 466, האסמכתאות הוסרו).