ח(1) התשתית הנורמטיבית
- הגנות תום הלב, המנויות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, נועדו לחול במקרים שבהם קיים אינטרס ציבורי המצדיק הגנה למפרסם גם בביטויים שאינם אמת (שנהר, 449) לצורך העמדת הגנת תום הלב, על המפרסם להוכיח כי הפרסום נעשה על ידו בתום לב וכן כי אחת הנסיבות המפורטות בחוק מתקיימת.
- סעיף 15(2) לחוק מקנה הגנה לאדם שעשה פרסום בתום לב בנסיבות שבהן "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". בית המשפט העליון הכיר בהוראה זו כמקימה "הגנת עיתונאות אחראית" שהיא הגנה שפותחה בפסיקה (עניין דיון נוסף אזרחי דיין). נקבע כי לאור החשיבות שיש לחופש הביטוי ולקיומה של עיתונות חוקרת ועצמאית בחברה דמוקרטית "ראוי להבטיח את התקיימותה של עבודה עיתונאית אחראית על מנת שפרסומים בעלי ערך רב לציבור יראו אור. דברים אלה נכונים אף מקום שמדובר בפרסום שלא הוכחה אמיתותו באופן שיזכה את המפרסם בהגנת אמת הפרסום" (עניין דיון נוסף אזרחי דיין, 725). על המעמד המיוחד של אמצעי התקשורת בדיני לשון הרע ראו: שנהר, 105)
- בית המשפט העליון עמד על החשש בהרתעת יתר שתוביל ל"אפקט מצנן" ולכך שלא יפורסמו פרסומים עיתונאים נכונים ובעלי חשיבות ציבורית. עוד עמד בית המשפט העליון על כך ש"גם מפרסם שפעל באופן אחראי וזהיר, עשוי לגלות לאחר הפרסום ובדיעבד, כי נפלה טעות בידו וכי הפרסום למעשה אינו בגדר אמת" וכי "בהיעדר הגנה מפני אחריות בגין לשון הרע, עשוי מפרסם סביר ורציונלי להגיע למסקנה שפרסומו של מידע שאמיתותו לא קיבלה גושפנקה משפטית, מהווה סיכון שאין הוא מוכן ליטול על עצמו. זאת גם אם המידע נבדק באופן זהיר ושקול" (שם, 726-725). בהתאם, נקבע שהמפרסם יזכה להגנה אם פעל באופן זהיר ואחראי, גם אם בדיעבד יתברר שהפרסום אינו בגדר אמת.
- בעניין ערעור אזרחי דיין עמד כב' השופט ע' פוגלמן (כתוארו אז) על שורת מבחנים לא ממצים לבחינת תחולת ההגנה (שאומצו בדיון הנוסף - עמ' 738). תוך שנקבע כי הבחינה תעשה על רקע הנסיבות הפרטניות של כל מקרה וכי יש לבחון את פעולות המפרסם, ואת אופן פרסום הידיעה לציבור הרחב.
בכל הנוגע לפעולות המפרסם קודם לפרסום נקבע כי יש לתת את הדעת לפרמטרים הבאים: האם המפרסם הסתמך על מקורות ומידע מהימנים ורציניים. ככל שמדובר במקורות רבים יותר, ובלתי תלויים האחד במשנהו, תגבר אמינות המצג העולה מהם; האם המפרסם נקט אמצעים סבירים כדי לאמת ולברר את העובדות שבפרסום - במסגרת פרמטר זה יש לבחון אם המפרסם ביקש תגובה מוקדמת טרם הפרסום ממי שעלול להיפגע ממנו, מתוך הנחה שיש בידיו מידע שעשוי לאשש או לסתור את הפרסום; אם למפרסם אמונה סובייקטיבית בדבר נכונות ואמיתות הפרסום ואמונה בדבר חובת הפרסום (ערעור אזרחי דיין, 492-491).