אם כן, הרי שככלל על בית המשפט להיזהר שלא להחליף את שיקול הדעת של העורך, בשיקול דעתו. כאשר הכותרת שנבחרה על ידי העורך, היא זו שעומדת לבחינה, יש לתת משקל למאפיינה המיוחדים - הכותרת, מטבעה, נועדה למשוך את העין וליצור עניין אצל הקוראים והיא מנוסחת כמעין "שורת מחץ" בתחילת הכתבה. מאפיינים אלו, תומכים בהענקת מרחב אוטונומיה לבחירה של העורך ולסגנונו. אני ערה לכך שקיים חשש כי הכותרת "תצבע" את הכתבה כולה, ועלולה לקבע את הקורא במהלך הקריאה, אולם לאור מאפייניה ניתן לשער שהקורא הסביר יקרא את הכותרת קריאה זהירה תחת הנחה שהיא מבקשת לתת "צבע" וליצור עניין.
- בנסיבות מקרה זה כותרת המשנה שנבחרה אכן מושכת את העין וסגנונה בוטה - אולם היא ממוקמת באמצע הכתבה כולה, וקריאת הכתבה מעניקה לה את הקשר הדברים המלא. כמו כן, מאחר ששמו של התובע לא מופיע בכותרת המשנה ולא מוזכר לפני כן, הרי שמי שקרא את כותרת המשנה בלבד ולא המשיך לגוף הקטע - לא ייחשף לכך שהכותרת מיוחסת לתובע; לעומת זאת, הקורא שהמשיך בקריאת הקטע שצמוד לכותרת המשנה, ועוסק בתובע - קיבל את התמונה המלאה ואת ההקשר שבו נאמר המשפט שמופיע בכותרת. אמנם, יש להיזהר ולהקפיד שהמוטיבציה ליצור עניין ולמשוך קוראים לא תגרום לעורך לבחור כותרת שעוברת את קו הגבול שבין "צבע" ל"בדיה גמורה". אולם בנסיבות מקרה זה - גם אם ניתן היה להסתפק בכותרת אחרת "אין מדובר בעריכה זדונית ומניפולטיבית, והדברים נופלים בגדר "מרווח הנשימה" שיש להותיר לעורך, ללא התערבות בית המשפט" (עניין ערעור אזרחי דיין, 519).
- לסיכום חלק זה, עומדת לנתבעות 3-1 הגנת "תום הלב" אף בגין הכותרת.
- בכתב התביעה הלין התובע אף על פרסומים שפרסמה הנתבעת 2 ב"פייסבוק"
וב"טוויטר". הואיל והוא לא טען בעניינן זה בסיכומיו, הרי שניתן ללמוד כי זנח טענותיו בעניין זה - ומשכך איני דנה בהן. - לסיכום חלק זה: התביעה כנגד הנתבעות 3-1, נדחית.
ט. סיקור ושיתוף הכתבה על ידי אחרים
- הכתבה עוררה עם פרסומה שיח ציבורי, וזכתה לסיקור ולשיתוף על ידי אחרים - חלקם בכלי תקשורת וחלקם ברשתות החברתיות (דוגמאות לכך צורפו כמוצג 10 למוצגי הנתבע 6). במסגרת תובענה זו עותר התובע בשל "אייטם" ששודר בתכנית "לפני החדשות" בערוץ 13 ודן בכתבה, במסגרתו רואיינה באולפן הנתבעת 2, עורכת פוליטיקלי, ושודר ראיון בטשטוש פנים עם המתלוננת "דנה"; ובעניין ציוצים של חיים לוינסון ב"טוויטר", שכללו אף שיתוף של החלק בכתבה בפוליטיקלי שעסק בתובע ושיתוף של ה"אייטם" ששודר בערוץ 13.
- בטרם אנתח את הפרסומים עצמם, אדרש לתשתית הנורמטיבית ביחס לשיתוף וחזרה על פרסומים קודמים. סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע מאפשר להתחשב ולהקל בפסיקת הפיצוי במקרה שבו לשון הרע היא חזרה על ביטוי קודם. מסעיף זה נלמד כי חזרה על לשון הרע, או ציטוט דברי אדם אחר, שהם ביטוי דיבה, אין בהם, כשלעצמם, להעניק חסינות או הגנה למפרסם. ואכן, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי "מפרסם החוזר על דברי זולתו לא יוכל בדרך כלל ליהנות מהגנת אמת הפרסום באמצעות הטענה שהאדם שאותו ציטט אמר את הדברים. הסיבה לכך היא שהאדם הסביר יסיק לרוב מפרסום החוזר על לשון הרע שאמר אדם אחר, כי הדברים עצמם היו אמת" (עניין חמדני, פסקה 120). לצד זאת נקבע כי "כאשר עצם אמירת הדברים המשמיצים מהווה עובדה חשובה בפני עצמה, והפרסום החוזר אינו מאמת את הדברים ואינו מוסיף להם נופך של אמינות אלא מציגם כטענה גרידא של אדם מסוים, עשוי בית-המשפט להסתפק בהוכחת העובדה שהדברים אכן נאמרו" (תיק אזרחי (מחוזי ב"ש) 7129/99 שמש נ' שמעון, פסקה 11 (10.10.2004); עניין חמדני, פסקה 120; תיק אזרחי (שלום ת"א) קופמן נ' שאול, פסקאות 18-17 (25.7.2010); תיק אזרחי (שלום ב"י) 10872-11-20 גלילי נ' YNET, פסקה 40 (28.6.2022)).
- סוגיית הפרסום החוזר הופכת רלבנטית יותר ויותר לנוכח ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפיינות את ימינו והמציאות מלמדת כי ביטויים רבים זוכים לסיקור חוזר ולשיתוף נוסף, במהירות ובהיקף נרחב. מגמות אלו מעוררות שאלות כבדות משקל ומציבות אתגרים ביישום חוק איסור לשון הרע ש"נחקק בישראל בימים שבהם חלק גדול מאמצעי התקשורת שהשימוש בהם כיום הוא השכיח ביותר, כלל לא היו בנמצא" (רשות ערעור אזרחי 1239/19 שאול נ' חברת ניידלי תקשורת בע"מ, פסקה 8 (8.1.2020) (להלן: עניין שאול).
- בעניין שאול, שעסק בפרסום חוזר ברשתות חברתיות, קבע בית המשפט העליון כי פעולת ה"שיתוף" תיחשב פרסום עצמאי לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. לצד זאת, עמד בית המשפט העליון על הסתייגויות וחששות שמעוררת ההכרה כאמור (חשש ל"תביעה בררנית"; חשש מפני "תביעות השתקה" ו"אפקט מצנן"; חשש מפני הצפת בתי המשפט וריבוי הליכים משפטיים). לאור זאת, נקבע כי יש לפרש פרשנות תכליתית את ההגנות הקבועות בחוק "בשים לב לחשיבות שבקיום מרחב אינטרנטי פתוח שבו משתמשים יכולים לממש את זכותם לחופש הביטוי" (שם, פסקה 55 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז). בית המשפט בפסק דינו פירט מנגנונים נוספים שיסייעו במלאכת האיזון - הן שימוש בכלים דיונים (כמו סילוק על הסף מחשש לשימוש לרעה בהליך המשפטי) הן בהקלות בפסיקת פיצויים (שם, פסקאות 64-53). וכך סוכמו הדברים (בפסקה 65):