בהמשך נכתב:
אני יכולה להגיד שדווקא מכיוון שמדובר באבנר ולאור מה שנחשף שעשו לו בגל"צ התלבטנו רבות בנושא, היינו זהירות במיוחד וכך גם הצגנו את הדברים. אנחנו גם באמת האמנו ששמו לא יהיה זה שיעשה כותרות אבל חוסר היכולת להתמודד עם מה שנשים מספרות עליו מובילה לזה שעכשיו כולנו רבות דווקא על הפסקה האחת שעוסקת בו.
בתגובה לציוץ שפרסם התובע בטוויטר כתבה הנתבעת 3 כך:
אתה מדבר מחר בפאנל על תביעות השתקה והשפעתן על העיתונות, נכון? אני מבינה שהביאו אותך בתוך הצד של הבעד.
ג. כתבי הטענות
ג(1) כתב התביעה
- בכתב התביעה נטען כי בכתבה בפוליטיקלי פורסמו דברי בלע שקריים אודות התובע המייחסים לו התנהגות של מטריד מיני סדרתי כלפי שתי חיילות צעירות שעבדו עִמו. עוד נטען שהוא הוצג כסוטה מין, כמי שהתנהגותו כללה נגיעות מיניות בלתי פוסקות, הטרדות מילוליות והשמעת ביטויים מיניים בוטים. נטען כי החיילות שצוטטו בעילום שם הפליגו בתיאורים דמיוניים ושקריים אודותיו, ותוך שיוחסה לו חוסר הבנה של הפסול במעשיו. נטען כי מדובר בסיפור מרושע שנבדק ולא נמצא בו ממש וכי שמו נכלל בכתבה אף על פי שלא היה צורך בכך.
עוד נטען כי הנתבעות 1-3 התעלמו מהכחשתו הגורפת של התובע שנמסרה להן מראש, בחרו לפרסם את הדברים משיקולים של תאוות פרסום וקידום אג'נדה, אף על פי שהתלונות נבדקו בעבר ונשללו. נטען כי הדברים הוצגו בכתבה באופן חד צדדי, תוך התעלמות מהאפשרות שגרסת התובע היא האמת ודברי החיילות הן עורבא פרח.
נטען כי הנתבעת 3, בפרסומים שעשתה ברשתות החברתיות, גיבתה את דברי הדיבה שפורסמו נגדו בכתבה, ייחסה לו התנהגויות לא לו, במטרה לפגוע בתובע, לבזות אותו ולעשות אותו ללעג וכי היא הפכה את התובע ל"דוגמה" מכוערת בשביל לקשט כתבה מרושלת על "שיטה" וכפועל יוצא הרשתה לעצמה לשפוך את דמו של התובע.
- אשר לפרסום בערוץ 13 - נטען כי חזרו בו על השקרים שפורסמו בכתבה בפוליטיקלי, מבלי לבדוק כלל את העובדות והוסיפו שקרים כמו הצגתו כ"טורף מיני". עוד נטען כי הנתבעים 4 ו-5 שידרו את הריאיון עם "דנה" אף על פי שידעו או היה עליהם לדעת שיש סימני שאלה לגבי מהימנותה. נטען כי הדברים שפורסמו בערוץ 13 חמורים אף יותר מהדברים שפורסמו במסגרת הכתבה, וכי למרות שהכתבה עסקה במספר אירועים שונים, בערוץ 13 התמקדו רק בו, ובכך הועצמה הפגיעה בו, שכן הצופה הסביר מבין את הדברים שנאמרו בכללותם כמיוחסים לו.
- נטען כי הפרסומים בפוליטיקלי ובערוץ 13 אינם אמת, כי הם נעשו בחוסר תום לב ותוך סטייה והתעלמות מכל נורמה עיתונאית בסיסית, תוך שמוצגת תמונה מעוותת אודות התובע מבלי שניתנה לו הזדמנות הוגנת להתייחס לטענות נגדו. נטען כי הנתבעים התעלמו מכך שבאותה תקופה הופעלו לחצים פוליטיים כבדים לגרום לסילוק התובע מגלי צה"ל.
- ביחס לנתבע 6, נטען כי הוא פרסם ברשתות החברתיות את הטענות השקריות שפורסמו בפוליטיקלי ובערוץ 13, ורמס בזדון את שמו הטוב של התובע, מבלי לבדוק את הדברים או להציג אותם באופן הוגן, תוך שהפרסומים נטפו ארס, רעל, שטנה, בוז ולעג לתובע.
- נטען כי הפרסומים כולם גרמו לתובע נזק חמור, לשמו הטוב, למשלח ידו ולמקצועו כעיתונאי חוקר. כן נטען כי הפרסומים פוגעים ומבזים אותו לעיני כל, וגבו ממנו מחיר נפשי, משפחתי, כספי ומקצועי כבד ללא עוול בכפו.
ג(2) כתב הגנה - פוליטיקלי
- בכתב ההגנה טוענות הנתבעות 3-1 כי התחקיר מבוסס על עבודה עיתונאית קפדנית שנעשתה במשך יותר משנה והוא מתמקד בהתנהלות הלקויה של גלי צה"ל בנוגע להטרדות מיניות. נטען כי החלק שעוסק בתובע אינו עומד במרכז הכתבה. הוא מציג את האירועים שאירעו מנקודת מבטן של שתי חיילות צעירות ששירתו לצידו של התובע בצורה אחראית, כמו שסופר על ידן ומתמקד בהתנהלות הלקויה של גל"צ בטיפול בפרשה.
- עוד נטען שהתחקיר חוסה תחת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק. כי החלק שמובא בכתבה ביחס לתובע מבוסס על עדויות ישירות של שתי חיילות שסבלו ממעשיו וכי בניגוד לטענות התובע המעשים הנטענים לא התבררו ולא ניתנה הכרעה כלשהי לגביהם בשל בחירתן של החיילות שלא להגיש תלונה רשמית.
- לטענת הנתבעות 3-1 התחקיר חוסה גם תחת הגנות תום הלב: הגנת סעיף 15(2) לחוק שלפיה מתוקף תפקידן מוטלת עליהן חובה מוסרית וחברתית לפרסם את הדברים ("הגנת עיתונאות אחראית") והגנת סעיף 15(3) לחוק מכיוון שהפרסום נעשה לשם הגנה על עניין של מי שהנתבעות מעוניינות בהן עניין אישי כשר. נטען גם כי ככל שיקבע שהפרסום או מקצתו מהווה הבעת דעה, אז קמה גם הגנת סעיף 15(4) לחוק שכן הפרסומים מבטאים הבעת דעה על התנהגותו של התובע בהיותו בתפקיד ציבורי, בשיח ציבורי או בקשר לעניין ציבורי.
- נטען כי נערכה פנייה לתובע טרם הפרסום. בתשובתו הוא לא טען שהזמן שניתן לו לתגובה קצר מידי ולא ביקש שהות נוספת. התובע בחר לא למסור תגובה מפורטת ועניינית אלא הכחיש באופן גורף את הטענות בעניינו ואיים בתביעה. אשר לטענה בדבר לחצים פוליטיים, נטען כי ככל שיש בכך ממש, הם אינם קשורים לטענות החמורות שהעלו המתלוננות נגד התובע על התנהגותו המהווה הטרדה מינית. נטען שיש יסוד להניח שהתובע יודע כי מה שפורסם הוא אמת, וזו הסיבה שהוא לא תבע את שתי החיילות שהתראיינו על דבריהן, למרות שזהותן ידועה לו ולמרות שאיים ברשתות החברתיות שיתבע אותן.
- אשר לפרסומים של הנתבעת 3 ברשות החברתיות, נטען כי הם אינם עולים כדי לשון הרע ונכתבו במסגרת דיון שהתעורר בעקבות התחקיר. נטען כי במענה לפרסום דברי ביקורת על הכתבה מצד ידידתו של התובע, בירנית גורן, הגיבה הנתבעת 3 לדברים והביעה עמדה המגנה את תופעת ציפוף השורות מתוך קולגיאליות. עוד הדגישה הנתבעת 3 כי התובע אינו עומד בלב הכתבה, אלא הוא אחד מבין מספר עיתונאים שמוזכרים בכתבה וכי עמדתו האגרסיבית היא זו שגורמת להעצמת העיסוק בו.
- נטען כי התחקיר לא גרם לתובע כל נזק, כי הוא בעצמו טען כי המוסדות שהעסיקו אותו לא התייחסו ברצינות לפרסום וכי הובע בו אמון מלא.
ג(3) כתב הגנה - ערוץ 13
- כתבת התחקיר שפורסמה בפולטיקלי עסקה בתרבות הארגונית הקלוקלת של גלי צה"ל, בטיפול לקוי בתלונת על הטרדות מיניות, באוזלת יד ולעיתים תוך חשיפת זהות מתלוננות בניגוד לרצונן. בכתבה פורסמו גם עדויות של שתי חיילות ביחס להתנהלות פסולה של התובע. הנתבעת 4 לא פרסמה כתבת תחקיר אלא שידרה "אייטם" על כתבת התחקיר בתכנית "לפני החדשות" שכלל ריאיון עם אחת מהחיילות שהתלוננו ועם הנתבעת 2 (שלא נתבעה בעצמה בגין הריאיון בערוץ 13). מדובר בפרסום "פולו-אפ" מובהק בעקבות כתבת התחקיר שהכתה גלים. בעקבות התחקיר כתבות שונות עלו באתרים שונים.
- הריאיון לא כלל טענות חדשות שלא נאמרו קודם לכן בכתבת התחקיר, הוא לא קבע קביעה אובייקטיבית לגבי התובע, וכל שנאמר בו היה על ידי הנתבעת 2 ואחת מהמתלוננות ששיתפה בתחושות הקשות שלה ביחס לתובע ואת אכזבתה מהאופן שבו טופלו התלונות בזמן אמת. הביטוי: "טורף" נאמר על ידי המתלוננת, כמי שהביעה דעתה ושיתפה ביחס לחוויה שעברה בעבודתה המשותפת עם התובע. הנתבעים 4 ו-5 פעלו בהתאם לחובתם המקצועית בפרסום.
- לתובע ניתנה אפשרות להגיב, אך הוא בחר להגיב באופן סתמי ולאקוני בלבד, בלי לפרט מהן הטענות השקריות כביכול וכיצד הופרכו. עמדתו של התובע ולפיה אסור לערוך דיווחי "פולו-אפ" ולראיין במסגרתם את מושאי הפרסום המקורי, חותרת תחת יסודות חופש הביטוי. התביעה מהווה ניסיון להשתיק כל דיון בפרשה ומהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי.
- נטען כי הדברים שפורסמו הם אמת והיה עניין ציבורי בפרסומם ועומדת לנתבעים 4 ו-5 הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק. אם חל אי דיוק כלשהו, היה זה פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.
- לטענת הנתבעים 4 ו-5 הפרסומים חוסים גם תחת הגנות תום הלב ובכלל זה הם פעלו לפי סטנדרט של "עיתונאות אחראית" לפי סעיף 15(2) לחוק. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו התובע הוא עיתונאי הידוע בפרסומיו בנושא התעמרות של בעלי תפקידים בכירים כלפי כפופים במקומות עבודה. הדברים פורסמו בתום לב לשם הגנה על עניין אישי כשר של המתלוננות לפי סעיף 15(3) לחוק. לנתבעים קמה גם הגנת סעיף 15(4) לחוק שכן הפרסומים מבטאים הבעת דעה על התנהגותו של התובע בקשר לעניין ציבורי. לטענת הנתבעים קמה אף ההגנה שבסעיף 15(6) לחוק ועומדת להם חזקת תום הלב לפי החוק.
ג(4) כתב הגנה - לוינסון
- לטענת הנתבע 6, ברקע ה"ציוצים" מושא התביעה עומד סכסוך קודם בינו לבין התובע על רקע כתבה שפרסם התובע באתר האינטרנט "זמן ישראל" המייחסת לליסה פרץ, עורכת לשעבר של מוסף "גלריה" בעיתון "הארץ", מעשים של התעמרות בעבודה. לוינסון ביקר את הפרסום של התובע בעניינה של ליסה פרץ. התובע הגיב לכך בחריפות ופרסם אמירות קשות ודיבתיות נגד לוינסון.
- לטענת הנתבע 6 הוא לא פרסם "ציוץ" של גורם אנונימי או לא מבוסס אלא כתבת תחקיר של אתר עיתונאי שלא נחזה כי נעשתה כלאחר יד אלא לאחר בחינה ועבודה עיתונאית מקדימה. לא ברור מהן האמירות שמהוות דיבה המיוחסות לו והאמור בציוצים הוא לכל היותר בגדר הבעת דעה לגיטימית אודות כתבת תחקיר של גוף עיתונאי. נטען כי דעתו של הנתבע 6 לא הובעה בחלל ריק, אלא על רקע המחלוקת הקודמת ביניהם ואמירות קשות ופוגעניות של התובע כלפיו.
- ביחס ל"ציוץ" הראשון נטען כי הביטוי "מר התעמרות בעבודה" נובע מכך שהתובע מציג עצמו כמי שנלחם בתופעת ההתעמרות בעבודה, פרסם כתבות בנושא והרבה לעסוק בכך בחשבונו האישי ב"טוויטר". לכן, אין מדובר בלשון הרע אלא לכל היותר בהבעת דעה של הנתבע 6 על התובע.
- בהתייחס ל"ציוץ" השני נטען כי בתגובה במסגרת שרשרת ציוצים, שאל הנתבע את התובע אם הוא מתכוון להתפטר כמו ליסה פרץ שעבודתה בעיתון "הארץ" הסתיימה לאחר הכתבה שפרסם התובע בעניינה. לא מדובר בלשון הרע אלא בשאלה לגיטימית בפני עצמה, בוודאי על רקע ההאשמות שהתובע הטיח בלוינסון בפרסומים קודמים. לכל היותר מדובר בהבעת דעה מוגנת.
- בהתייחס ל"ציוץ" השלישי, נטען שמדובר בתגובה של לוינסון לתגובה של התובע בשרשור בטוויטר וכשהתובע איים כי יתבע אותו, השיב לוינסון כי ניתן להמציא את כתבי התביעה ישירות לבא כוחו. נטען שאין בכך כל לשון הרע, ובכל מקרה מדובר בפרסום מוגן, לרבות לפי סעיף 13 לחוק, שכן הפרסום נעשה בעניין הליך משפטי. אף ביחס ל"ציוצים" הרביעי והשישי בהם תהה התובע מתי תוגש התביעה, נטען שהם אינם עולים כדי לשון הרע.
- בהתייחס ל"ציוץ" החמישי, שפורסם במענה לפוסט שפרסמה ב"פייסבוק" בירנית גורן שהביעה תמיכה בתובע, טוען לוינסון כי באותו פוסט תקפה המחברת תקפה אותו בהתייחסה ל"קולגות בזויים". במענה לכך הוא השיב לה "יש מטרידים VIP" כשהכוונה הייתה לאופן שבו גיבתה בירנית גורן את התובע, בעוד שהיא לא הייתה נוהגת כך ביחס לאחרים.
- כאמור, לטענת לוינסון אין בפרסומים לשון הרע על התובע. לחילופין, וככל שיקבע כי פרסם לשון הרע עומדות לו ההגנות הבאות: אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק, תום הלב לפי סעיפים 15(2), 15(3), 15(4), 15(6), 15(10). בכל הנוגע לפרסומים שעסקו בהגשת התביעה עומדת לו גם הגנות סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק.
ג(5) כתב תשובה
- התובע הגיש כתב תשובה. נטען שם כי התלונה של המתלוננות (שלא הגישו תלונה רשמית) התייחסה להטרדה מילולית בלבד. לטענתו מדובר באי נוחות שחשו המתלוננות נוכח דברים שאמר התובע בנוכחותן ובנוכחות אנשים רבים נוספים בתגובה ספונטנית לאייטם גס ובלתי הולם ששודר בתכנית טלוויזיה עם ירון לונדון. לטענתו, בזמן אמת לא היה כל זכר לטענות החמורות שעלו בכתבה.
- לטענת התובע, לא היה כל צידוק לכלול אותו בכתבה מכיוון שבניגוד למקרים שסוקרו בכתבה, המקרה שלו נבדק, הגיע לדרגים הגבוהים ביותר, והוא אף הושעה לזמן קצר עד שהתברר שמדובר במהומה רבה על לא דבר.
- עוד טוען התובע שהנתבעות 3-1 פנו לקבלת תגובה שעות ספורות לפני הפרסום, לא הביאו בחשבון את ההכחשה הנחרצת שנמסרה להן מטעמו, ולא עצרו או ביצעו בירורים נוספים. נטען כי אין אמת בטענות הנתבעים 4 ו-5 כי עיקרי הפרשה פורסמו בעבר, כי הפנייה לקבלת תגובתו טרם הפרסום הייתה שקרית ומטעה, וכי הנתבעים 4 ו-5 עשו לו "סיכול ממוקד" בפרסום. אשר לנתבע 6 נטען כי הוא ניהל במשך ימים רבים "קמפיין הכפשה" לעגני ודיבתי נגד התובע ב"טוויטר" וכי אין רלוונטיות לפרסומים קודמים ברשת, כחלק ממלחמה שבה פתח הנתבע 6 נגד התובע.
ד. מהלך ההתדיינות
- ביום 27.12.2022 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה. באותו מועד התקיים דיון בבקשות שהוגשו במסגרת רשימת הבקשות, ועוגנה הסכמת הצדדים להעברת התצהירים של המתלוננות שהיו בידי הנתבעות 3-1 (לתובע ובא כוחו בלבד - הוסכם שלא יועברו לצדדים שלישיים); והעברת הראיונות שעסקו בתובע שערכו הנתבעות 3-1 טרם פרסום הכתבה.
- הצדדים הגישו ראיותיהם בתצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית של העדים הבאים: שלו עצמו; של גב' הדס שטייף; של גב' בירנית גורן, מי שממונה על התובע כעורכת של אתר החדשות "זמן ישראל"; של מר דוד ורטהיים ששימש בשנת 2016 כעורך מדור "וואלה בראנז'ה"; של גב' טניה פוליאק, ששירתה כממונת יוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) בגל"צ; של גב' נורית קנטי שעבדה עם התובע בגל"צ ומשמשת כיו"ר ארגון העיתונאים; ושל גב' לינוי בר-גפן.
- מטעם הנתבעות 3-1 הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעות 3-2 בעצמן, וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של שתי החיילות המתלוננות (תוך שהתבקש צו איסור פרסום על שמותיהן או על כל פרט מזהה אודותן). מטעם הנתבעים 4 ו-5 הוגשו תצהירי עדות של גב' נעם גולדברג יונגמן ששימשה כעורכת התכנית. מטעם הנתבע 6 הוגשו תצהיר שלו עצמו ותצהיר של מר הדר שיפר, ששימש בתקופה הרלוונטית כסגן ראש מחלקת החדשות בגל"צ.
- בהחלטה מיום 10.5.2023 הוריתי על איסור פרסום שמות המתלוננות ופרטים שעשויים להביא לזיהוין. בקשת התובע (שהוגשה במסגרת תשובתו לבקשה) לאסור גם את פרסום תוכן תצהירי המתלוננות נדחתה.
- ביום 8.6.2023 התקיים דיון קדם משפט מסכם לאחר הגשת התצהירים. בדיון נדונה בקשת הנתבעים 4 ו-5 למחיקת התצהיר של מר דוד ורטהיים בו נאמר כי הופעלו לחצים פוליטיים מצִדם של אילן ישועה וניר חפץ לפרסם באתר "וואלה" ידיעה נגד התובע בעניין התלונות על ההטרדות. בתום הדיון הודיע התובע שהוא מסכים למחיקת תצהירו של מר ורטהיים מהתיק.
- בדיון נדונה גם בקשת הנתבעים 4 ו-5 לקבלת מסמכים בצירוף תעודת עובד ציבור ממשרד הביטחון, בקשר להליך הבירור שנעשה בצה"ל ביחס לתלונות נגד התובע. נקבע כי לאחר שיתקבלו המסמכים התובע יהיה רשאי להגיש תצהיר עדות ראשית משלים מטעמו בהתייחס אליהם. בקשה לעיון חוזר שהגישה המדינה נדחתה ביום 22.12.2023.
- בימים 25.1.2024, 1.2.2024 ו-8.2.2024 התקיימו דיוני הוכחות בהקלטה. בדיון שהתקיים ביום 25.1.2024 העידו מטעמו של התובע: גב' טניה פוליאק, גב' נורית קנטי, גב' לינוי בר גפן, גב' הדס שטייף, וגב' בירנית גורן. בדיון שהתקיים ביום 1.2.2024 העיד התובע והעידו המתלוננות. בדיון שהתקיים ביום 8.2.2024 העידו: הנתבעים 2, 3, ו-6 וכן גב' נעם גולדברג יונגמן ומר הדר שיפר. למען הנוחות ההפניה אל דיוני ההוכחות תעשה כפרוטוקול 1, 2 ו-3 בהתאמה.
המתלוננות יכונו בפסק הדין בשמות הבדויים בהם נעשה שימוש בכתבה ("דנה" ו"ספיר").