בית משפט לענייני משפחה בתל אביב -יפו
ת"ע 57947-03-22 ס. ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'
ת"ע 57923-03-22 ס. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח'
בפני כב' השופטת גלי רון
התובעות: 1. א.ש.
2. ש. ס.
באמצעות ב"כ עו"ד מרדכי שפירא
ו/או עו"ד רינת קדמי
נגד
הנתבעות/המתנגדות:
1. מ. ס.
2. נ. ש.
3. ג. ק.
4. ל. ע.
באמצעות ב"כ עו"ד אפרת יוסים
פסק דין
1. פסק דין זה עניינו הכרעה בבקשת התובעות למתן צו קיום צוואה לצוואת אמן המנוחה, הגב' ש. ב. ז"ל, שתיקרא להלן: "המנוחה", מיום 23.10.2018 ובהתנגדות שהגישו הנתבעות לקיום צוואה זו.
2. עיקרי העובדות
2.1 המנוחה ילידת 1934, אלמנה מאז יום 28.4.2017.
2.2 המנוחה נפטרה ביום 10.9.2021, בהיותה בת 87.
2.3 למנוחה נולדו 3 בנות, כשבתה נ. (להלן: "נ.") נפטרה לפניה, ביום 22.7.2018, והותירה אחריה ארבע בנות.
2.4 התובעות, א.ש. (להלן: "א.ש.") וש.ס. (להלן: "ש.ס."), הינן בנותיה של המנוחה.
2.5 המתנגדות 1-4 הן ארבעת בנותיה של נ. ז"ל (להלן: "המתנגדות"). המתנגדות 1, 3 ו- 4 הן יורשותיה של נ. ז"ל, בהתאם לצו הירושה שניתן בעניינה ביום 20.9.2018.
2.6 המנוחה הותירה אחריה צוואה בעדים מיום 23.10.2018, שבה ציוותה את מלוא עיזבונה לשתי בנותיה התובעות, ובחלקים שווים ביניהן, תוך שקבעה כי אף אחד מלבדן לא יירש אותה (להלן: "הצוואה").
2.7 התובעות הגישו בקשה למתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 23.10.2018. המתנגדות מתנגדות לבקשת התובעות למתן צו לקיום הצוואה הנ"ל ומבקשות כי יינתן צו ירושה אחר המנוחה.
3. טענות המתנגדות כנגד הצוואה
3.1 המתנגדות טוענות כי אין לקיים את צוואת המנוחה מהנימוקים הבאים:
3.1.1 המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה.
3.1.2 התובעות לקחו חלק בעריכת הצוואה.
3.1.3 הצוואה נעשתה בשל השפעה בלתי הוגנת מצד התובעות.
3.1.4 הצוואה נערכה כתוצאה מטעות.
3.2 התובעות מכחישות את טענת המתנגדות וטוענות כי במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה צלולה, הבינה היטב את טיבה של צוואתה וכי הצוואה משקפת את רצונה האמיתי. כמו כן, התובעות טוענות כי לא הייתה להן כל מעורבות בעריכת צוואת המנוחה וכי לא נפלה כל טעות בצוואה.
3.3 נטל ההוכחה
3.3.1 צוואת המנוחה הינה צוואה בעדים, שנערכה בפני העדים מר תומר רוזנברג ועו"ד מעיין רוזנברג.
3.3.2 דרכי עריכתה של צוואה בעדים נקבעו Error! Hyperlink reference not valid. לError! Hyperlink reference not valid., התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), אשר קובע: "צוואה בעדים תהיה בכתב תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".
3.3.3 רק בסיכומי התשובה טענו המתנגדות לראשונה כי נפל פגם צורני בצוואת המנוחה, היות שלטענתן, העדים לצוואה אימתו את חתימתה של "ע. א" ולא את חתימת המנוחה, הגב' ש. ב. ז"ל. אולם, משעה שטענה זו נטענה לראשונה בסיכומי התשובה ובשים לב לכך שהעדים לחתימת הצוואה לא נשאלו, ולו שאלה אחת, על כך ע"י ב"כ המתנגדות, לא מצאתי להידרש לטענה כבושה זו. מכאן, שיש לראות בצוואה זו צוואה שלא נפל בה פגם צורני.
3.3.4 הואיל ויש לראות בצוואה – צוואה שלא נפל בה פגם צורני, הרי שחזקה שצוואת המנוחה תקפה ומשקפת את רצונה, כשנטל ההוכחה הוא על הטוענות כי יש לפסלה.
4. טענת המתנגדות בדבר אי כשירות המנוחה
4.1 טענת המתנגדות היא כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד שבו נערכה, בעוד שהתובעות טוענות כי במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה צלולה, הבינה היטב את טיבה של צוואתה וכי הצוואה משקפת את רצונה.
4.2 דיון
4.2.1 המתנגדות הציגו לבית המשפט מסמכים רפואיים שונים בעניינה של המנוחה, אולם לא הוצג מסמך המלמד לכאורה על אי כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה.
4.2.2 בית המשפט מינה את פרופ' פניג כמומחה מטעמו לצורך עריכת חוות דעת בעניין כשירות המנוחה. ביום 1.10.2023 הוגשה חוות דעת המומחה, שממנה עולה כי הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה במועד עריכת צוואתה עולה על הסבירות שלא הייתה כשירה. וכך מציין המומחה בחוות דעתו:
"להערכתי הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה קוגנטיבית לעריכת צוואה באוקטובר 2018 גבוהה מהסבירות שהייתה בלתי כשירה. מצבה הגופני הבסיסי באותה תקופה היה יציב, ללא תלות קיצונית בסביבה ללא מחלות שסיכנו את חייה ופגעו ביכולתה ובעצמאותה לערוך צוואה. אין אינדיקציה מהתיעוד הרפואי שהייתה תחת השפעה שפגעה ביכולתה לקבל החלטות עצמאיות בקשר לצוואתה".
4.2.3 פרופ' פניג נחקר ארוכות על ידי ב"כ המתנגדות ונשאל על גורמי סיכון שונים אשר היו עשויים לפגום בכשירות המנוחה. אולם, גם לאחר כל השאלות שנשאל, לא שינה פרופ' פניג ממסקנת חוות דעתו, וציין כי הוא מעריך את המנוחה כאישה שמסוגלת לקבל החלטות והמסוגלת לבחור בין אפשרויות, וזאת במדרג הגבוה. לעניין זה רא' דבריו בעמ' 28 לפרוט ש' 5 עד 10:
"עו"ד שפירא: פרופסור פניג, אז אם נסכם לאחר החקירה, מסקנתך לא משתנה וזאת לאור סריקת המסמכים הרפואיים הרבים שהונחו בפניך, תיעודים רבים וענפים, מסקנתך היא שהיא הייתה כשירה קוגניטיבית לערוך מסמך כמו צוואה, ב-2018.
העד, פרופ' פניג: כן".
4.2.4 ובהמשך, בעמ' 29 ש' 13 עד 15, ציין פרופ' פניג:
"... התיעוד הרפואי הגולמי אמרתי, לפחות לגבי התפקוד הקוגניטיבי שלה. אני באמת במדרג הגבוה, אני מעריך אותה כאישה שמסוגלת לקבל החלטות ומסוגלת לבחור בין אפשרויות".
4.2.5 ורא' גם דבריו של פרופ' פניג בעמ' 27 ש' 13 עד 31:
כב' הש' רון: אתה לא חוזר בך מחוות הדעת?
העד, פרופ' פניג: לא, זה בטח, לא, לא חוות הדעת, לגבי התפקוד הקוגניטיבי שלה, אני חושב שהתפקוד הקוגניטיבי שלה, למרות המינימנטל הזה שהיה 21 וזה, אני לא חושב שהיה פגום. אני חושב שתהליכי קבלת ההחלטות שלה, דווקא הדוגמאות האלה, מעידות על זה שהאישה הזאת, הייתה נתונה לבחור בין אופציות שונות והיא הבינה את האופציות שיש, מה זה דיור ומוגן ומה זה זה, בסוף היא משתנכעת, זה דווקא לזכותה. כנ"ל לגבי הנושא התרופתי. עכשיו, לגבי אישור נהיגה, עכשיו, או שזה באופן אוטומטי קופץ לשופט, לשופטת, לרופאת המשפחה ב-default שהנה, בן אדם בן 84 וצריך לחדש את הזה. או שלא. אבל היא, דווקא רופאת המשפחה, זאת אומרת, מהניסיון שלי, אנשים נדרשים פתאום, ברגע שכתוב שיש טיפול פסיכיאטרי, אז הם פונים, נגיד יש לי מקרה כזה, של איזה בחור צעיר שבגיל 10 נתנו לו איזה תרופה והיום, הוא רוצה להוציא רישיון אז אומרים לו 'תלך לפסיכיאטר'. בחור נורמטיבי, לא גון, אבל נורמטיבי ובדקתי אותו. אז אני יודע שברגע שכתוב טיפול פסיכיאטרי או זה, רופא המשפחה נדרש לעשות עוד איזה צעד ולעשות את ההערכה. אז היא כותבת 'אישור נהיגה מצב כללי טוב, כניסת אויר טובה', בסדר 'ללא חרחורים, לא נקלטו, בדיקה גופנית תקינה, דיון ותוכנית פעילות גופנית קבועה'. היא צריכה אבל, אם יש לה איזו הסתייגות היא צריכה להפנות אותו למומחה ולתת גם איזשהו,
כב' הש' רון: לפי מה שאתה ראית, לא הייתה הסתייגות?
העד, פרופ' פניג: לא. לא".
4.2.6 מהעדויות והראיות שהוצגו בפניי, עולה כי חודשים אחדים לפני עריכת צוואתה, ערכה המנוחה ייפויי כוח מתמשך (נספח 5 לתצהיר התובעות) וחתמה על הסכם דייר עם מגדלי הים התיכון (נספח 7 לתצהיר התובעות) ועל הסכם למכירת דירתה ברחוב עוזיאל 73 ברמת-גן (נספח 6 לתצהיר התובעות). ייפוי כוח המתמשך נערך ביום 8.2.2018 באמצעות עו"ד נ.ב., אשר אליו הופנתה המנוחה על ידי המתנגדת 1, הגב' מ. ס., הסכם הדייר עם מגדלי הים התיכון נחתם על ידי המנוחה ביום 25.3.2018 ואילו ההסכם למכירת דירת המנוחה נערך ביום 28.5.2018 באמצעות עו"ד מעיין רוזנברג.
4.2.7 המתנגדת 1, הגב' מ.ס., אישרה כי המנוחה ידעה על מה היא חותמת כאשר חתמה על ייפוי הכוח המתמשך. רא' עדותה בעמ' 70 ש' 32 עד עמ' 71 ש' 5:
"ש: אז את רוצה לומר שייפוי הכוח הבלתי חוזר, המתמשך, היא לא ידעה על מה היא חותמת?
ת: סבתא שלי חתמה על ייפוי כוח מתמשך,
ש: ידעה או לא ידעה?
ת: אני מניחה שהיא ידעה.
ש: חתמה על חוזה דירה, אז היא לא ידעה כלום?
ת: יכול להיות שידעה, אבל היא לא נכנסה לפרטים, לא העבירה, היא הגיעה לחתום. היא ידעה שהיא מוכרת את הדירה, את הפרטים, בספק".
4.2.8 כמו כן רא' עדותה של הגב' מ.ס. בעמ' 68 ש' 19 עד 34:
"ש: בוא נגיד ככה, בפברואר, עו"ד שאת הצגת לה, בפברואר 18', עו"ד נ.ב. שהוא עו"ד שאת הצגת אותו, שאת הבאת אותו, איש אמונך, החתים אותה על ייפוי כוח מתמשך. אני מניח שהיית מעורבת בתהליך הזה ולא ראית שהיא עברה בדיקה רפואית והוא החתים אותה, שהיא כשירה, יודעת על מה היא חותמת וזה מסמך מאוד מהותי שבן אדם עושה. אז לא הייתה לך בעיה עם זה אז.
ת: כשאנחנו טיפלנו, אני וש.ס. בנושא ייפוי הכוח המתמשך, זה היה לטובתה של סבתא שלי, מתוך אינטרס משותף לדאוג לטוב שלה, לרווחת החיים שלה וכל מה שצריך לטפל בו אם חס וחלילה יקרה משהו. אני לא תפקידי לבחון אם היא כשירה, או לא כשירה. זה באחריות של מי שהחתים אותה.
ש: אבל את מבחינתך הכרתך אותה, לא ראית, זיהית איזושהי בעיה שממליצה, שמחייבת את העניין הזה?
ת: אני בכלל, לא, אני בכלל, לא היה משהו שעמד נגד עיני בכלל. טובתה של סבתא שלי היה נגד עיני, בכל שלב בתהליך.
ש: אז לא ראית, לא היית מעורבת, לא ראית בעיניים,
ת: הייתי מעורבת בקישור של ש.ס., עם עו"ד נ.ב. שהוא מכר שלי. ידעתי שיש מישהו שיטפל היטב בדברים ובזה נגמר הסיפור".
4.2.9 אם אומנם הייתה הגב' מ.ס. סבורה כי המנוחה אינה כשירה לערוך מסמכים משפטיים, באותו מועד, אזי לא הייתה מפנה את המנוחה אל עו"ד נ.ב. לצורך עריכת ייפוי כוח מתמשך.
4.2.10 עורכת הצוואה, עו"ד מעיין רוזנברג, העידה אף היא על התרשמותה בדבר כשירות המנוחה במועד עריכת צוואתה. רא' דבריה בעמ' 38 ש' 31 עמ' 39 ש' 7:
"ש: האם ביקשת ממנה לערוך אישור רפואי לפני שהיא חותמת אצלך על הצוואה?
ת: לא. מאחר ואחרי 15 שנים כעו"ד, ידעתי שעומדת בפניי לקוחה שהיא צלולה בדעתה. מכרנו את הדירה שלה כחודש, או חודשיים או 3, אני מתנצלת אם אני לא מדייקת בזמנים לפני. ניהלה איתי שיח שוטף, גם על הדירה, גם על הצוואה, לא היה לי שום צל של ספק.
ש: עשית איתה בירור כלשהו לגבי המצב הרפואי, בריאותי שלה?
ת: בריאותי? לא.
ש: שאלת אותה האם יש אבחנות מסוימות בתיעודים הרפואיים? שאלת אותה?
ת: לא. היא הייתה, כמו שאני מדברת עם בעלי כל ערב, כמו שאני משוחחת עם כל אדם. לא היה לי שום יסוד להניח שהיא לא, לא צלולה".
4.2.11 ובהמשך, בעמ' 50 ש' 1 עד 5, עו"ד רוזנברג ציינה:
"למעט קושי בהליכה, באמת, היא הייתה נהדרת. היא, שוב, אני גם זוכרת, אני ידעתי ממנה שהיא הולכת, די פעילה בדיור המוגן. אני לא זוכרת דברים שהיא ציינה בפניי, אבל אני כן זוכרת שניהלנו שיחה ואני התרשמתי שהיה טוב איפה שהיא נמצאת ושהיא הייתה פעילה. לא היה לי אפילו צל של ספק לגבי הכשירות המשפטית שלה".
4.2.12 עולה מן האמור, כי המתנגדות לא הוכיחו את טענתן שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד שבו נערכה הצוואה, ועל כן דין טענה זו להידחות.
5. טענת המתנגדות שהתובעות לקחו חלק בעריכת הצוואה
5.1 המתנגדות טוענות בכתב ההתנגדות כי התובעות לקחו חלק בעריכת צוואתה של המנוחה, טענה המוכחשת על ידי התובעות.
5.2 יצוין, כי התובעות לא חזרו במסגרת סיכומיהן על הטענה כי התובעות לקחו חלק בעריכת צוואת המנוחה. עם זאת, נוכח טענת המתנגדות כי לא זנחו אף אחת מטענותיהן (רא' סעיף 10 לסיכומי התשובה) ולמען הזהירות, אבחן להלן האם עלה בידי המתנגדות להוכיח את הטענה בדבר מעורבות התובעות בעריכת הצוואה.
5.3 סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשיתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוג של אחד מאלה – בטלה".
5.4 לצורך ביטול צוואה מכוח סעיף זה אין כל צורך להוכיח השפעה בלתי הוגנת, אלא די בעובדה שהנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה או היה עד לעשייתה.
5.5 נטל ההוכחה שהזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, ועל כן הצוואה בטלה, מוטל על המתנגד לצוואה - כשעליו להביא ראיות בדבר נטילת חלק בעריכתה, כגון: הבאת המנוח לעורך הדין ומתן הוראות לעורך הדין על פרטי הצוואה וכו'.
5.6 משהוכח מצב שבו זוכה על פי הצוואה נטל חלק בעריכת הצוואה או שהיה עד לעשייתה, מתקיימת חזקה חלוטה של השפעה בלתי הוגנת, וזאת גם אם יוכח שהנהנה לא השפיע על המצווה באופן שאינו הוגן. המסקנה בדבר לקיחת חלק בעריכת הצוואה, הגורמת לבטלות הצוואה, נבחנת לפי מידת המעורבות וחומרתה, תוך הפעלת שיקול דעת שיפוטי.
5.7 דיון
5.7.1 במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה כבת 84. המנוחה סבלה מכאבים כרוניים בגב ובכתף, יתר לחץ דם ומצב רוח ירוד, אך מהראיות והעדויות שהוצגו עולה כי המנוחה תפקדה באופן עצמאי והיו לה תחביבים ועיסוקים שונים.
5.7.2 מעדותה של עו"ד מעיין רוזנברג עולה כי המנוחה היא זו שעמדה בקשר מולה בכל הנוגע לעריכת הצוואה והיא זו שביקשה לערוך צוואה, לאחר שחתמה על ההסכם למכירת דירתה. וכפי שהעידה עו"ד רוזנברג בעמ' 40 ש' 23 עד 27:
"ש: האם שאלת אותה אם היא התייעצה על כך עם שתי בנותיה הנותרות?
ת: לא. גם כל מה שקשור לצוואה, היא עמדה מולי בקשר ישיר. גם כשהיא ביקשה לערוך את הצוואה, זה היה בסוף החתימה על ההסכם. עמדנו שתינו לבד, היא שאלה אותי אם אני יכולה לערוך לה צוואה. אמרתי לה שאני אשמח, היא הייתה אישה, רגועה ומאוד טובה".
5.7.3 עוד עולה מעדותה של עו"ד רוזנברג כי המנוחה היא זו שנתנה לעו"ד רוזנברג את הפרטים לצורך עריכת צוואתה. רא' דבריה עמ' 50 ש' 29 עד 30:
"ש: לגבי הפרטים לצוואה, היא נתנה לך את הפרטים בשיחה מקדימה או במקום?
ת: גם וגם".
5.7.4 מחקירתה של עו"ד רוזנברג עולה כי לפני חתימת המנוחה על הצוואה, עו"ד רוזנברג נפגשה עמה בלובי הדיור המוגן לצורך קבלת פרטים בעניין הצוואה. באותה פגישה נכחו רק עו"ד רוזנברג והמנוחה. רא' דבריה בעמ' 46 ש' 2 עד 13:
"ש: לפני החתימה של הצוואה. את יכולה לספר לנו את הנסיבות? איפה הפגישה הזו נערכה?
ת: בדיור המוגן. בלובי.
ש: את הגעת עליה?
ת: כן. זה כמה דקות מהבית שלי ממש.
ש: היא ביקשה ממך?
ת: אני לא יודעת אם היא ביקשה. ככה הסתדר. לא, לא היה אכפת לי. הייתי די ניידת, בגלל שהמשרד שלי היה בבית, הייתי יוצאת די הרבה ללקוחות.
ש: איפה נפגשתן?
ת: בלובי.
ש: ומי נכח באותה פגישה?
ת: היא ואני".
5.7.5 עוד עולה מחקירתה של עו"ד רוזנברג, כי המנוחה הגיעה עם מונית למשרדה של עו"ד רוזנברג לצורך החתימה על הצוואה וכי באותה פגישה נכחו המנוחה, עו"ד רוזנברג ובהמשך גם העד לחתימת הצוואה מר תומר רוזנברג. רא' דבריה בעמ' 38 ש' 12 עד 23
"עו"ד יוסים: באיזה קומה נמצא המשרד?
העדה, גב' רוזנברג: קרקע.
ש: מובילות אליו מדרגות?
ת: 3.
ש: אז המנוחה הייתה צריכה לעלות ולרדת את 3 המדרגות האלה?
ת: נכון.
ש: את יודעת אם עזרו לה במדרגות האלה?
ת: אני עזרתי לה. אני יצאתי אליה ועזרתי לה, כי הרגליים שלה היו נפוחות והיה לה קשה ללכת.
ש: ואיך היא הגיעה?
ת: אני לא ראיתי, אבל היא אמרה לי במונית וגם כשסיימנו, היא ביקשה ממני להזמין לה מונית".
5.7.6 ובהמשך, בעמ' 48 ש' 25 עד 26:
"ש: מי נכח במשרד בעת החתימה על הצוואה?
ת: אני ולאחר מכן, הצטרף בעלי".
5.7.7 עולה מן האמור, כי המתנגדות לא הוכיחו את טענתן כי התובעות לקחו חלק בעריכת צוואתה של המנוחה, ועל כן דין טענה זו להידחות.
6. הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת
6.1 טענות הצדדים
6.1.1 המתנגדות טוענות כי הצוואה היא פרי השפעה בלתי הוגנת של התובעות, נוכח מצבה הפיזי והנפשי הירוד, תלותה בבנותיה התובעות והרחקתה מנכדותיה המתנגדות, וכי לכל הפחות, יש לקבוע כי נטל הבאת הראיות בדבר אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת צריך לעבור אל כתפי התובעות.
6.1.2 התובעות מכחישות את הטענה שהצוואה הינה תולדה של השפעה בלתי הוגנת מצדן וטוענות שהמנוחה העניקה להן את מלוא עיזבונה על רקע הקשיים, העלבון וההשפלה שחוותה מצד המתנגדות. התובעות טוענות כי כלל לא ידעו כי המנוחה ערכה צוואה, ומצאו את צוואתה בין חפציה רק לאחר פטירתה.
6.2 בטרם אבחן אם הוכחה השפעה בלתי הוגנת, אדרש ליחסים בתוך המשפחה, כפי שאלה נלמדים מכתב ההתנגדות, מתשובת התובעות ומהעדויות בתיק.
6.3 היחסים בתוך המשפחה
6.3.1 מהעדויות שהוצגו לבית המשפט, עולה כי לאחר פטירתה של נ., סרבו המתנגדות לשבת שבעה יחד עם התובעות והמנוחה, ועל כן המנוחה ישבה שבעה על בתה נ. רק עם התובעות, בעוד שהמתנגדות קיימו שבעה נפרדת. לעניין זה רא' עדותה של המתנגדת 1, הגב' מ.ס., בעמ' 67 ש' 12 עד 30:
"העדה, גב' מ.ס.: אנחנו ישבנו בנפרד מהדודות שלי, הנתק והריב,
ש: ישבתן בנפרד גם מהסבתא.
ת: אנחנו ישבנו, אתה לא צריך להרים את הקול, אני יודעת בדיוק מה אני אומרת. אנחנו ישבנו בנפרד מהדודות שלי. אנחנו עשינו את זה על מנת שהשבעה תעבור בשקט ולא בריבים.
ש: אתן אפילו לא באתן לסבתא.
ת: אני, שניה, קודם כל אחיותיי הגיעו לסבתא שלי. השבעה,
ש: הגיעו ביום האחרון.
ת: נכון. כי אנחנו ישבנו שבעה, אנחנו לא שיחקנו,
...
העדה, גב' מ.ס.: השבעה הייתה בנפרד מהדודות שלי. אני שוחחתי עם סבתא שלי גם ביום של הלוויה, ואני הסברתי לה את הסיבות שלנו ואנחנו גם לקחנו אותה אליי ודיברתי איתה בתום השבעה. דאגתי גם לדבר איתה בתום השבעה. אחיות שלי ביקרו שם, אני לא הצלחתי להגיע, כי אנשים עוד היו אצלי בבית".
6.3.2 הרקע לסירובן של המתנגדות לקיים שבעה ביחד עם התובעות והמנוחה הוא סירוב התובעות לאפשר לנ. לשהות בבית המנוחה, לאחר ששוחררה מבית החולים בחודש מאי 2018, כשיצוין כי התובעות הסבירו התנגדותן זו בכך שדירת המנוחה הוצאה באותה עת למכירה והדבר עלול היה לעורר בעיות מול קונים. לעניין זה רא' דברי הגב' מ.ס. בחקירתה בעמ' 66 ש' 15 עד 23:
"ש: האם נכון שהיה אירוע, שאימך שוחררה מבית החולים ורציתם להביא אותה לשהות בבית הסבתא? זה היה חודש מאי אני מניח, או סמוך לכך, 2018, ונתקלתם בסירוב לעניין ועל זה נוצר קרע?
ת: נתקלנו בסירוב מש.ס.. ש.ס. הייתה מעורבת וטיפלה בכל מה שקשור למכירת הדירה של סבתא. וש.ס. לא הסכימה שנביא את אמא למספר ימים בבית חולים, כדי שנוכל למצוא לא איזשהו סידור חלופי. אמא שלי הייתה במצב קשה.
ש: למה צריך להביא אותה לבית שלה? היא הייתה באמצע עסקה, הייתה צריכה לפנות את הדירה, להכניס את הבת שיהיה בעיה להוציא אותה, והיא לא רצתה בעיות מול הקונים של הדירה. זו הסיבה האמיתית".
6.3.3 סירובן זה של התובעות הוביל לריב, אשר גרם למתנגדת 1, הגב' מ.ס., לפנות אל עו"ד נ.ב., אשר ייצג את המנוחה בעריכת ייפוי כוח מתמשך ולבקש ממנו שלא לייצג את המנוחה בהסכם למכירת דירתה. רא' דברי הגב' מ.ס. בעמ' 80 ש' 8 עד עמ' 81 ש' 3:
"ש: למה עו"ד בר פוטר על ידך בייצוג?
ת: עו"ד בר לא פוטר על ידי. אני פניתי לעו"ד בר וביקשתי ממנו להפסיק לטפל,
ש: סליחה, למה ביקשת ממנו להפסיק לטפל?
ת: משום שאני והדודות שלי רבנו,
ש: זה היה בפברואר 2018, בפברואר מרץ באזור הזה.
ת: לא. ממש לא. במאי.
ש: במאי, סליחה. אמרתי באזור.
ת: ב-10 למאי אני ודודה שלי רבנו. על כל הנושא שקשור למעבר של אמא שלי למספר ימים לדירה של סבתא. אנחנו הרגשנו שדקרו אותנו בגב. שכשאנחנו צריכים יותר מהכול את המשפחה, אין שם מי שיהיה איתנו. ואני הודעתי לדודה שלי שאני אבקש מנ.ב., נ.ב. בחר בעצמו מה לעשות.
ש: למה את צריכה להעניש את סבתא שלך?
ת: אני לא,
ש: לא, תקשיבי לשאלה. את סמכת על עוה"ד הזה, הוא גם עשה לה מסמך של ייפוי כוח. הוא התחיל לטפל בדירה, בירושה, אז החלטת לפגוע בסבתך ושהיא (מדברים ביחד).
ת: לא פגעתי בסבתי.
ש: ביטלת לה את הייצוג.
ת: לא ביטלתי לה את הייצוג,
ש: גרמת לביטול הייצוג.
ת: ש.ס. טיפלה בכל מה שקשור למכירת הדירה של סבתא. סבתא לא הייתה מעורבת.
ש: שאלתי על השאלה של הייצוג של עו"ד בר, שלא היה קורה,
ת: אז אני עונה, ביקשתי מעו"ד, כעסתי על ש.ס.,
ש: הפסקת הייצוג שלו, אף אחד לא חלק (מדברים ביחד) אלא אם את לא היית יוזמת את העניין הזה.
ת: כעסתי על ש.ס., אמרתי לה שאני אבקש מנ.ב. להפסיק את הייצוג. פניתי לנ.ב. ביקשתי ממנו, הוא בחר לעשות את מה שהוא בחר לעשות. אני לא מחליטה בשבילו דברים".
6.3.4 מעדותה של עו"ד מעיין רוזנברג עולה כי המנוחה נפגעה מאוד מכך שהמתנגדות לא ישבו עמה שבעה על פטירת אימן/בתה, דבר אשר הביא אותה לצוות את עיזבונה כאמור בצוואתה מיום 28.10.2018. רא' דברי עו"ד מעיין רוזנברג בעמ' 40 ש' 1 עד 8:
"... סברתי שיש לה שתי בנות ואמרתי לה שהיא לא צריכה לעשות צוואה, אם היא רוצה שתיהן תירשנה שווה בשווה, היא לא משנה למעשה את הוראות החוק. ואז היא ציינה בפניי שהייתה לה ילדה שלישית, שיש לה בנות והיא לא מעוניינת שהן תירשנה אותה.
ש: מדוע לא ציינת את זה בצוואה?
ת: גם זה לא נוהג שלי לציין דברים כאלה. וגם, גם כשהצעתי לה, היא ביקשה, היא לא רצתה לדבר על זה. כשנכנסנו לשוחח על זה, היא הייתה וואו, כאובה מאוד, בכתה. הייתה אישה עם המון צער, כשזה נגע לנושא הזה".
6.3.5 ורא' גם עדותה של עו"ד רוזנברג בעמ' 40 ש' 15 עד 22:
"בסופו של יום, זאת אישה שישבה בנפרד מנכדותיה שבעה על הבת שלה ואני חושבת שבנקודה הזאת, היא גמרה אומר עם עצמה מה שנקרא. היא לא רצתה שום קשר אליהן.
ש: אז המנוחה סיפרה לך על הסכסוך.
ת: כן. היא כשהיא ישבה אצלי במשרד, היא סיפרה לי שהבת שלה נפטרה מסרטן. שכנראה בגלל שהיא לא באה לבקר אותה במיטת חוליה, כעסו עליה, אני לא, זה מה שהיא סיפרה. ככה היא הבינה את הדברים ושהיא נאלצה, ככה היא אמרה, לשבת שבעה לבד. עם שתי הבנות הנוספות שלה אני חושבת".
6.4 הפסיקה קבעה מספר מבחני עזר על מנת לקבוע קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ובכלל זאת: היותו של המצווה נתון להשפעה, לנהנה הייתה אפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת, הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת.
6.5 במועד עריכת הצוואה, הייתה המנוחה בת 84, כשהיא סובלת בין השאר מיתר לחץ דם, כאבי גב, דיכאון וכו', ועל כן נעזרה רבות בבנותיה התובעות, ובין השאר בעניינים רפואיים. עם זאת, תלות כשלעצמה אינה מהווה ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. יתרה מזו, יש לזכור כי במקרה שלפניי לא הוכח שבמועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה בלתי כשירה.
6.6 עוד ראוי להדגיש, כי לא כל השפעה גורמת לביטול הצוואה וכי יש להוכיח שהשפעה הייתה "בלתי הוגנת" תוך ניצול תלותו, חולשתו של המצווה עד כדי ביטול רצונו האמיתי של המצווה.
6.7 בנסיבות תיק זה לא הוכח שהמנוחה הייתה מבודדת או מנותקת ונתונה כולה להשפעת התובעות. למרות הריב בין המתנגדות לתובעות, המתנגדות היו בקשר שוטף עם המנוחה וביקרו אותה. רא' עדות הגב' מ.ס. בעמ' 63 ש' 8 עד 14:
"ש: ולטענתך, לאורך כל הדרך, היה לך קשר טוב עם סבתך, גם לאחיותיך ולכן הופתעת מהצוואה?
ת: בהחלט.
ש: במה התבטא הקשר החם?
ת: היה לנו קשר יום יומי. שיחות טלפון, פייסטיים, ביקורים. לקחתי אותה אליי הביתה, ישנה אצלי גם, הייתי מבלה איתה הרבה והייתי בתקשורת איתה על בסיס יומי".
6.8 ובהמשך, בעמ' 64 ש' 2 עד 10 הגב' מ.ס. העידה:
"ש: ביקרתם אותה בשהותה במגדלי הים התיכון?
ת: כן.
ש: כמה פעמים ביקרת?
ת: אני לא זוכרת. לא מעט.
ש: גם האחיות שלך ביקרו?
ת: כן.
ש: לאורך כל התקופה?
ת: לאורך כל התקופה, למעט תקופת הקורונה שלא הורשינו להיכנס.
ש: כלומר, הייתה לכם גישה חופשית למקום".
6.9 עו"ד מעיין רוזנברג העידה כי המנוחה הייתה מאוד החלטית ברצונה להדיר את המתנגדות מצוואתה. רא' עדותה בעמ' עמ' 40 ש' 28 עד 33:
"ש: האם הבנת, האם שאלת את ש.ב. אם היא מבינה את המשמעות,
ת: כן.
ש: המשפטית של נישול נכדות שלה.
ת: לא שאלתי אותה בצורה כזאת. שאלתי אותה אם היא מבינה שהן לא יהיו זכאיות לשום דבר, הן בכל זאת הנכדות שלה, שאני מניחה שגם היו להן תקופות טובות בחיים. היא אמרה לי 'נכון, אני לא רוצה לשמוע'".
6.10 ובהמשך בעמ' 41 ש' 7 עד 14 עו"ד רוזנברג העידה:
"ש: יש פה מנוחה שנתונה למצב רגשי מאוד סוער. בתה נפטרה, והיא 3 חודשים אחרי פטירת בתה,
ת: היא,
ש: עוד לא סיימתי, מחליטה לנשל את הנכדות.
ת: היא לא הייתה נראית לי נסערת. היא הייתה נראית לי מאוד מאוד עצובה. היא הייתה אישה מאוד, אני לא יכולה להעיד עליה על האופי שלה אם היא הייתה שקולה או לא. אבל בהתרשמות שלי, היא תמיד ישבה לפניי לקוחה רגועה, החלטית, שיודעת מה היא מבקשת...."
6.11 יצוין כי על פי התרשמותי, עדותה של עו"ד מעיין רוזנברג הייתה אמינה וקוהרנטית ואף מתיישבת עם הראיות האחרות שהוצגו בפניי. איני מקבלת את טענת המתנגדות כי עדותה של עו"ד רוזנברג הייתה "מלאה בחורים" ואת טענתן כי דברי עדה זו נאמרו מתוך אינטרס אישי מקצועי בהכרעת בית המשפט בדבר תקפות הצוואה.
6.12 קו הגבול בין צוואה שהינה פרי רצונו החופשי של המצווה, המהווה ביטוי לקרבה בין המצווה לנהנה, לבין צוואה שהינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת עשוי להיות דק וקשה לתיחום, אך במקרה שלפניי עולה בבירור מהעדויות והראיות שהוצגו בפניי כי צוואת המנוחה היא פרי של רצון חופשי מצדה וכי לא התקיימה כל השפעה בלתי הוגנת אשר ביטלה את רצונה האמיתי של המנוחה.
6.13 בנסיבות אלה, לא הרימו המתנגדות את הנטל הרובץ לפתחן בדבר קיום השפעה בלתי הוגנת.
7. הטענה שהצוואה נערכה מחמת טעות
7.1 המתנגדות טוענות בכתב ההתנגדות כי צוואת המנוחה נערכה מחמת טעות היות שאין בצוואה כל התייחסות להדרת הבת נ. ז"ל ובהתאם לכך גם להדרת בנותיה – שהן נכדותיה של המנוחה. לטענתן, אם דעתה של המנוחה הייתה טובה, אזי הייתה מורה כי עיזבונה יחולק בין שלושת בנותיה, כשחלקה של בתה המנוחה נ. ז"ל יחולק בין ארבעת בנותיה. התובעות מכחישות טענה זו.
7.2 יצוין כי המתנגדות לא חזרו בסיכומיהן על הטענה כי צוואת המנוחה נערכה מתוך טעות. מכל מקום, יאמר כי נוכח דברי עו"ד מעיין רוזנברג בחקירתה, אשר העידה כי המנוחה סיפרה לה שיש לה בת שנפטרה וכי היא ביקשה לערוך צוואה על מנת שנכדותיה המתנגדות לא תירשנה אותה (רא' דבריה בעמ' 40 ש' 1 עד 8), הרי שדין הטענה כי הצוואה נערכה מחמת טעות - להידחות.
8. סיכום
8.1 לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפניי ואף לנוכח משקלן המצטבר, התרשמתי כי דין ההתנגדות להידחות. ויודגש, כי תוצאה זו לא הייתה משתנה אף אם הייתה מתקבלת טענת המתנגדות בדבר קיומו של פגם צורני בצוואה, שמשמעותו היפוך נטל הראייה. מהראיות והעדויות שהוצגו לפניי הוכח, הרבה מעבר לרף ההוכחה הנדרש בהליך האזרחי, כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה, כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד שבו נערכה וכי לא הייתה כל השפעה בלתי הוגנת מצד התובעות ו/או מעורבות מצדן בעריכת צוואת המנוחה.
8.2 אשר על כן, ניתן בזאת צו קיום לצוואת המנוחה מיום 23.10.2018, תוך דחיית התנגדות המתנגדות.
8.3 התובעות תגשנה פסיקתא כדוגמת וכלשון טופס 5 לתקנות הירושה לחתימתי.
8.4 נוכח התוצאה שאליה הגעתי ובשים לב לכך שמדובר בהליך המתנהל מאז חודש מרץ 2022, אני מחייבת את המתנגדות לשאת בהוצאותיהן המשפטיות של התובעות בסך של 47,250 ₪.
8.5 העתק מפסק הדין יישלח לצדדים.
8.6 כל התיקים התלויים ועומדים יסגרו.
ניתן היום, י"ג שבט תשפ"ה, 11 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
*** הערה פסק הדין הותר לפרסום, תוך השמטת פרטים מזהים, וזאת בהתאם להחלטה מיום 24.2.2025.
גלי רון