הנה כי כן, השאלה המרכזית היא אם אי-מסירת ההודעה הנטענת נעוצה בהתנהלות פסולה של הנמען או שמא בתקלה חיצונית לו, שאינה נובעת מהתנהגותו שלו.
- רשות הדואר נוהגת לתאר את סיבת אי מסירת דבר הדואר ליעדו. כך, מוכרת הסיבה "לא נדרש", בדיוק כפי שתיאר בית המשפט העליון בעניין כרם, כאשר הסיבה לאי המסירה נעוצה בהימנעות הנמען מאיסוף דבר הדואר. סיבה נוספת לאי הגעת דבר הדואר ליעדו עשויה להיות שינוי מקום המגורים של הנמען מבלי שעדכן את כתובתו, בניגוד לחובתו על פי חוק מרשם אוכלוסין. בשני מקרים אלה, נעוצה אי מסירת דבר הדואר בהתנהלות הנתפסת כפסולה של הנמען.
- מה באשר לדבר דואר שחזר בשל "נמען אינו ידוע במען"? עיון בפסיקה מגלה גישות שונות ביחס לעילה זו. למשל, בקשות עירייה אחרות (מח' י-ם) 14970-05-24 קליינר נ' עירית ירושלים [נבו] (12.5.2024) קבע בית המשפט, כי נוכח החזקה ומשעה שהמכתבים נשלחו בדואר רשום למען של המערער במרשם האוכלוסין, "אין המערער יכול להישמע בטענה כי לא הגיעו ליעדם", שכן המערער לא הסביר כיצד ייתכן שמכתבים שנשלחו למענו הרשום חזרו בציון שאינו ידוע במען.
לעומת זאת, בתיק פלילי - הארכת מועד להישפט (מקומיים ביש"א) 46885-07-20 אלקאר דביר בערעור מיסים נ' עיריית עפולה [נבו] (4.12.2020) הובעה דעה אחרת, כשאף היא נסמכת על עניין כרם:
"אני סבור כי במקרים כגון אלה אם הנמען מוכיח כי הכתובת שאליה נשלח הדואר היא כתובת נכונה וקיימת בפועל והיא הייתה רשומה - במועד משלוח הדואר - במרשם האוכלוסין (ולגבי חברות - אצל רשם החברות), ואם הוא מוכיח כי באותו מועד הוא נמצא בפועל באותה כתובת, ובכל זאת תוצאת המשלוח בדואר הייתה שהנמען לא ידוע במען, הרי שבכך הוא יוצא ידי חובת הראיה שדבר הדואר לא נמסר לו לא בשל כך שהוא נמנע מלקבלו ובכך נסתרת חזקת המסירה. במקרה שכזה גם לא ניתן לייחס לנמען אשם או אי קיום חובות כלשהן המוטלות עליו על פי חוק שבשלם לא נמסר לו דבר הדואר, כאשר אי מסירת הדואר בפועל לא הייתה תוצאת מחדל של הנמען ועל כן אין הצדקה במקרה זה לאותה "קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת" [עניין כרם לעיל, פסקה 20]."
ר' גם תיק פלילי - הארכת מועד להישפט (של' ת"א) 8420-01-24 חן נ' מדינת ישראל [נבו] (21.2.2024), שם נקבע כי אם מכתב חזר כ"לא ידוע במען", הדבר מצביע על כך "שבהכרח דבר הדואר לא הובא לידיעתה של המבקשת"; תתיק עזבונות (תע' ת"א) 11505-03-20 מדינת ישראל נ' אוליאל [נבו] (10.6.2020); תתיק עזבונות (תע' ת"א) 4109-01-21 מדינת ישראל נ' גריאס [נבו] (2.12.2021); ערעור אזרחי (ב"ב) 59027-06-20 אלקאר דביר בערעור מיסים נ' עיריית בני ברק [נבו] (14.9.2020) ועוד.
- גם אני סבורה, כי כאשר רשות הדואר מציינת במפורש כי דבר הדואר הוחזר לשולח משום שהנמען אינו ידוע במען, וזאת כאשר מדובר בכתובת הרשומה של הנמען, להבדיל ממצב שבו דבר הדואר "לא נדרש", הרי שלא מתקיימת חזקת המסירה, שכן אותו פסול מוסרי של הנמען שעמד עליו בית המשפט העליון בעניין כרם (אי עדכון כתובת או היעדר איסוף דבר הדואר) לא מתקיים, אלא מדובר - ככל הנראה - בתקלה של רשות הדואר ולא בתקלה של הנמען.
- היינו, לא מתקיימת חזקת המסירה באשר להודעת הקנס מיום 19.12.2017.
(2) הודעות הקנס המודפסות
- עד כאן, באשר להודעות הקנס בכתב יד שנשלחו, לטענת הנתבעת, לתובע. בשלב השני, נשלחו לתובע הודעות קנס מודפסות. מצהיר הנתבעת ציין כי עלה בידו לאתר את הדוח המודפס ביחס לעבירה מיום 18.12.2017, כפי שנשלח לתובע ביום 10.2018 (נספח א' לתצהיר אשר תם). מכלל ההן שומעים לאו - ביחס לעבירה מיום 26.6.2017, כלל לא אותר דוח מודפס שנשלח לתובע. לטענת מר תם, הדבר נובע מהסבת המערכת (עמ' 47 ש' 30-28).
- כתובת התובע כפי שהיא מופיעה על גבי המסמך נספח א' היא "לוינסקי 20 דירה 1 תל אביב-יפו". אלא שמרישומי משרד הפנים עולה כי כבר ביום 5.2018 (לפני משלוח הדואר הנ"ל) שינה התובע את כתובתו לרחוב אסירי ציון 18 תל אביב-יפו.
גרסת הנתבעת כי למעשה הכתובת המופיעה על מסמך זה אינה הכתובת שאליה נשלח המכתב בפועל, לא זו בלבד שהיא גרסה כבושה, שצצה לאחר שהתברר כי למעשה הכתובת הרשומה של התובע השתנתה לפני משלוח המכתב, אלא שהיא גם לא נתמכה בדבר. יתרה מכך, אם אכן מדובר בכתובת שמעודכנת בעת הדפסת העתק המסמך (כפי שנטען בסיכומי הנתבעת) הרי שהכתובת שהייתה אמורה להופיע עליה היא כתובתו העדכנית של התובע - רחוב אסירי ציון. הנה כי כן, גם ביחס למסמך זה, לא קמה חזקת המסירה, שכן הוא לא נשלח לכתובתו הרשומה של התובע.