"רכוש" - מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות תמורה כלשהי של רכוש כאמור וכל רכוש שצמח או שבא כתמורה מרווחי רכוש כאמור;
שימת הלב לקרבה בין ההגדרות. עוד תשומת הלב למילה "כספים" שמופיעה בשתי ההגדרות. לכאורה, אותו אובייקט יכול להיות מוגדר כחפץ וכרכוש באותה נשימה.
כיצד, אם כן, תיעשה ההבחנה ?
לשיטתי, טשטוש הגבולות בהגדרות מוביל למסקנה מתבקשת להלן: אם אותו חומר יכול להוות חפץ ויכול להוות רכוש, בעת בעונה אחת, הרי שהמבחן אמור להיות מבחן הדומיננטיות של הפן הראייתי לעומת הפן הרכושי באותו אובייקט. ככל שהפן הראייתי דומיננטי יותר, החומר יוגדר כראיה, בעוד שככל שהפן הרכושי של החומר יהיה בולט יותר, החומר יוגדר כרכוש.
מסקנה נוספת היא שייתכנו מצבי ביניים, קשים לסיווג, והרי מדובר ברצף או ספקטרום בין שני קצוות.
לענייננו, ועל פי הגדרתם, גרעיני השחזור מקנים שליטה בפועל על הביטקוין ומהווים משום כך אינטרס קנייני או למצער מפתח או גישה לזכות קניינית בפועל. אמנם גרעיני השחזור אינם הקניין עצמו (הביטקוין) אלא הדרך לממש את הזכות הקניינית, ואולם, כפי שאראה בהמשך, מי שמחזיק בגרעיני השחזור "מחזיק בפועל" בזכות הקניינית על הביטקוין.
- בניגוד להסתכלות זו, את קביעתו של בית המשפט קמא - שיש לראות בחומר שהועבר כחומר ראייתי גרידא - ביסס בית המשפט על 5 נימוקים שונים, כנגזרת של ההבחנה בין גרעיני השחזור לבין הביטקוין.
התייחסות תמציתית לנימוקי בית המשפט קמא
- כאמור, בית המשפט קמא ראה בגרעיני השחזור כראיה ולא כרכוש. בית המשפט מנה 5 נימוקים עליהם התבסס בקביעתו זו, להלן הנימוקים:
- הביטקוין הוא מטבע וירטואלי מבוזר ואינו "זז" ממקומו בשל העברת מפתח פרטי ממקום למקום.
- הועבר עותק של גרעין השחזור לארה"ב וגרעין השחזור המקורי למעשה כבר הוחזר למבקש.
- גרעין השחזור הוא (אך) מידע שיכול להוביל לתפיסת רכוש.
- עשיית השימוש במידע שהושג בישראל לא מהווה פגיעה ברכושו של המבקש.
- "נטילת" הרכוש מתקיימת רק כשהביטקוין מועבר לחשבון שבבעלות אחרת.
- אינני סבור שמיקומו הביטקוין לנוכח טיבו משליך או משפיע על הניתוח של הגדרת גרעיני השחזור כראיה או כרכוש. לדידי, שאלת המיקום (הפיזי) של הביטקוין, בין אם זז או לא זז ממקומו, איננה רלוונטית, ואיננה מעלה או מורידה.
- בית המשפט הנכבד קמא ייחס משמעות להחזרת עותק מגרעיני השחזור לעורר לאחר שאלה הועברו לארה"ב. אלא שכאמור לעיל, העברת גרעיני השחזור לארה"ב הובילה לשימוש בהם לצורך תפיסתם. באמצעות השגת גרעיני השחזור ופעולה (פשוטה) בהם נתפסו המטבעות בידי הרשויות בארה"ב, או אז הם ניטלו מבעליהם (הוא העורר), וזאת לבלי שוב. מהלך חד צדדי זה של הרשויות בארה"ב, ביטל לחלוטין את המשמעות הרכושית שיש לגרעיני השחזור, ללא דרך חזרה. מרגע זה, הפכו גרעיני השחזור המקוריים לחסרי משמעות רכושית כלשהי, להבדיל מהמשמעות הראייתית (ההיסטורית). לכן, אין כל משמעות להשבתם כמידע חסר ערך (רכושי) חזרה לידי העורר.
- מקובל עליי שבמקרים מסוימים אפשר שהעברת המידע לא תביא עמה שלילה אוטומטית או מוחלטת של הגישה של הבעלים הקודם, בהינתן שמירתו על עותקים במקומות שונים של המפתחות או גרעיני השחזור. ואולם, כפי שבית המשפט קמא קבע בהחלטתו, קיימת יכולת לכל אחד מבין המחזיקים במידע של הכתובות, להעביר באופן חד צדדי את המטבעות לכתובת אחרת, ובלבד שיהיה הראשון לעשות זאת. יכולת (פשוטה) זו, שלא ניתן למנוע אותה, מעניקה כוח להפקיע מהאחרים את הערך של המטבעות. שכן, באבחת שינוי קוד, הופך המפתח הפרטי הקודם לחסר ערך כלכלי. רוצה לומר שעל אף העדר הבלעדיות, הרי היכולת של האדם הראשון להפקיע שיוכם של המטבעות לבעלים הקודם היא כשלעצמה בעלת משמעות קניינית. "זכות" הראשונים, וליתר דיוק היכולת של הראשונים, מעניקה לבעל המידע כוח מימוש קנייני מידי, גם אם לא בלעדי בהכרח באותו שלב. עניין היכולת החד צדדית ידוע הן לעורר והן לרשויות, ולכן הראשון שיגיע אל גרעיני השחזור במצב דברים כזה, יקדים ויפעל לשינוי הפרטים מחשש שהדבר ייעשה על ידי המתחרים. מיד עם השלמת הפעולה, מבצע הפעולה הופך לבעלים החדש ללא תחרות.
בית המשפט קמא הקשה והציג מספר דוגמאות להעברת מידע מישראל לרשויות ארה"ב, כמו למשל מפת מטמון זהב מתחת לעץ בסנטרל פארק בניו יורק. בית המשפט קמא הטעים שבמקרה זה מדובר בהעברת ראיה ולא בהעברת נכס, על אף שהמפה עשויה להוביל לאיתור המטמון והזהב. ושוב, כפי שציינתי לעיל, כאשר עסקינן במטבעות קריפטוגרפים חוששני שקיימת מידה לא מבוטלת של חפיפה בין "הכתובת" לבין המטבע עצמו. זאת להבדיל מהמטמון והמפה, שני חפצים נפרדים, והרי המפה, כחפץ עצמאי ונפרד, רק יכולה לסייע באיתורו של מטמון הזהב.