אני ער לכך שגרעיני השחזור אינם הביטקוין עצמו. והרי שכפול גרעיני השחזור לא יגדיל את ערך הביטקוין למשל. ואולם, גרעיני השחזור עצמם הם, בכל זאת, בעלי משמעות קניינית.
- בית המשפט קמא הדגיש כי העברת המידע לרשויות בארה"ב, היא כשלעצמה, לא מימשה את התפיסה, וכי התפיסה התבצעה במועד מאוחר יותר, ומכאן שקיימת הפרדה בין ההעברה לבין התפיסה, ולא ניתן לכרוך את ההעברה עם התפיסה מתוך ראייה בדיעבד בלבד. חיזוק לכך ניתן למצוא בפסיקת בית המשפט בעניין דיון נוסף פלילי 1062/21 יונתן אוריך נגד מדינת ישראל (2022):
"שנית, כפי שציין בצדק חברי השופט (כתוארו אז) הנדל בעניין שמעון, "ההחלטה מה לעשות בעניינו של חפץ תפוס היא החלטה בעלת אופי אזרחי, שקשורה בעיקר לזכויות הקניין של בעל החפץ" (בפסקה 13 לחוות דעתו; וראו גם בפסקה 7 לחוות דעתה של השופטת ברון). ובמילים אחרות, מטרתם של הליכי החזרת תפוס היא לקבוע אם יש מקום להוציא חפץ תפוס מחזקתן של הרשויות, ואם כן, מה ייעשה בו - למשל בתרחיש שבו קיימת מחלוקת בשאלה מיהו בעל הזכויות בחפץ (ראו בקשות שונות פלילי 555/07 יחיא נ' משטרת אריאל, פסקה 12 [פורסם בנבו] (6.3.2007) (להלן: עניין יחיא)). הליכי חיפוש, לעומת זאת, אינם בעלי אוריינטציה אזרחית ואינם מתמקדים בזכויות הקנייניות בחפץ או בגורם שראוי כי החפץ יימצא בחזקתו. מדובר בהליכים שמצויים בליבת ההליך הפלילי אשר מתמקדים בשאלה אם יש לאפשר לחוקרים לאסוף מידע מן החפץ במסגרת חקירה - בין אם יש צורך בתפיסת החפץ לצורך כך ובין אם לאו - על מנת לקדם את חקר האמת ולהשלים את התצרף הראייתי".
ברם, במקרה שלנו, העברת המידע העניקה לרשויות בארה"ב יכולת "שליטה קריפטוגרפית" אשר בכוחה להפקיע בפעולה חד צדדית את זכות הקניין של העורר, וכך היה בפועל. משמעות הדבר היא שהעברת המידע העניקה כוח ויכולת לרשויות בארה"ב להפקיע מהעורר את קניינו באופן מיידי. אותו פוטנציאל מימוש, פשוט, חד צדדי ודי מתבקש, שהוענק לרשויות בארה"ב מבליט את האלמנט הרכושי בחומר המועבר.
התכונות המכוננות של הביטקוין, כפי שנסקרו לעיל, מחדדות את הפער בין הדוגמה של "גניבת סיסמת חשבון בנק" לבין קבלת גרעיני השחזור של הארנק. מי שמחזיק בגרעיני השחזור שולט גם במטבעות, והוא הופך לבעלים החדש. לעומת חשבון הבנק, ברור מי בעליו אתמול וגם היום, גם אם גורם השיג את הסיסמה וביצע בו פעולות ללא הרשאה.