עוד בהקשר זה, הפנתה ההגנה לכתב האישום שהוגש בישראל ע"י פרקליטות המדינה (מחלק הסייבר) ואשר מייחס לנאשם אחר גניבת גרעיני שחזור "במטרה לשלול שלילת קבע את השליטה במטבעות הווירטואליים".
כך גם התייחסו הרשויות בארה"ב, בתיק זה, לגרעיני השחזור, במסגרת בקשתם לתפיסה לצורך חילוט שם. גרעיני השחזור עצמם צוינו כתפוסים.
חומר המחשב הרלוונטי - חומר מעורב ודו-מהותי
- לשיטתי, המידע לגבי "הביטקוין" שנמצא על ידי רשויות החקירה בישראל והועבר לארה"ב נחשב לחומר "דו-מהותי". אכן, אין מדובר ברכוש במובן הקלאסי של המילה, אלא שמדובר בכלי טכנולוגי שמספק גישה לנכסים וירטואליים. מחד, ברור שהוא מגלם מידע בגדרי חומר ראיות או חקירה, אך מאידך, כמעט באותה נשימה, מדובר במידע בעל מאפיינים וסממנים קנייניים. לכן, להשקפתי, ולנוכח מאפייניו הייחודיים של הביטקוין, קיימים במידע שהועבר לארה"ב מרכיבים משולבים: ראייתיים אך גם קנייניים. מדובר אפוא בחומר "מעורב". בהיותם של גרעיני השחזור גישה לנכסים ווירטואליים קיים בהם מרכיב רכושי. מן העבר השני, אינני סבור שמדובר במרכיב כה פרו-דומיננטי שיש בכוחו כדי לבטל או להאפיל על המרכיב הראייתי.
מה דינו של חומר "מעורב" בהקשר של חוק עזרה משפטית ?
- מדובר בשאלה מורכבת. על פני הדברים, מדובר במדרג ביניים בין העתק של חפץ מצד אחד, לבין רכוש בר חילוט בקצה האחר. לפי חוק עזרה משפטית, והפסיקה שהתייחסה אליו, נראה שמדובר בחפץ אשר בעליו עשוי להעלות טענה קניינית לגבי זכותו בנכס. בעניין מזר נקבע:
"שני הסעיפים עוסקים במצבים שונים. סעיף 29 חל במצב הדברים הרגיל מקום בו במסגרת הליכי החקירה מועברים מסמכים שונים, בעוד שסעיף 30 לחוק - המפנה להוראת סעיף 19 לחוק - חל כאשר מדובר בחפץ עצמו (או במסמך מקורי), שלגביו עשוי בעל זכות להעלות טענה חוזית או קניינית כזו או אחרת, לגבי זכותו בנכס".
לפי סעיף 30 לחוק עזרה משפטית:
"נתפס חפץ, רשאית הרשות המוסמכת להגיש בקשה לבית המשפט לאשר את העברתו למדינה המבקשת; לדיון בבקשה יוזמן האדם שממנו נלקח החפץ וכן כל מי שטוען לזכות בו, אם הוא ידוע".
ברשות ערעור פלילי 11364-03 פלוני נ' משטרת ישראל , פ"ד נח(5) 583 (להלן: עניין פלוני), נפסק כי:
"את הוראתו של סעיף 29 משלים סעיף 30 לחוק, הקובע את מסגרת הדיון בשאלת העברתו של החפץ הנתפס על-פי צו בית-המשפט, העברה שעלולה להיות כרוכה בפגיעה בזכות קניינית".