הליך ייחודי זה, אשר מתייחס לחפץ (לרבות חומר מחשב) בעל היבט קנייני, שונה מההליך הרגיל של העברת חומרי חקירה שאיננו מחייב הליך נוסף בבית המשפט במעמד הטוען לזכות בחפץ, והוא אף שונה מההליך של תפיסה בישראל לבקשת מדינה זרה לצורך חילוט בעתיד (שלא מאפשר העברת הנכס מחוץ לישראל), הליך ייחודי מסוג שלישי.
כדי לפשט את הדברים עוד, אסביר שחוק העזרה המשפטית יוצר שלושה מסלולים:
- העתקים של חומרי ראיות, גם העתקים של חפצים, עוברים במסלול הרגיל של העברת חומרי חקירה ללא מגבלות מיוחדות (סעיף 29 לחוק העזרה המשפטית).
- רכוש מובהק אסור בהעברה מחוץ לישראל (ניתן לתפוס אותו בישראל זמנית, ולא מעבר לכך) (סעיף 39 לחוק).
- חומר דו מהותי- בעל מאפיינים ראייתיים ורכושיים באותה נשימה - ניתן להעברה כפוף לאישור של בית המשפט לאחר שתישמע עמדתו של הטוען לזכות (סעיף 30 לחוק).
כאמור, נראה שמדובר במדרג ביניים אשר הולם את הגדרתם גרעיני השחזור כחומר דו מהותי או מעורב.
אין חולק שהמשטרה לא פסעה במסלול הקבוע בסעיף 30 לחוק אלא פעלה לפי סעיף 19(א) ו- 29 לחוק עזרה משפטית. בכך, נפל פגם באופן טיפול המשטרה בישראל בהעברת החומרים לרשויות בארה"ב.
- כאמור, על מנת לסייע במלאכת הסיווג ניתן להיעזר במבחן הדומיננטיות, בהתאם לקרבה של החומר- על פי טיבו וטבעו- לפן הראייתי מן העבר האחד, או לפן הרכושי, מן העבר השני. לצד מבחן זה, מוצע כלל אצבע או מבחן עזר נוסף: משמדובר בפעולה של הרשויות נגד הפרט, ולאור זכויותיו החוקתיות של האחרון, ברירת המחדל היא להבטיח זכות הטיעון של הנפגע הפוטנציאלי (כחלק מכללי הצדק הטבעי), ובלבד שזכות הטיעון איננה כרוכה בפגיעה בחקירה. לעומת זאת, אם יידוע הנפגע הפוטנציאלי עלול לפגוע בחקירה, לרבות בשל חשש להברחת נכסים או פגיעה בראיות, יש להימנע מכך.
כב' הנשיא א' ברק הוסיף בעניין פלוני קבע כי:
"מבחינה עקרונית, בקשה של צד מעוניין - לרבות חשוד - לעיין בחומר חקירה שבתיק משטרה צריכה להיבחן לפי נסיבות העניין. זו, כך נראה, גם גישתה הבסיסית של המשיבה. השיקול המרכזי שעשוי להצדיק שלילה של זכות עיון הוא החשש כי העיון עלול להפריע להשלמת החקירה. בנוסף יש להביא בחשבון אינטרסים ציבוריים ופרטיים שונים, למשל יש לתת משקל לזכויות החשוד, לזכות לפרטיות של המעורבים בחקירה, לאינטרס הציבורי בהתנהלות תקינה של החקירה ולאינטרסים הכרוכים ביחסי החוץ של המדינה".