אדגים עמדה זו בהפנָיה לפרשה אחרת ובה ניתן בבית-משפט זה, לא מכבר, פסק-דין בתביעה בלשון-הרע. שם טענה התובעת, שהועסקה במשרדו של ראש-הממשלה ובתוך כך גם במעונו הרשמי, כי דיבּתה הוצאה רעה בפרסום אשר ייחס לה תפקיד של שמרטפית ומטפלת בילדיו הבגירים של מר נתניהו. התביעה התקבלה, בכל הכבוד בצדק וכך, במקובץ, נפסק:
"[אחד] הרכיב[ים] בפרסום התמקד באופן פרסונלי בתובעת ובאופי העסקתה. הקביעה העובדתית כי תחום עיסוקו של אדם מסוים הינו בטיפול בילדים אינו מהווה כשלעצמו משום לשון הרע. אין בכינוי זה משום פגיעה או השפלה. היפוכו של דבר: ייחוס עיסוק כמטפלת משקף למעשה משמעות חיובית מובהקת. [עם זאת,] כאשר מטיחים במי שמועסק כעובד ציבור במשרד ראש הממשלה מזה עשרות שנים, כי הלה אינו עוסק למעשה בעבודה מקצועית במשרד הממשלתי אלא בתפקיד של 'מטפלת' ו'בייביסיטר', כי אז מדובר בפרסום דבר שעלול להשפיל את אותו אדם בעיני הבריות ולעשותו מטרה לבוז ולעג, כאמור בסעיף 1(1) לחוק איסור לשון הרע. [התובעת] עבדה בעת הפרסום במשרד ראש הממשלה כעובדת מדינה בתפקידים שונים [ואת] זאת השמיט הנתבע מהפרסום" (תיק אזרחי (שלום תל אביב-יפו) 2212-01-21 נבון נ' למברסקי, מהפסקה העשירית לפסק-דינו של כבוד השופט רון גולדשטיין (פורסם במאגרים 18.2.2025)).
הנסיבות לעולם אינן זהות בין מקרה למקרה אולם בשתי הפרשות בחר הפרסום - היה זה אחד מיסודותיו המרכזיים - לייחס לתובעים עיסוק, שאינו משקף את עשייתם ואת האופן, שבו הם מבקשים לבנות את שמם המקצועי ואת המוניטין שלהם. בזאת קִיֵים, לדעתי, הפרסום את תנאיו של הסעיף הראשון לחוק איסור לשון-הרע.
- פרסומי-הנתבעת קלעו, כנדמה, לכל אחת משלוש החלופות הראשונות של הוראת-הסעיף: פרסום, העלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לעשותו מטרה לבוז או ללעג מצדם, לבזותו בשל תכונות המיוחסות לו ולפגוע במשרתו, במשלח ידו או במקצועו. הדברים האלה אירעו אף אם חלק מנמעניהם של הפרסומים, אולי אפילו כולם, לא סברו באמת ובתמים שהתובעים עוסקים במכירה קמעונאית. לשיטתי, די בכך שקוראי-הציוצים סברו כי הדברים שנכתבו מבזים את התובעים ומגחיכים אותם - ותעדנה על כך התגובות, שהרימו-גם-הרימו את כפפת-הלעג והבוז - כדי לצלוח את מסננתו הראשונה של חוק איסור לשון-הרע.
ה. הביטוי השקרי, איכותו של השיח הציבורי והסיווג ללשון-הרע
- טעם שני, התומך בסיווגם של הדברים ללשון-הרע, קשור בתכלית נוספת של חוק איסור לשון-הרע. את טענתה חתמה תובעת 1, פרופ' ברסלר-שוורצמן באמירה: "אני חושבת שה[פרסום] יצר פגיעה בשם הטוב שלי. אני חושבת שאין לשון-רע ב'ביצים טריות' וב'דבש טהור וזול' [אבל] אני חושבת שבאופן שבו הוא נטען זו דיבה לכל דבר. מה שנאמר הוא שקר" (פרוטוקול, מעמ' 54, ש' 22. ההדגשה הוספה). בזאת מצוי הענין.
- באחת הפרשות שבלשון-הרע, גם היא לא מכבר, מצה השופט סולברג לאמוֹר: "דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי" (תהילים קא 7). אמירה זו שיקפה תפישה של הדינים של לשון-הרע - אלה, אשר לצד מטרתם היסודית להגן על שמו הטוב של אדם מבקשים גם לשפר את איכותו של השיח ובפרט של השיח הציבורי. בלשונו של השופט סולברג, זוהי "תפיסה הרואה בדיני לשון הרע כלי אפקטיבי שבכוחו להשיא תרומה לשיח הציבורי" (רשות ערעור אזרחי 6557/20 ערוץ 10 הנ"ל, בפסקה 56 לפסק-דינו).
הרעיון ולפיו למשפט נועד תפקיד בטיוב-איכותו של השיח הציבורי הועלה בפסיקתו של בית-המשפט כבר בעבר (בית דין גבוה לצדק 10203/03 "המפקד הלאומי" הנ"ל, בעמ' 797 (השופט לוי)). בקביעתו העדכנית עסק השופט סולברג, באורח פרטני, בדינים של לשון-הרע ובראייתם כאלה, שנועדו לסלק מן השיח ביטויים של שקר. עמדה זו שאבה מחיבור פרי-עטם של הפרופסורים Hemel ו-Porat (פורת) משנת 2019 (Daniel Hemel & Ariel Porat, Free Speech and Cheap Talk, 11 J. Legal Analysis 46 (2019)). בנקודת-המוצא לחיבורם קבעו המחברים המלומדים כי שיח "איכותי" הוא זה, ששיעור-האמת שבו עולה על שיעורם של דברי-השקר. תרומת-הדינים של לשון-הרע לאיכות-השיח תימדד אפוא בַּמידה, שבה הם מסייעים בהפחתת-היקפו של הביטוי השקרי אשר מושמע בגדרו של השיח ובהחלפתו בביטויי-אמת.