ח. הפגיעה בשם הטוב
- הצגתם, בלעג, של התובעים מי, שעיסוקיהם אינם אלה הנכונים וצמצום-דמותם והמוניטין שלהם לענינים, שאין הם עוסקים בם - כך גם דרבונם של אחרים לעשות כן - פגעו בשמם הטוב של התובעים. גם בנדון, הנזק קשה הוא לפריטה, גם לכימות. הנתבעת לא הוכיחה, מן העבר האחר, כי שום נזק לא נגרם לתובעים בפרסומיה. שוב בת-שייכות היא הקביעה כי הנתבעת לא הוכיחה כי לתובעים נגישות טובה לתקשורת, משיש לנפגעים אחרים מפרסומים שהם לשון-הרע. נגישות שכזו הוכרה בפסיקה דבר, העשוי לגרוע מן הנזק שנגרם בזכות העובדה כי לנהנה ממנה קל יותר, בהשוואה לאדם מן השורה, להתמודד עם מידע פוגעני, שהופץ על אודותיו ולהעמיד בפומבי דברים על תיקונם (רשות ערעור אזרחי 3614/97 עו"ד אבי יצחק הנ"ל, בעמ' 81 (כבוד השופט תאודור אור)). יסוד כזה לא הוכח, כאמור, במקרה שלפנַי.
שכלולם של היסודות של נזק ושל קשר סיבתי בינו לבין פרסומיה של הנתבעת משלים, גם בנדון, את מציאתה של הנתבעת אחראית בעוולה בנזיקין.
תום-לב בהגשת-התביעה?
- ברם עוד טענה אחת הוּנחה לבחינתו של בית-משפט זה. חורגת היא מן הספֵרה של דיני-הנזיקין לבדם. מצויה היא במישור הכללי של הדינים של תום-לב, שאת חיותם הראשונית ינקו מהוראות שונות שמן הדין האזרחי (בפרט, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 וגם סעיף 14 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969), אך זכו מאז למעמד של ענף משפטי עצמאי (ערעור אזרחי 2792/03 יצהרי נ' טל אימפורט, בפסק-דינו של הנשיא (בדימוס) ברק (פורסם באתר הרשות השופטת 14.12.2006)). "תום-לב" גם הוא מושג-שסתום. בעניננו מתייחס הוא לדרישה כי כל אדם, הטוען לזכות שמן המשפט האזרחי ובכלל זה מדיני-הנזיקין, יעשה כן בהגינות, בניקיון-כפיים וללא ניצולו לרעה של ההליך השיפוטי.
- לפנַי גרסה הנתבעת כי טענתם של התובעים לפגיעה בפרטיות לא נטענה בתום-לב. שהרי, היו אלה לא אחרים מן התובעים אשר פרסמו פרטים אישיים של אחרים, על מנת שהציבור יטרידם בשיחות ובהודעות מן הסוג שעליו מלינים הם, היום הזה, לפניו של בית-המשפט. "התובעים", טענה ההגנה, "פרסמו את מספרי הטלפון של שרים וחברי כנסת, אנשים ו/או דמויות ציבוריות, תוך שהתובעים קוראים לציבור להגיע לבתיהם ולהפגין ולמרר את חייהם יום ולילה והכל כדי להלך עליהם אימים שימעלו בתפקידם" (המבוא לכתב-ההגנה). לא רק מספרי-טלפון, נטען, התובעים פרסמו גם את כתובותיהם הפרטיות של שרים ושל חברי-כנסת ואת מקומות הימצאם, בצירוף קריאה להפגין במקומות הללו ולמחות בם. בתתם פומבי למכתב-התראה, שנשלח אל הנתבעת, פרסמו התובעים אפילו את כתובתה הפרטית של זו האחרונה. הנתבעת לא טענה כי היא ביקשה להשיב לתובעים באותה מטבע, אלא כי אין זה מתקבל על הדעת שבית-המשפט יִשעה לקבילתם בשעה, שהם עצמם עשו את הרע הזה לאחרים.
- כידוע, טיעון מסוג "Whataboutism" או, בלשון אחרת: "גם הוא עשה רע", לוקה בכשל לוגי ולגופו קשה לראותו תורם דבר-מה לעמדתו של הטוען. ברם במישור-הדינים של תום-לב עשוי להיוודע לו משקל, אם בעשייתו הרעה של תובע פלוני משתקפת התכחשותו לזכותו של אחר להלין על הדברים שעל אודותם הוא, התובע, קובל לפניו של בית-המשפט. על מנת להשיב לשאלה אם קושי כזה דבק בתובעים יש ללבֵּן, תחילה, את העובדות באורח מדויק. אחר כך יש לשאול אם עובדות אלו מניחות יסוד לפגם כה חמור בהתנהלות, עד כי שומט הוא את הבסיס מתחת לתום-הלב בהגשתה של תביעה זו ומצדיק את סילוקה ולו בשל כך.
- בחנתי, אחד לאחד, כל מרכיב בחומר-הראיות שהניחה לפנַי הנתבעת. כאן חשוב לדייק, שכן להבדיל מפרסומים ברשתות חברתיות, בבית-המשפט קם דבר ונופל לפי ראיות וניתוחן. מן הראיות נהיר, ראשית, כי תובע 2 לא פרסם דבר וחצי דבר, הקורא לפגיעה בפרטיותם של אחרים. כל ראיה אין לתמיכה בטענתה של הנתבעת כי מר שביל הוביל חברים מ"אחים לנשק" להטריד בביתו את "המנהיג החרדי הרב גרשון אדלשיין" (כך במקור, פסקה 61 לתצהיר-הנתבעת) וכי הוא הוסיף וקרא להתייצב ל"סוכת-מחאה" ליד ביתו של חבר-הכנסת יולי אדלשטיין. פרסומים, שבהם דווח כי כך אכן קרה או שקראו לעשות כן, לרבות ליד ביתה של השרה גמליאל (נספחים כ' עד כ"ג לתצהיר-הנתבעת), היו מאת "אחים לנשק". בעוד שבחלק מהפרסומים האלה הופיעו, פרטנית ובאורח מפורש, שמות של פעילים, נעדר מהם לחלוטין שמו של תובע 2. שום ראָיה לא אפשרה לקשור תובע זה, ולו ברמז, לעשייתם של אותם פרסומים.
בנספח י"ח לתצהירהּ צירפה הנתבעת העתק של ציוץ, שנחזה - ולא נסתר - כי פרסם תובע 4, לבדו, ובו רשימה של כתובותיהם הפרטיות של 11 מראשי-השלטון: נשיא-המדינה, ראש-הממשלה, שרים וחברי-כנסת וגם אחד מראשיו של ערוץ 14 בטלוויזיה. הרשימה לוּותה בקריאה "לאמץ משת[ף פעולה] של דיקטטורה" ולהתייצב ליד ביתו. ציוץ זה זכה, בעת שהוצג לבית-המשפט, לקרוב ל-23 אלף צפיות. בציוץ שני (שם, שם) קרא תובע 4 להתייצב ליד ביתו הפרטי של מי, שכנדמה גם הוא ממנהליו של ערוץ 14, תוך פרסום-כתובתו. בציוץ שלישי פרסם תובע 4 תצלום של השר ניר ברקת, עומד עם אחרים בבית-האוכל "ציון הקטן" ברחוב כנפי-נשרים בירושלים. "בואו לומר בתיאבון למחריב הכלכלה", כתב התובע, "נרדוף אתכם בכל מקום!" (שם, שם). ציוץ רביעי ייחד גורל דומה לשרה מאי גולן "בשמלה הירוקה, בלובי של מלון כפר המכביה, לא תגידו ערב טוב אם אתם באיזור?" (שם, שם). בציוץ חמישי קרא תובע 4 לציבור לסור למען פרטי "ב[רחוב ה]מצודה 33 רמת גן" ובו איתר מאן דהוא את יושב-ראש הכנסת, חבר-הכנסת אמיר אוחנה.