"שלא למטרה שלשמה נמסרה"
- המונח "מסירתה לאחר" של אותה ידיעה על עניניהם הפרטיים של התובעים, כלומר של מספרי-הטלפונים הניידים שלהם, מתייחס לנסיבות פרטניות שכאלו. בנסיבותיה של פרשה זו, הוא קל לביאור. על פניו נהיר כי זו, בדיוק, הייתה מהותו של הפרסום שעשתה הנתבעת. הפרסום הזה נסב כל כולו - מטרתו, אופן-ניסוחו ואופן-הבאתו לידיעתם של אחרים - סביב הרעיון של מסירתם של מספרי-הטלפונים הללו לאחרים.
החוליה השלישית בסעיף 2(9) לחוק הגנת-הפרטיות, זו שמבקשת מענה לשאלה אם אותו פרסום של מספרי-הטלפון נעשה "שלא למטרה שלשמה הם נמסרו", נדרשת לטענת-ההגנה כי התובעים עצמם נתנו פומבי למספרי-הטלפון האלה. "מספרי הטלפון הפכו מזמן ועוד קודם [לפרסומַי] לנחלת הכלל", גרסה הנתבעת בפסקה 26 לתצהירה. בזאת, כמובן, נקלעה ההגנה לכלל-שגגה. "אני לא מוסר את הטלפונים שלי כדי שאנשים יטרידו אותי", מצה תובע 4, מר דרור, בעדותו בבית-המשפט ובכך מצוי כל הענין כולו. גם אם אניח כי מי מהתובעים מסר בעצמו את מספר-הטלפון שלו או גילה אותו לעיניהם של החברים בקבוצות-דיון, שבהן הוא חבר ביישומון של מסרים מידיים, הוא לא עשה כן למטרה, שהייתה לנגד עיניה של הנתבעת כשהרחיבה פומבי לאותם מספרים. הוא לא עשה זאת על מנת לקבל שיחות-טלפון או הודעות מאנשים זרים, שאין לו עמם דבר וחצי דבר ואין הם מבקשים לחלוק על דעותיו אלא לרכוש ממנו ביצים, שמן, חיתולים או גדרות-תיל ולמצער להטרידו בבקשות לרכישתם, כביכול, של אלה.
- למסקנה זו אחיזה בתפישׂתה היסודית של הזכות לפרטיות. בכתיבתו הגה פרופסור מיכאל בירנהק ופיתח את ראייתה של פרטיות כ"שליטה". אקבץ מדברים שכתב בשנת 2011, בכל תקווה שלא לעוותם או להוציאם מהֶקשר. "עיקרה של הפרטיות", הטעים פרופסור בירנהק, "הוא שליטה של האדם בעצמו, ובעיקר במידע על אודותיו. הוא, ורק הוא, יקבע מה יעלה בגורל המידע על אודותיו. [זאת,] החל בשליטתו של אדם במקומות מסוימים; המשך בשליטת האדם ביחידה האוטונומית שלו, בסוד השיח ובתקשורת בכלל ובהחלטות אישיות; כלה בשליטת אדם במידע טריוויאלי על אודות הרגלי[ו]. מבין הקטגוריות הדגש הוא בשליטה במידע. יש להבין את המושג 'מידע' בצורה רחבה. השליטה חלה גם במרחבים פרטיים, היא חלה בתקשורת (ובכלל זה נתוני התקשורת) והיא חלה בהחלטות [למשל] כאשר האדם מחליט אם מותר לצלמו ובאילו נסיבות" (מיכאל בירנהק [מרחב פרטי]: הזכות לפרטיות בין משפט לטכנולוגיה 89 (תשע"א). הסוגריים העגולים הם במקור).
המשיך המחבר המלומד ופרשׂ את הרציונאל היסודי לדברים: "השליטה העצמית של אדם במידע על אודותיו מתיישבת היטב עם רעיונות בדבר אוטונומיה וכבוד האדם. מידע הוא מפתח לשליטה עצמית כזו. ההצעות שנקבל - ובייחוד אלה שלא נקבל - לרכוש [או למכור!] מוצר מבוססות על הידע שיש על אודותינו בשוק. המידע על אודותינו שנאסף, נשמר, מוצלב ומנותח - משקף אותנו. יש זהות בין האדם לבין המידע על אודותיו. שליטה של אחר במידע על אודות אדם שקולה לשליטה של אותו אחר באדם עצמו. יש כאן קשירת חוטים לאדם כמו לבובת מריונטה, וכך הוא אינו עצמאי עוד במעשיו אלא כפוף להחלטות שאחרים מקבלים לגביו על בסיס המידע שיש בידיהם על אודותיו. האוטונומיה שלנו נפגעת. היכולת להחליט בשביל עצמנו נפגמת" (שם, מעמ' 90).
- נהיר הדבר בעינַי כי גם הזכות, שלא להיות חשוף להפצה כוזבת של מידע על אודותיו של אדם, היא מיסודותיה של פרטיותו כמבטאת את שליטתו במידע. כאן אין אנו נדרשים לשאלה, בפרט המשפטית, אם פרסומו של המידע פגע בשמו הטוב של האדם או סיכל אינטראקציות, משפטיות ואחרות, שהוא צד להן. הפצתו של מידע כוזב מפקיעה מידיו של אדם את מה, שיודעים עליו. היא פוגעת בכוחו לכוֵון את הידיעה הזו, להגדיר את גבולותיה ולהשפיע על המחוזות, שאליהם היא מגעת. הפצתו של מידע כוזב מבקשת, במהותה, לפגוע בשליטתו של האדם במידע שעל אודותיו וככזו, לפי התפישה המוצגת לעיל, היא פוגעת בפרטיותו.
ניטול, לשם הדוגמה בלבד, "אזרחית מן השורה", משתמשת פעילה ברשתות החברתיות, שעשתה לעצמה שֵׁם והיא מוּכּרת היטב לקהל-הגולשים בהשקפותיה על מהותם הנכונה של העולם, של המדינה ושל החברה. הביטוי ברשתות החברתיות הוא לגולשת זו אמצעי חשוב במתן-פומבי לדעותיה ולא פחות מכך - בהגדרתה העצמית. הגדרה עצמית זו, יסוד-מוסד באוטונומיה של אותה גולשת, מצאה את ביטויה אפילו בכינוי הקבוע, שבו משתמשת הגולשת הזו ברשתות. והנה, באיזה מן הימים נתקלים גולשים ברשומה, כביכול פרי-עטה של גולשת זו, הנושאת את שמה ואת תמונתה. ברשומה זו מזמינה הגולשת את עוקביה - עודנו במחוזות-הדוגמה - לטול חלק, לאות תמיכה והזדהות, בהפגנה שמתעתדת לקיים תנועה פלונית, "אחים לנשק" שמה, ברחוב קפלן בעיר תל אביב-יפו. מבטם של גולשים ערניים מוסב מיד אל חלקה העליון של הרשומה. אין הם רואים שם את הכינוי: "רונית הקפלניסטית". יד - זדונית ואולי אך חומֶדת-לצון - השתמשה, שומו שמיים, בשם מוכר וידוע מאד: "רונית הביביסטית". אמת, היה מי שהתחזה לגולשת הזו ופרסם על אודותיה מידע כוזב. בזאת הופקעה ממנה שליטתה במידע הקשור בה. בזאת היה מי, שביקש לגרוע מן הבסיס להגדרתה העצמית. בזאת כמו נקשרה אותה גולשת בחוטים, אשר מאן דהוא מבקש למשוך בהם כרצונו ושלא ברצונה. בהתעלם רגע מן ההתחזות (שהיא צרה נפרדת), כלום אין בדוגמה הזו להבהיר (היטב, לדעתו של הוגה-הדוגמה) את הרעיון של פרטיות כשליטה ואת הפגיעה בשליטה כפגיעה עמוקה בזכות לפרטיות? מציאתה של אכסניה משפטית, לרבות זו שבסעיף 2(9) לחוק הגנת-הפרטיות ובפרט זו, שמכוחה תוכל אותה גולשת לבקש מזור מן הדין, היא ענין קל למדי.