חלקהּ הראשון של הוראה זו קובע איסור, נורמטיבי, לפגוע בפרטיותו של אדם, באיזו מן החלופות המגדירות, בהמשכו של החוק, "פגיעה בפרטיות". זהו מרכיב ביסודה הנורמטיבי של העוולה שלפי החוק. אל מהותה של "פגיעה בפרטיות של זולתו" ואליה מתייחס הסעיף השני לחוק כמפורט לעיל, מוסיף הסעיף הראשון לחוק איסור לפגוע במהות הזו.
הפרת חובה חקוקה?
- קודם שאכנס בעובי-הקורה של המשכה של הוראת-הסעיף, מצאתי מקום לסלק מן הדרך ענין, שהועמד בה שלא בצדק. כל ממש לא מצאתי בטענתם של התובעים כי משהפֵרה הנתבעת איסור זה, יש לראות בה מי, שעוולה בתובעים גם עוולת-הפרתה של חובה חקוקה. עוולה נוספת זו מעוגנת בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. היא מורה: "מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק והחיקוק נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק".
טעותם של התובעים היא בכך, שאין תכליתה של העוולה הזו "להעמיק" את אחריותו בנזיקין של מי, שנמצא כבר אחראי לעוולה שמחוץ לפקודת-הנזיקין. מה משמעותה של קביעת-אחריות בעוולה של פגיעה בפרטיות, למשל, או של הוצאת-דיבה, אם לא כי הנתבע פעל בניגוד להוראותיהם של חוק הגנת-הפרטיות או של חוק איסור לשון-הרע? במלים פשוטות, כל מי שנמצא אחראי באיזו מהעוולות הללו נקלע, על כורחו, גם ליסודותיה של העוולה שמפקודת-הנזיקין. נהיר כי לא לזאת כיוון המחוקק בכוננו את העוולה של הפרת חובה חקוקה. כוונתו היחידה הייתה לאפשר הטלתה של אחריות בנזיקין בְּמָקום, שבו אין החובה החקוקה שהופרה גוררת עמה, מניה וביה, אחריות שכזו. לא זה הוא המצב בענינן של העוולות, המיוחסות לנתבעת בתביעה זו שלפנַי. לא היה אפוא מקום להוסיף אל הקלחת גם את העוולה שלפי סעיף 63 לפקודה.
- לא מיותר להעיר, על אף שלא לכך כיוונו התובעים בטענתם, כי ממילא לא ניתן להיאחז בעוולות-"מסגרת" שמפקודת-הנזיקין, כמו העוולה של הפרת חובה חקוקה, כבקרש-הצלה אם לא יתקיימו יסודותיהן של העוולות הפרטיקולריות שמחוץ לפקודה. בנדון החילה הפסיקה כלל ברור של "ייחוד עילה" ופירושו כי אם, למשל, קמה הגנה מפניה של אחריות בלשון-הרע, לא יוכל תובע לטעון כי הוצאת-דיבתו קולעת לעוולה אחרת בנזיקין כך, שבכל מקרה ניתן יהא למצוא את הנתבע אחראי.
אמת, אין הפרתה של חובה חקוקה עוולה "שיורית", הנכנסת לתמונה כל אימת שלא "ניתן" להטיל של אחריות בעוולות פרטניות. אדרבה, אם אין מקום להטיל אחריות בעוולות הללו, שולל הדין פנייה לאפיק משפטי חלופי ומועד לאפשר, בכל זאת, לבוא חשבון עם בעל-הדין הנתבע. עוולות-"מסגרת" אינן אפוא מפלטו של תובע. אין להן תחולה לצדן של העוולות הפרטניות הרלוונטיות. זו משמעותו של "ייחוד-עילה", שחוסם הוא את האפשרות להיזקק לעילה חלופית כשנסתם הגולל על העילה ולה יוחד הדין בנדון (רשות ערעור אזרחי 7205/16 ד"ר שוורץ נ' ד"ר צולר, בפסקאות ד' ו-ה' לפסק-דינו של המשנה לנשיאה רובינשטיין (פורסם באתר הרשות השופטת 9.4.2017). ראו והשוו גם לערעור אזרחי (מחוזי באר-שבע) 24714-03-19 מדינת ישראל נ' מויאל, בפסקה 29 לפסק-דינה של כבוד השופטת גאולה לוין (פורסם במאגרים 10.6.2019)).