ש. אתה יודע להגיד לי שאתה אומר שהחברה הולכת להנפקה, לפי איזה שווי מניה.
ת. אי אפשר לדעת כלום. זה שוק שבו עד שזה לא נגמר, אי אפשר לדעת שום דבר, זה יכול להיות גבוה וזה יכול להיות אפס.
...
ש. אנחנו מדברים על מניות קומנט.
ת. כן, ולזה אין ערך שאפשר לנקוב אותו. למניות קומנט אין ערך נקוב, אלא אם כן היתה עסקה ובמקרה הזה לא היתה עסקה. יש רואי חשבון שתפקידם לשערך את מניות הבסיס מול המניות שקנו, הערך של החברה בשנת 2014 היתה עסקה שקרובה ל- 180 מיליון דולר למניות סוג D או E . אלה המשנות שקנו המשקיעים. ההבדלים בין זה למניות קומנט הם עצומים. זה יכול להיות 50% או 80%. לשאלתך לגבי ערך היא שאלה חשבונאית שלא אני יכול לענות עליה (ה.ש; פרו' עמ' 40, שו' 7- 20).
49. ולסיום - בחוות דעתו טען מומחה בית המשפט כי יש להעריך את שווי האופציות למועד הקרע כאופציות אשר מועד מימושן יפקע תוך 60 יום וזאת בשל טענתו כי על פי תנאי החוזה למתן האופציות פוקע מועד המימוש חודשיים אחר פרישת העובד מעבודתו. לפיכך יש להתייחס למועד הקרע כמועד בו חדלו בני הזוג "לעבוד" יחדיו ביצור הכנסותיהם וממילא מועד פקיעת המימוש יהיה חודשיים לאחר מועד הקרע. אלא שקביעה עובדתית זו אינה עומדת אל מול העובדות העולות מהראיות שהונחו לפני בית המשפט. כך הוכח כי אחד מעובדי החברה, מר רועי גבריאל, אישר בחקירתו כי עזב את החברה בשנת 2012 ועדיין הוא אוחז באופציות של החברה (ר' פרו' עמ' 63, שו' 8-14). גם המערער עצמו הפסיק לעבוד בחברה בין השנים 2010 ועד 2013 והאופציות נשמרו לו בשנים אלו ואף קיבל בשנת 2011 עוד 3,000 אופציות ומכאן אתה למד כי החברה לא הפקיעה את האופציות מעובדיה גם בעת פרישתם מעבודה, ענין שיש בו ללמד כי האופציות אינן בהכרח תמורה לעצם עבודתם בחברה ועבודתם בחברה אינה מהווה תנאי לקיומן.
50. בעניינו אף יותר מכך, והדברים נרמזו לעיל. למעשה, כיוון שעיקר האופציות בשלו כבר במועד הקרע, יכול היה המערער לממשן ולקבל תחתן את מניות החברה – אך הוא מטעמיו שלו בחר שלא לעשות כן. לגרסתו, כפי שנטענה על ידו לפנינו בדיון שהתקיים בערעור, לא מימש את האופציות במועד הקרע כיוון שלא יכול היה לעשות זאת בשל תניות כאלה ואחרות שבחוזה למתן האופציות, אלא שחוזה זה כלל לא הוצג לפנינו כראיה ולמעשה מתוך הראיות שהובאו לפני בית המשפט ניתן להיווכח כי טענה זו אינה נכונה כלל ועיקר. כך הוכח כי אחת העובדות בחברה, הגב' ט. ב., מימשה את האופציות שהיו ברשותה ואלו הפכו למניות שעודן מוחזקות בידי הנאמן, ומכאן שהמערער יכול היה לנקוט באותה דרך ואז היו למשיבה שטרי מניה המוחזקים בידי הנאמן, ולא היינו נדרשים כלל לסוגיה שלפנינו – כאמור התוצאה הקרובה ביותר לאיזון בעין בנדון תהא בהערכת שווי האופציות במועד המימוש בפועל.
51. סוף דבר בנדון ראוי לקבל את גישת בית המשפט קמא לפיה שווי האופציות להן זכאית המשיבה יוערך במועד מימושן בפועל בדרך המפורט בפסק דינו של בית משפט קמא.
מתוך שכך - הערעור נדחה.
המערער ישא בהוצאות משפט בסך של 50,000 ₪ אשר ישולם לידי המשיבה תוך 30 יום שאם לא כן יווספו לסך הפרשי הצמדה וריבית כדין.
העירבון שהופקד ע"י המערער במזכירות בית המשפט להבטחת הוצאות המשפט יועבר לידי המשיבה באמצעות באת כוחה כחלק מסך ההוצאות האמור.
52. ניתן לפרסום ללא פרטי שמות הצדדים.
ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.
מיכל ברנט, שופטת צבי ויצמן, שופט חנה קיציס, שופטת