אין מקום לקבל הטענה לפיה הפרסום הוא בגדר הוצאת לשון הרע, ולענין זה יובאו הדברים הבאים:
- נימוק ראשון מדוע אין לקבל הטענה לפיה הפרסום השישי הוא בגדר הוצאת לשון הרע במלוא הכבוד, אין בפרסום אמירות עצמאיות שהן בגדר לשון הרע ובוודאי לא בגדר הוצאת לשון הרע המופנה אל התובע. הפרסום מפנה לכך שהנתבעת מבקשת לערוך תחקיר על החברה לפונדקאות, כמו גם על חברות נוספות וכן מצהיר על כוונתה של הנתבעת לפעול בתחום זה; אפילו התמונות בפרסום הן לאו דווקא של התובע, אלא גם של מנכ"ל דנאל - כלומר פרסום תמונות מנהלי החברה לפונדקאות. נתתי דעתי לכך שהמניע לתחקיר הוא פגיעתה האישית של הנתבעת ובן זוגה מהתנהלות החברה לפונדקאות - ואולם לצד זאת יודגש שהנתבעת היא עיתונאית ומכאן, עריכת תחקיר עיתונאי על ידה אינו דבר מופרך.
על כך שתחקיר עיתונאי על מעללי החברה לפונדקאות, אינו מופרך, למדים מהעובדה שבסופו של יום התחקיר הגיע לידי כתבה אשר שודרה בטלוויזיה ופורסמה אף בכתב תחת הכותרת - "השוק הפרוץ של הפונדקאות בגאורגיה". לענין זה ר' סעיף 5 לתצהיר הנתבעת בו נכתב כך - "... התחקיר הניב כתבה שהביאה יולן כהן ביום 04/04/2024, לאחר דחיות רבות שחלקן קשור באופן מובן במלחמה. בנוסף לשידור הכתבה בחדשות 12, שידור שהכה גלים, הופיעה גם הכתבה הכתובה באתר מאקו ובהמשך הוזמנתי לתוכנית הבוקר של הערוץ. זה לא הסתיים באלה. בעקבות התחקיר שעורר התחקיר הפיקו גם פודקאסט בנושא "אחד ביום", שם הרחיבו ופיתחו את הנושא וגם הוא פורסם בעמוד הראשון במאקו. עוד ראיה לכך שמדובר בנושא שהוא בעל חשיבות ציבורית וכי נעשתה עבודה עיתונאית חשובה טובה וראויה".
- נימוק שני מדוע אין לקבל הטענה לפיה הפרסום השישי הוא בגדר הוצאת לשון הרע (הבעת דעה) - אפילו היה בפרסום משום הוצאת לשון הרע, הרי שוב יש לציין שהפרסום והצורך בעריכת תחקיר, לא רק על החברה לפונדקאות הוא בגדר הבעת דעה. ושוב ייאמר לציין שאין מדובר בדעה מופרכת, שכן כבר הובהר לעיל והוצגו העובדות והביקורת שנמתחה על עסקת המכירה. עוד ייאמר שאין מדובר בדעה מופרכת - שכבר הובהר והוצג לעיל כיצד, בדרך פלא, לאחר מכירת החברה לפונדקאות היא התגלתה ככלי ריק. באשר לפרסום שהוא בגדר הבעת דעה, הרי על מנת לא להכביד על פסק הדין כאן, אפנה לנימוקים ולאמור בסעיף 11.2.2 לעיל.
- נימוק שלישי מדוע אין לקבל הטענה לפיה הפרסום השישי הוא בגדר הוצאת לשון הרע (תביעת השתקה) - אפילו היה בפרסום משום הוצאת לשון הרע, הרי פעם נוספת יש לתמוה מדוע הוגשה התביעה בגין פרסום זה, כאשר התובע לא תבע דבר ושתק אל מול פרסומים בעיתונות ואל מול דנאל ונושאי משרה בה. גם אל מול הערוצים בהם פורסמה כתבה - בטלוויזיה, בפודקאסט ובעיתונות כתובה נוספת - לא עשה התובע דבר. גם כאן ניתן לראות בבירור את המאפיינים של הליך שמטרתו הוא תביעת השתקה. באשר לכך שמדובר בתביעת השתקה, הרי על מנת לא להכביד על פסק הדין כאן, אפנה לנימוקים ולאמור בסעיף 11.2.3 לעיל.
- פרסום שביעי משבעה - הפרסום שהוזכר בסעיף 6.2(ד) לעיל
הפרסום השביעי, כפי שכונה כאן - הוא אותו פרסום שהוגדר בכתב התביעה כ"הפרסום הראשון". שוב אפנה לכך שחל בלבול נוסף, בין הגדרת הפרסום בכתב התביעה, הגדרתו בתצהיר והגדרתו בסיכומי התובע. בכתב התביעה הוגדר הפרסום בשני המקומות כ"הפרסום הראשון" - ור' סעיפים 26-27 לכתב התביעה; גם בתצהיר התובע הוגדר הפרסום בשני המקומות כ"הפרסום הראשון" - ור' סעיפים 22-23 לתצהיר; במסגרת סיכומי התובע נטען שמדובר בפרסום נפרד, נוסף ועצמאי שהוא "הפרסום הרביעי" (סעיף 20 לסיכומי התובע).