לאחר פירוט ההבחנות בין הקבוצות האפשריות, פנה בית המשפט לבחון את האפשרות להעברת הנטל לפיצוי מהמזיק הרמאי לניזוק הרשלן מבחינת התכליות של דיני הנזקים. אשר לכך, ריכז בית המשפט וקבע בסעיף 69 לפסק הדין כי:
"נקודת המבט המתקנת ונקודת המבט הכלכלית שפורטו לעיל מרמזות למעשה על התובנה שהיא העיקר כאן: במקרים מן הקבוצה הראשונה, זו של נזק שאיננו כרוך ברווחה ממשית למזיק – אין ככלל להירתע מהפעלת הגנת האשם התורם באופן שיביא לחלוקה של הנזק, כל אחד לפי אשמו היחסי... יכולה להיות לכך נפקות אפילו בעוולת התרמית... במקרים הנכללים בקבוצה השנייה קיימת רתיעה רבה יותר מהפעלת ההגנה באופן שיביא לכך שהמזיק לא יישא לפחות בחלק מכריע מן הנזק, אם לא בכולו. כאן יש חשיבות לאיזו תת-קבוצה של נזק הכרוך ברווחה למזיק נסווג את המקרה: בתת-הקטגוריה הראשונה של אותה קבוצה שסקרנו לעיל – מוכנותנו להפעיל בכל זאת את ההגנה של אשם תורם באופן המפחית מן הפיצוי תהא תלוית נסיבות... בתת-הקטגוריה השנייה של אותה הקבוצה, זו של "מקרי ההעברה", דומה שקשה להלום מצב שבו נהיה מוכנים להפעיל את הגנת האשם התורם באופן המסיר מעל כתפי המזיק – שרווחתו היא תמונת מראה של הנזק שגרם – את נטל הפיצוי המלא של הניזוק. "
- מן הכלל אל הפרט – יישום ההבחנות אשר קבע בית המשפט העליון בעניין אפל, באשר לקבוצות השונות, מלמד כי המקרה דנן נכלל על פניו במצב הראשון בקבוצה השנייה- קרי כי מדובר במצב בו עוולת התרמית הובילה לתוספת רווחה לגלובל – הואיל וזו נהנתה מעמלות כפועל יוצא מפעילותה של התובעת ואולם, אין הלימה בין נזקה של התובעת לבין רווחה זו. זאת הואיל ולא הוכח כי פעולות המסחר שביצעה התובעת לא היו אותנטיות, או שאל מול הפוזיציות שביצעה התובעת, לא עמד לקוח אחר אלא גלובל ומשכך- לא ניתן לקבוע כי נזקה של התובעת מהווה תמונת מראה לתוספת הרווחה לגלובל. יחד עם זאת, בנסיבות כפי שהוכחו, קיים קשר בין נזקה של התובעת - הנובע מפעולות המסחר שבוצעו על ידה, לבין תוספת הרווחה לגלובל - אשר נבעה באופן ישיר מפעולות מסחר אלו, שכן כפי שנקבע לעיל, לא זו בלבד שגלובל הרוויחה את עמלותיה מתוך הפער בין הפוזיציות של הלקוחות, אלא שכפועל יוצא מכך, אף המריצה את לקוחותיה להשקיע עוד ועוד כספים ולהגדיל את נפח המסחר שלהם, באופן שהוביל מזה לתוספת עמלות לגלובל ומזה להפסד כספיהם. בהינתן שהקבוצה אליה משתייך המקרה דנן, אינה קבוצת "מקרי ההעברה" – קרי לא מדובר במצב השני בקבוצה השנייה, אלא במצב הראשון בקבוצה השנייה- הרי שבהתאם לפסק דין אפל (בניגוד לנטען על ידי התובעת) – ניתן להורות על ניכוי חלקה של התובעת בנזק בהתאם לאחריותה, קרי בהתאם לאשמה התורם.
כפי שהקדמתי וציינתי את אחריותה של התובעת לנזק הנני מוצאת למקם בשיעור של 50%. אשר לכך, הנני סבורה כי שיעור אחריותה של התובעת לנזקה הלך וגדל ככל שהמשך המסחר שלה המשיך. זאת הואיל ובראשית, ניתן לייחס לתובעת אשם תורם, נוכח קיומן של אזהרות בדבר הסיכון במסחר - אזהרות אשר כנגדן, הוצגו לתובעת מצגים מרגיעים ואולם, בהמשך המסחר, אט אט, התחוורו לתובעת למצער חלק מהעובדות לאשורן ומשכך, אשמה התורם גבר. אשר לכך וראשית התובעת אישרה בחקירה הנגדית כי במסגרת האתר של OFM קיימות אזהרות בנוגע למסחר באופציות בינאריות וכי בדקה את האתר קודם לפתיחת חשבונה (ראו עמוד 57 שורות 17-23). יתרה מכך, התובעת אישרה כי קודם לתחילת המסחר הייתה מוטרדת ולטענתה כל השקעה גורמת לה להיות מודאגת (ראו עדותה בעמוד 25 שורות 12-16)- עדות אשר על פניו הייתה צריכה להוביל לבחינה דקדקנית לכאורה של השקעותיה – אשר על פניו לא בוצעה. נוסף על כך, למצער היה בדאגתה כביכול של התובעת כדי להובילה לנקוט באמצעי זהירות בהמשך או להיות קשובה ל"נורות אזהרה" אשר כפי שיפורט להלן נדלקו ואולם, כפי שיפורט על פניו עצמה התובעת עיניה לנורות אלו. עוד הוסיפה התובעת ואישרה בעדותה כי חתמה על מסמכים במסגרתם הופיעו אזהרות המלמדות על כך שמדובר במסחר בסיכון וכן כי לשם מסחר באופציות בינאריות נדרשת מיומנות פיננסית וכן אישרה כי אין לה מיומנות כאמור (ראו עדותה בעמודים 29-34 וכן, באופן ספציפי בעמוד 31 שורות 10-14). הנה כי כן, בתחילת המסחר הייתה מודעת התובעת לסיכונים הכרוכים במסחר, אשר הובאו בפניה באופן מפורש- בין היתר באזהרות אשר קראה התובעת. יחד עם זאת, התובעת ביצעה את ההשקעות בהסתמך על המצגים המרגיעים אשר הוצגו לה על ידי הנתבעים, בין היתר נוכח סברתה כי אמנם נדרשת מיומנות לשם ביצוע ההשקעות ואולם, זה בדיוק תפקידה של OFM, קולינס והאנליסטים של החברה – לספק לה מערך ידע וניסיון לשם ביצוע ההשקעות. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי ניתן לייחס לתובעת בשלב זה אשם תורם בשיעור ניכר.