ולזאת נוסיף את ההלכה לפיה הדיבור "רשימת לקוחות" אינו מוגבל אך ורק לזהותם של הלקוחות (עע 1141/00 הר זהב שירותי מזון נ' פודליין, פד"ע לח 72 (19.9.02)):
"במקרים רבים חשיבות של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום הניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אולם במקרים אלה חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובעת מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון.... עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר...".
- לאחר שסקרנו את הוראות הדין, נעבור לדון בראיות שהובאו בפנינו. נקדים ונאמר, כבר בפתח הדיון בעניין זה, שאופקים ביססה את טענותיה בדבר גזל סוד מסחרי במידה רבה על חוות דעת מומחה מטעמה, מר אורן קפלן, שעל פי חוות דעתו המידע הכלול ברשימת הלקוחות של אופקים הינו מידע סודי, שאיסופו ועיבודו דורשים זמן ומאמץ רבים. ברם, לדעתנו, משקל הראייתי של חוות דעת זו הינו אפסי, וננמק:
בפתח חוות דעתו של מר קפלן נכללה אמירת "גילוי נאות" לפיה בנובמבר 2014, כשלושה חודשים קודם למתן חוות דעתו, הוא נקשר עם אופקים בהסכם לפיו הועברו אליה תיקי לקוחות של חברה שבבעלותו. מנוסח ההסכם שצורף לחוות דעתו (נספח א') עולה שמדובר בהסכם לשיתוף פעולה מתמשך, המתייחס הן ללקוחות קיימים והן ללקוחות עתידיים, כשפרטים מסוימים מהסכם הזה הושחרו ולא הובאו לידיעת בית הדין והצד שכנגד. במצב דברים זה, ועל אף הצהרתו של קפלן ש"אין לי עניין בתוצאות ההליך... ובכל מקרה לא יהיה בתוצאת ההליך כדי להשפיע על זכויותיי או חובותיי בהתאם להסכם האמור", לדעתנו לא ניתן לקבוע שלקפלן אין עניין בתוצאות ההליך. למעשה להיפך, בהיותו שותף של אופקים, בהסכם שיתוף פעולה שמלוא היקפו ופרטיו לא נחשפו (אך אופקים הודתה בסעיף 174 לסיכומיה שמדובר בשיעור של עשרות אחוזים מהתקבולים!), נכון לצאת מנקודת הנחה הפוכה, דהיינו שלקפלן אינטרס מובהק בכך שאופקים תזכה בהליך, תוך פגיעה באפסייד, ברן ובלאנה, שהינם מתחרים שלהם.
למעלה מהנדרש, שכן לדעתנו די במה שאמרנו עד כה על מנת להפוך את משקלה של חוות דעת קפלן למשקל נוצה, נציין כי במהלך חקירתו הנגדית של קפלן הסתבר שכלל לא הוצגו לו תיקי הלקוחות שבמחלוקת בטרם נתן את חוות דעתו: "אני לא קראתי נייר שכתוב עליו השם של הלקוח, הוא הראה לי איך במערכת שלהם הם מתעדים את הדברים" "לא הסתכלתי על השם של הלקוח... אני יצאתי מהענף, פחות מעניין אותי השמות של הלקוחות" (עמ' 83 ש' 9 לפרוטוקול ואילך). גם בחקירתו הנגדית של אברהם הוא הודה שהוא "לא זוכר ספציפית" איזה תיקי לקוחות הוא הראה לקפלן (עמ' 71 ש' 5).