- עם זאת, תביעתה של אופקים איננה מבוססת אך ורק על חוות דעתו של קפלן. אף שהגענו למסקנה שאין ליתן לחוות דעתו משקל של ממש, השתכנענו, בין היתר על בסיס תצהירו ועדותו של אברהם, שהידע שרכשו לאחר רן ולאנה אודות לקוחות אופקים ואודות ה"תיק" של כל אחד ואחד מהם הינו בגדר סוד מסחרי של אופקים, שהיה לה אינטרס לגיטימי להגן עליו. להלן ננמק כיצד הגענו למסקנה זו:
ראשית שמואל ואח' טענו שיש לדחות את טענת אופקים בדבר סודיותה של רשימת הלקוחות, לאור פרסום רשימה ארוכה של לקוחות אופקים באתר האינטרנט שלה. אופקים, מצידה, אכן הודתה (ראו למשל בסעיף 154) שהיא פרסמה באתר האינטרנט שלה רשימה של כ- 50 מלקוחותיה (ראו בסעיף 154 לסיכומיה), אך הדגישה שמדובר בכ-10% מלקוחותיה בלבד (למען הסדר הטוב נציין, שעל פי חשבון אחר, המופיע בסעיף 157 לסיכומי אופקים, רשימת הלקוחות שנחשפה כללה 63 מתוך 450 לקוחות, דהיינו 14%). כך או כך, אנו מקבלים את טענתה זו, ומסכימים לכך שאין בעצם בפרסום רשימה חלקית של לקוחותיה כדי לשלול את האפשרות להכיר ברשימה המלאה של לקוחותיה כסודית. עם זאת, בנסיבות העניין, בעצם העובדה שאופקים בחרה לפרסם שמות של חלק לא מבוטל מלקוחותיה, יש כדי להפחית ממידת החומרה שבחשיפת שמות נוספים, כיוון שדומה שאופקים גילתה את דעתה בעצם הפרסום שגם אם מדובר בסוד מסחרי שלה, הרי שלא מדובר בדרגה סודיות גבוהה במיוחד;
שנית שוכנענו, ולמעשה לא היתה על כך מחלוקת, שמעבר לשמו של הלקוח עצמו, רכשו רן ולאנה במהלך עבודתם מידע נוסף אודות הלקוח ובכלל זה: נתונים כלליים אודותיו, נתונים אודות פעילותו העסקית וההיסטוריה הפיננסית שלו, מידע על סיכונים עימם הוא מתמודד, נתוני עסקאות הגנה שביצע בעבר, וההסדרים הכספיים שהיו בין אופקים לאותו לקוח בשלב המשא ומתן, דהיינו תנאי ההתקשרות הייחודיים עם אותו לקוח (לעניין זה, ראו במיוחד סעיפים 32 עד 45 לתצהירו של אברהם). נדגיש, כי בניגוד לעמדת שמואל ואח', הוכח בפנינו שהמידע הזה איננו בבחינת "נחלת הכלל" והוא גם איננו חלק מההכשרה המקצועית שקיבלו שמואל ואח' במהלך עבודתם. מכאן שאין לדעתנו ספק שבמסגרת ההתקשרות עם אותם לקוחות היווה אותו מידע פנימי שרכשו במהלך עבודתם באופקים משום "ערך מוסף" שהגביר את האטרקטיביות שלהם עבור אותם לקוחות עימם עבדו כשהיו עובדי אופקים.
שלישית שמואל ואח' הגישו חוות דעת של מומחית מטעמה, גב' ורד יצחקי, שלפיה הייעוץ שניתן בשוק מטבע החוץ הן על ידי אופקים והן על ידי אופסייד הינו בבחינת 'נחלת הכלל', שכן הידע באשר למכשירי הגישור הקיימים מצוי בידי כולם, ובאשר למידע על הלקוחות עצמם – לרבות נתונים פיננסיים, אופן ההתקשרות עם היועץ הקודם איתו עבדו ושיטות הפעולה לפיהן פעלו – זהו מידע שלא קשה להשיגו והוא מועבר בדרך כלל על ידי הלקוח עצמו. עם זאת, אנו סבורים שגם לחוות דעתה הנגדית של יצחקי אין מקום ליתן משקל של ממש. זאת, כיוון שבמהלך חקירתה הנגדית נחשף שיש לה עניין בתוצאות ההליך, שכן היא מצויה במצב משפטי קרוב מאד לזה של רן ולאנה. גם היא, כמותם, עבדה בחברה העוסקת בתחום ניהול הסיכונים הפיננסיים, ולאחר שעזבה אותה ייסדה חברה מתחרה, תוך שחלק מלקוחות החברה שבה עבדה עברו לעבוד בחברה אותה ייסדה. בדומה למקרה של רן ולאנה, גם במקרה שלה הגישה מעסיקה לשעבר תביעה לבית דין זה שבה נטען שמתן השירותים על ידה הינו בניגוד לדין ולחוזה העבודה. בהינתן התיק התלוי ועומד בעניינה, וקווי הדמיון בינו ובין התיק שלפנינו, ברור שלמומחית יצחקי אינטרס מובהק בכך שבמסגרת פסק דין זה ייקבע שרן ולאנה לא גזלו סודות מסחריים של אופקים. מכאן, שאין מקום שנתייחס אל חוות דעתה כאל חוות דעת מומחית נטולת פניות.