| בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו | ||||
| 06 אוגוסט 2025 | ||||
| ע"מ 67212-03-18 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח' נ' מע"מ פתח תקווה ואח'
|
||||
| בפני כבוד השופט ה' קירש
|
||||
| המערערות | .1 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ
.2 ישראכרט בע"מ .3 מקס איט פיננסים בע"מ .4 פרימיום אקספרס בע"מ על ידי ב"כ עוה"ד עופר אלבוים ומוטי איילון
|
|||
|
נגד
|
||||
| המשיבים | .1 מנהל מס ערך מוסף פתח תקווה
.2 מנהל מס ערך מוסף גוש דן 3. מנהל מס ערך מוסף תל אביב מרכז על ידי ב"כ עוה"ד נגה דגן וניר וילנר מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
|
|||
פסק דין
[נוסח שהותר לפרסום ברבים]
מבוא
ארבע המערערות הן חברות כרטיסי אשראי (אשר לשם הקיצור ייקראו להלן "כאל", "ישראכרט", "מקס" ו- "פרימיום"). הערעורים עוסקים בחיוב המערערות במס ערך מוסף (מס עסקאות) לתקופות שונות החל משנת 2012 וכלה בשנת 2016 ("התקופה הנדונה").[1] שומות מס העסקאות הוצאו למערערות על ידי מנהלי מס ערך מוסף במשרדי פתח תקווה, גוש דן ותל אביב מרכז, אשר לשם הקיצור ייקראו להלן "המנהל" או "המשיב". השומות נוגעות לעמלות שנגבו על ידי מערערות כמנפיקות כרטיסי אשראי וזאת בקשר לעסקאות בינלאומיות (בלבד). הנושא המשותף לתיקים המאוחדים הוא החבות במס ערך מוסף בגין עמלות כאשר מחזיק כרטיס אשראי (צרכן) הוא תושב ישראל ורוכש באמצעות הכרטיס טובין או שירותים מבית עסק הנמצא בחוץ לארץ.[2] הדיון איננו נוגע לעמלות שנגבות בקשר לפעילות הפנים-ארצית של חברות כרטיסי האשראי.
העמלות שנמצאות במוקד הדיון – כמתואר בהרחבה בהמשך – הן "העמלה הצולבת" (או בכינויה האחר, "עמלת המנפיק") וכן "עמלת מט"ח" (ביחד, "העמלות הנדונות").
בשל היקף הכספי הגדול של העמלות הנדונות הנגבות על ידי המערערות מדי שנה, אף היקף המס השנוי במחלוקת בתיק הוא רב: יחד חויבו המערערות במס עסקאות בסך של כ- 132 מיליון ש"ח בשל העמלה הצולבת ובמס עסקאות בסך של כ- 121 מיליון ש"ח בשל עמלת המט"ח, הכל במונחי קרן (לפני הפרשי הצמדה וריבית).
המחלוקת נטושה סביב זכאותן של המערערות להתחייב במע"מ בשיעור אפס בגין העמלות הנדונות. הטענה להחלת מס בשיעור אפס מתבססת בעיקר על הוראות סעיף 30(א)(5) וסעיף 30(א)(7) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 ("החוק"), אך גם על הוראות סעיף 30(א)(2) לחוק. לפי עמדת המנהל, כל סכומי העמלות חייבים במס בשיעור מלא.[3]
רקע כללי
כידוע, מערכת כרטיסי האשראי, אשר הלכה והשתכללה ברחבי העולם בשנות שישים והשבעים למאה הקודמת, מאפשרת ביצוען של עסקאות בין צרכנים ובתי עסק ללא שימוש בכסף מזומן או בשיק, אף כאשר לא קיימת היכרות מוקדמת בין הצדדים. בזכות השימוש בכרטיס, הרוכש יכול ליטול את הסחורה או לצרוך את השירות לפני שהמוכר או נותן השירות מקבל לידיו את התמורה.
ככלל, במערכת כרטיסי אשראי משתתפים חמישה צדדים או "שחקנים":
מחזיק הכרטיס: צרכן המעוניין ברכישת מוצר או שירות ללא שימוש
במזומן;
מנפיק הכרטיס: תאגיד שמסכים להנפיק כרטיס לצרכן ואף להעניק לו